אור ברסלב

פנים מאירות חלק א· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה מב

שאלה מא

זה התשובה מהרב הגאון המפורסם מוה' גבריאל אבד"ק נ"ש והמדינה:

אליו פי קראתי ורומם תחת לשוני לאהו' א"ב ומחותני הרב הגדול מעוז ומגדול המופלא ומופלג שוד על עז מבליג כמהר"ר מאיר נר"ו יאיר לרוב גודל טרדות עצומות אלומות המוטלים עלי ואיני מופנה מצידי צדדים עלי היו כלנה מבלתי אפשר היה לעיין בדברי רום מעלתו ושאלתי מיום בא השאלה עם ה"ה המוכיח עם הקצין המרומם הר"מ מהרר"פ יצ"ו לא נחתי אם מטרדות הקהילה והמדינה. ועתה באתי על שבעתה לעיין בדברי רום מעלתו אשר כתב אלי כי תורה היא וללמוד לפסק הלכה. בעסק האשה שמחמת שהמירה דתה ונזדכה לה גט ועתה חזרה לדתה וניתן לה הגט אשר נזדכה לה אם צריכה להמתין תשעים יום מיום ביאת הגט לידה או לאו זה תוכן שאלתו ונ"ל:

והנה לחוור הדברים כשמלה בגוף דין הלז' בענין אשה שזכה הבעל לה גט עפ"י תשובות פסקי מהרא"י כמבואר בש"ע סי' א' וכשחזרה אחר זמן טרם בא הגט לידה ואח"ז זמן מה הגיע הגט לידה אם צריכא מחדש צ' יום לדעת רמ"א שכתב שראוי להחמיר למנות מיום הנתינה דשמא בנ"ד מודה הרמ"א מאחר שזיכה לה הבעל הגט ונתגרשה בו מיד דהרי הטעם שלא יעבור על חרם ר"ג א"כ ע"כ צ"ל שאינו עובר מיום שמזכה לה הגט וכן במקום דלא נתפשט חרם ר"ג יש לחוש שמא ימות הבעל בלא בנים ותתייבם אשתו ותהא צרת סוטה שאינה עולה לייבום וא"כ ע"כ חשבינן לה בגירושין מיום שזיכה לה הבעל הגט דאל"כ מה מהני לה הזיכוי אם מפני חשש חרם או חששא דצרת סוטה. והנה מעלתו הרבה להביא ראיות דמיום שזיכה לה הבעל הגט נתגרשה מיד מדברי רמ"א סי' ק"מ שאע"פ שחזרה אח"ז א"צ גט אחר. ולכאורה לא היה צריך לאותה ראיה. ואם נתכוין לזה דודאי י"ל דהא דמתגרשת משעה שזיכה לה את הגט ע"כ הוא מטעם דסבירא להו להני פוסקים דזכות הוא לה שתהא מגורשת מטעם שכתב בפסקים וכתבי' סי' רנ"ו דודאי מזנה בין הגוים מוטב שתדון כפנוי' ולא תהא נדון כא"א. ואף גם שהי' מקום לפקפק ע"ז כמבואר סוף נדרים דאי' שם בש"ס דפ"א ומים גנובי' יומתקו ופירש"י דניחא לה שתהי' תחת בעלה כדי לבא עליו בזנות ובאיסור א"א ומפרש מטעם שחז"ל בסנהדרין מיום שחרב ב"ה ניטל טעם ביאה וניתן לעוברי עבירה וכן מפורש בש"ס סוטה דקאמר שם דאף דגבי נדה נאמן בעל. בסוטה חששו מטעם שאין לה היתר ויצרה תוקפה הואיל והיא אסורה עליו ע"כ מים גנובי' ימתקו וא"כ י"ל דלא ניחא לה בגירושין אלא דיש לישב וק"ל עכ"פ טעם דניחא לה הוא מטעם משום דמזנה עם העכו"ם וזה שייך כשאין דעתה לחזור. אבל כשאנו רואים שחזרה לדתה אמרי' כמו גבי שבוי' דמסיק בש"ס דמנטרה נפשה מכ"ש בזאת אחרי שרואין שחזרה וא"כ נימא למפרע לא להוי גיטה שלא מדעתה ע"כ הוכיח מדברי רמ"א דאף אחר שחזרה לדתה א"צ גט אחר. וע"כ ס"ל מגורשת בודאי מיד מסברא זאת דמנטרה נפשה כנ"ל אף דרש"י פי' בש"ס וכן מבואר שם בפ' החולץ ל"ה ע"א דהיינו דמשמשת במוך וא"כ מנ"ל לומר סברא זאת גבי גיורת וגבי שבוי' דמנטרא נפשה ללכת אחר יצרה ולשמור עצמה מזנות וא"כ ה"ה במומרת אף דדעתה לחזור שמא אפ"ה תקפה יצרה עלי' ומזנה. וע"כ אפ"ה זכות הוא לה הגט. ז"א דנ"ל מוכח כן מש"ס כתובות דף ל"ו דאי' שם דמקשה לר"י גיורא אשבוי' ומשני גיורית אשבוי' קא רמי' גיורת לא מנטרה נפשה. ואח"ז רמי שבוי' אשבוי' כו' אשתיק א"ל מידי שמיע לך בהא אמר ליה הכי אמר רב ששת בשראוה שנבעלה. ופריך א"ה מ"ט דר' יוסי אמר רבה קסבר ר"י אשה מזנה משמשת במוך כו'. ומקשו תוס' תי' לר"י דמשמע משום דאוקימנא כשראוה שנבעלה הוא דקשיא ליה מ"ט הא בלא"ה נמי תקשי ליה ברייתא דר"י דלקמן וכו' ומסוגיא נראה דזה המקשה בעצמו מייתי לה ומיהו י"ס דגריס בסמוך אמר ליה אביי וכו' ולפי גי' הנ"ל א"ש ע"ש. והנה יקשה איך כתבו דלפי גי' הנ"ל ניחא הא בגוף הברייתא עצמה בלא ברייתא דאנוסה ומפותה ג"כ יקשה מהמקשה א"ה מ"ט דר"י דאף אי נימא דלא ראינו שנבעלה ג"כ יקשה מ"ט דר"י דמתיר דהרי המקשה לא ידע עדיין מסברא הנ"ל דאשה מזנה משמשת במוך ועכ"נ דהא דר"י מתיר ס"ל דמנטרא נפשה דגיורות ושבויות לא מזני כלל. ואף דשפחה נמי תני שם י"ל דס"ד בשפחה נמי דשמע' ממרא נמי ס"ל כיון דשמע' דמשחרר לה מנטרה נפשה מלזנות. וע"כ פריך כדמשני בשראוה שנבעלה א"כ מאי טעמא דר"י וע"כ מסיק דאף בראוה שנבעלה אפ"ה ס"ל לר"י דמנטרה נפשה כל שאפשר לה להיות נזהר. אבל בלא ראוה ודאי דלר"י מנטרא נפשה מלזנות כלל. והא דרבא מפרש טעמא דר' יוסי בפ' החולץ שם משום דמשמשת במוך היינו לבתר דאוקי רב ששת דהיינו בראוה שנבעלה. ואפ"ה ר"י מתיר ע"כ אוקי לי' מטעם הנ"ל. והנה למה דכללינן דר"י ור' יוסי הלכה כר"י כמו שמבואר בהרי"ף שם בפ' ד' אחין וא"כ ודאי פשיטא לן דמנטרא נפשה גיורת ושבוי' וא"כ כיון דלא מחזקינן להו באסור דזנות מכ"ש אם אמרי' כן לקולא ושא"צ ג"ח. א"כ כ"ש להחמיר דתיפוק בגיטה בשזיכה לה הבעל דנימא דניחא לה אחר שעינינו רואות דשבה אל עמה ואל מולדתה אז אמרי' בודאי דלבה לשמי' הי' ויצרה תקפה עלה לפי שעה ואח"ז חזרה בהו אלא שלא היתה יכולה לצאת ועל כן הי' משמרת עצמה מלזנות. ואין לומר כיון דאיתרע חזקתה פעם א' א"כ נימא דאף דעתה אנו רואין ששבה מ"מ קמתה לה בחזקת מזנה. ודי לה בזכוי גט ז"א דהא קי"ל בכל בדיקות דאזלי' בתר תחילה וסוף וכן מבואר בש"ס בכורות דף ל"ח גבי דבדקינן לה שמונים יום רק תחילה וסוף וכן מבואר בש"ס יבמות דף פ' בסריס אדם דמשני כיון דתחילתו וסופו לקוי לא חיישי'. ואם לחשך אדם לומר ולפקפק ולחלק דבשלמא התם לא מצינו שום חילוק בינתים ע"כ אמרינן דלא אמרי' דאשתני. משא"כ בנ"ד כיון דראינו ביעותא בינתיי' א"כ לא מהדרי' אותה לחזקת' ואמרי' דחוששי' וניחא לה בגיטה הנ"ל. ז"א אחר דאנו רואי' כשהיה לה זמן להימלט יצאתה מנפשה ושבה לא גרע ומה שהביא הב"י בסי' קי"ט בי"ד אותן המומרי' שבין הגוים עושים כמעשיהם ובין היהודים אומר שהוא יהודי ואינו שותה יי"נ ואף דאינן נאמנין על שאר איסורי' עכ"פ אין חוששי' להם מכ"ש בנדון האשה הנ"ל שחזרה שאין לנו להקל לצאת בגט ע"י זיכוי ולומר דניחא לה לאשה הנ"ל משום דמזנה. דא' מעשרה ק"ו הוא. דשם לא יצאו ולא חזרו לדתם אפ"ה כיון שבין יהודי' אומר שהוא יהודי אמרינן מה שבין הגוים משנה עצמו עמהם. הוא מחמת שא"י לצאת מכ"ש כאן שחזרה ושבה לדתה ועינינו הרואות דנימא הזמן שהיתה עמהם היתה חפצה לצאת וק"ל. אלא דראייתו ממה שכתב רמ"א בסי' ק"ו דאפי' חזרה לדתה א"צ גט אחר משמע מסברא הנ"ל אפי' לא הגיע הגט לידה היא מגורשת ע"פ הדין עכ"ל רום מעלתו. ובאמת שכ"כ רמ"א בסי' ק"מ ודבריו לקוחי' מן מהרי"א בפסקי' וכתבי'. והנה מ"ש בת"ה בפסקים הנ"ל בגופא דדינא בסי' ר"מ בענין הנהוג באיסטרייך במי שהמירה אשתו שמזכה לה גט אחר כשירצה לישא אשה. אבל בריינוס לא קפדי ונושאי' נשים אחרות דס"ל דאהני לא תקון הגאון עכ"ל. בסי' הנ"ל מבואר דהיינו הגירושין הנ"ל הוא לתועלתו ליקח אשה אחרת ולא הזכיר אם חזרה איך דינה אלא שבסי' מ"ד כתב ז"ל מי שנתן גט לאשתו מומרת כשרצה לישה אשה אחרת כמנהג אסטריך ואגפי'. וכדכתב בא"ז לפי דעתו ממנהג שא"צ גט אחר אם חוזרת לדת יהודים כו'. מורי הגאון כתב בספרו זה הדין עכ"צ. א"כ פירש כאן שבחזרה א"צ גט אחר ומזה סייע לי רום מעלתו דכיון דע"י דנפקא ע"י זיכוי הגט א"כ אין צריך המתנה תשעים יום מעתה כי כן חלפו הימים מיום שנמסר הגט ליד המקבלו. אמנם כתבי' אלו הוא תמיהת השכל דבר שאין הדעת שיכול לסובלו להוציא האשה בגט אשר לא בא לידה ולומר דניחא לה מה שעינינו הרואות בארובות השמים דניחא הי' לה אלולי לא לקח הבעל אשה אחרת. וצריכין אנו לדון בגוף הדין הלזה ואח"ז נבא לעיי' בנדון שלפנינו. והנה לפי מ"ש כאן בפסקיו כמו שהעתקנו לא החליט לדינא שא"צ גט אחר לאחר שחזרה. אמנם בגוף הדין עצמו אם מהני לזכות לה גט כלל. לכאורה בש"ס גיטין בפ"ק דף י"ג ע"א דאי' שם האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתן לאחר מיתה וכו' וכתב רש"י דתנו גרסי' ולא גרסי' תן דא"כ שמסרם לשליח בחייו א"כ למה לא נחלקו חכמים בדבר. פי' דרבנן ס"ל במתני' הקודם באומר תן דבגיטי נשים יכול לחזור דחוב הוא משא"כ בשחרורי עבדים דזכות הוא לו וא"כ למה לא פליגי רבנן גבי שחרור וע"כ דכאן לא מסר לשליח אלא שא' תנו שהם ימסרו לשליח ולא נתן הגט ביד השליח. וכ"כ התוס' ג"כ והנה בתשובת ת"ה בסי' ר"ל הביא שם רש"י דס"ל ז"ל לא יתנו לאחר המיתה אפי' לרבנן דאית להו זכות לעבד וזכין לאדם שלא בפניו. נהי דלהכי לא מצי למהדר וזכי מיהו מודו דכל כמה דלא מטי הגט לידו אינו משוחרר. וכתב בשם התוס' דהתוס' השיגו על רש"י דודאי אין חלוק כיון דלא מצי חזר בי' פשיטא דזכי לאלתר ע"ש. והנה לפי מה דאיתא ברש"י שלפנינו ע"כ רש"י לא ס"ל חלוקא הנ"ל דא"כ למ"ל לרש"י למחוק גי' הספרים תן דלקמן לרבנן כיון דס"ל דלא זכי עד דמטא לידי' ואם כן ע"כ לא יתנו לאחר מיתה אחר דאין גט לאחר מיתה א"כ ה"ה לשחרור דילפי' להו מהדדי. וגם מן הסברא אין מקום לחלק כיון דלסברא הנ"ל אינו מועיל זכי או תן רק שלא יחזיר אבל לא להיות זוכה א"כ מה לי גט האשה או שיחרור וע"כ דלא ס"ל לרש"י חלוק הנ"ל. וע"כ אתפלא מאד על מ"ש בתשובה הנ"ל. והיותר תמוה בעיני אשר דחה דרך הזה בשתי ידיו ורגליו לא מצא מקום לדברים אלו. והרי מי לנו גדול כהרי"ף בעל תלמוד' שהרי"ף מחלק חלוק א' הנ"ל ליישב קושיי' רש"י הנ"ל וניחא לי' בזה דלא מהני תנו כ"א לענין שלא יחזיר ולא שישוחרר מיד. ע"ש והביא ראיה דאשכחן זכי' בכה"ג מהולך מנה לפלוני שאני חייב לו שחייב באחריותו ואפ"ה אם בא לחזור אינו חוזר ובאמת אתפלא על ראיית הרי"ף שאינה ראיה כלל דודאי זכות הוא להלה לקבל מעותיו כשיגיע לידו אבל להיות פטור מיד בבא ליד איש המקבל הנ"ל מאן לימא לן דזכות הוא לו שמא אינו רוצה שיהא מעותיו ביד הנ"ל וא"כ ארכבינן ליה אתרי רכשי שיהיה חייב באחריות ואז הוא טובה להמקבל ואין יכול לחזור משא"כ בשחרור דודאי טובתו היא מיד בהגיע השטר לידו דהיינו ליד מי שחייב שיהי' ודעת הרי"ף רמה מדעתינו. ובאמת הר"ן משיג עליו להוכיח מצדי צדדים שאין חילוק כלל. אמנם אין ברשותינו כח לדחות דברי הרי"ף כי ראייתו שהביא מפ' התקבל לי כו' גבי אשה דמשמע דמגורשת מיד זה ודאי ל"ק מאחר דהיא עשתה שליח והוא אמר תן לה א"כ בזה ליכא פקפוק דיד השליח כידה ומתגרשת מיד בבא ליד השליח. וראייתו ממה שקונה עצמו ע"י אחרים בשטר ומשמע דלענין שחרור גמור תנן זה לא קשיא מידי כיון דא"י לחזור בו א"כ אף אם נאבד השטר כיון דאין לו בו קנין הגוף כלל ע"כ כופין אותו לשחררו. וא"כ ע"כ נחשב כמשוחרר וע"כ בזה נמי מיושב מה שמביא מפ' השולח באומר עשיתי פלוני ב"ח והוא אומר לא עשתני חיישי' שמא זיכה ע"י אחר. היינו נמי שאלו זכהו ע"י אחר הי' כמשוחרר אחרי דכייפי' לרבו כנ"ל וע"כ גבי תרומה נמי דעכ"פ לישא בת חשבינן ליה כמשוחרר לכל דבר. אלא ישראל וכדומה עד שיגיע גט שחרור לידי' ש"כ לפענ"ד נדחו כל השגותיו על הרי"ף וא"צ להגיה כל הספרים לגרו' תנו גט זה ושחרור זה וא"כ מעיני יפלא איך הגאון מהרא"י הנ"ל לא שם לבו לדברי הרי"ף שהוא המפרש הראשון ובכל הנוסחאות גט זה דמשמע שלא כדברי רש"י ותוס' דלא נקיט גיטה בידיה דהרי זה קאמר ותנו ל"ד הוא וא"כ מהנראה לדעת הרי"ף דסבירא לי' דמתני' איירי בנתן הגט לידה ואפ"ה לא זכתה האשה ומדנקט להו בחדא בבא משמע דמדמי להו בחד ענין וכמו דגבי גט שחרור איירי כשהוא זכות לדבריו נראה לי דהמחבר בהאי בבא אשה אף גם במקום דזכות הוא לה אם כשיש לה יבם או גבי מומר אפ"ה באשה אמרינן טב למיתב טן דו וחשבינן לה לעולם כחובה משא"כ גבי עבדי וע"כ פליגי רבנן ור"מ נמי באשה ושחרור להורות דכ"ע גבי אשה אין חילוק כלל ולעולם חשבינן דחוב הוא לאשה בלי פלוג מדמחלקי רבנן בין אשה ועבד ולא מחלקי בין אשה גופה בין אם יש לה יבם קטן או בעלה מומר או מוכה שחי' וע"כ באשה אין חילוק כלל דלעולם אמרי' טב למיתב טן דו. ואם יקשה לך א"כ מה מבעי' ליה בש"ס ס"פ האשה שלום ביש לה יבם קטן או קטטה בינה לבין כו' אם אמרינן זכות הוא לה או לא הרי ע"כ הוכחנו שלכך סידר במתני' אשה ושחרור להדדי לו' אף במקום שיכולים לומר זכות גבי אשה אפ"ה לא אמרי' דזכות הוא לה די"ל דבלאו הכי תקשה דלמה סידר מסדר הש"ס האי איבעי' בש"ס יבמות ס"פ הנ"ל שלא במקומה כלל. וסידור מקום האבעי' הנ"ל היה כיון כאן על המתני' במקום פלוגתא הנ"ל גבי אשה אי אמרינן חוב או זכות הוא לה. ועכ"נ דהש"ס ודאי דס"ד דגבי אשה אם נימא לעולם חוב הוא לה אלא ממה שמסיק שם במתני' בשני הבבות דחולצת ולא מתייבמת א"כ ע"כ הונח לש"ס דלאו כללא היא זו דלעולם חוב הוא לה. וע"כ הדר ומבעי' ליה ופשיט לה באמת מגופא דמתני' הנ"ל דלעולם לאו כללא הוא וק"ל. וא"כ ע"כ מספקא לן א"כ איך נוציא א"א בגט זה מה דלא אתברר לן שכזכות הוא לה. ומה גם בחזרה לדתה כי משמעות הש"ס ותוס' והרי"ף דזכי ל"מ כלל ומנ"ל לחלק בזה כלל. ובאמת בגוף התשובה בפסקי' גם מהרי"א לא החליט הדין בחזרה כאשר כתב בסי' מ"ד לדעתי המנהג כן שא"צ גט אחר אם חוזרת לדתה משמע שלא החליט כן. הגם שבסי' רל"ו בתשובתיו כתב וז"ל וגם מנהג אסטרייך ואגפי' דמי שנשתמדה אשתו ורוצה לישא אשה אחרת מזכה לה גט ע"י אחר וכו' ואם תחזור בתשובה לאחר זמן מגורשת היתה בקבלה זו. ונראה לפי דעתי שכן הוא המנהג שלא להצריכה גט אחר וראשית לשונו נראה לי דכתב על מה שנהגו להחמיר לאותו שרוצה לישא אשה אחרת שמזכה גט לאשתו משום חרם ר"ג והרי חומרא דאתי לידי קולא דניחוש שאם תחזור בתשובה תצא בגט זה וצ"ל שכן באמת אין צריך גט אחר פי' מכח קושיא הנ"ל דהיא חומרא דאתי לידי קולא. א"כ ע"כ י"ל שא"צ גט אחר באמת כן י"ל פי' דבריו וא"כ ג"כ לא להחליט אף מכח קושי' הנ"ל לומר אחר דלא חששו לזה א"כ נימא דע"כ אין צריך גט אחר די"ל היפך מדבריו דהרי צריכין אנו ליתן טעם למה באסטרייך נוהגות לזכות משא"כ בריינוס. וא"ל הטעם דאדרבה דצריכה גט אחר אם תחזור והנ' בריינוס כותבים כל הגיטי' שווי' דכותבי' וכל שו' וחניכה משא"כ באיסטרייך דדוקא בגט מומר כותבי' כן ולא בשאר גיטין וע"כ בריינוס חששו שמא י"א שמגורשת בגט הנ"ל וע"כ לא נהגו בחומרא זאת כדי שלא תיפוק מכשול מיניה משא"כ באיסטרייך שגט מומר נכתב בענין אחר. וע"כ לא שייך שיחושו שיסברו שדי לה שתצא בגט זה הרי כעת לא נכתב כדין כלל דראוי לכתוב לבת ישראל אחר שיש שינוי בגט א"כ אין הוכחתה הוכחה ממהרי"א כלל. וא"ל מ"ש א"צ גט אחר היינו לומר שא"צ לכתוב לה גט אחר כיון שאין שום שינוי בגט זה אבל לעולם צריך שיגיע הגט לידה אף שהוא דוחק קצת ויסוד התשובה אינה מורה ע"כ ומ"ש ראייתו מתשובת רש"י והאגודה הנה אחר שדברי רש"י סותרים בעצמם כמ"ש הוה אמינא דלא לתלות בוקי סריקי בתשובה הנ"ל הגם מי יאמר דמר בר רב אשי חתם עליה אבל מ"מ י"ל דלקמן דמקומות מקומות שנוי כאן דודאי יש מקומות שדיני א"ה לכוף קצת לאשה לדור עמו בגייתו באמרם שרשות בעלה עלי' לכופה לכל אשר ימצא כמו בצרפת שראיתי בעיני חששות גדולות בענין הנ"ל. וכן מצאתי שם והוא בתשובה מיימוני סי' כ"ט מה שמביא בשם מהר"מ שמסיים מחמת חששא שיעבירנה מדתה ע"ש ובהכי מתיישב דתקשי דרמ"א בסי' קנ"ד הביא תשובת מהרי"ו דהביא דאין כופין המומר לגרש ובסי' ק"מ השמיט דיעה זו ועכ"נ דשם איירי במקום שידינו תקיפה על המומר לכופו לגרש וא"כ אין חשש העברתה מדתה וע"כ כתב שאין כופין משא"כ דשם איירי במקום שיש חשש הנ"ל וז"ל ובזה דיבר רש"י והאגודה דודאי שמי שמרצה את המומר ומפייסו יוכל לקבל הגט וע"כ כתב סתמא ולא הזכיר שהוא במקום אחר אלא שאף שהוא במקום אחד אם המומרת חוששה לנפשה ומסתרת עצמה בפניו. אבל במקום דאין חוששין הנ"ל כו' בזה לא עלה על דעת רש"י והאגודה מעולם להתירה עד שיבא הגט לידה ממש. וא"צ למה שמחלק כאן נשתמד מכח אונס או פתוי ע"ש:

והנה עכשיו עוד נעיי' בכל דברי התשובה הנ"ל אחר אשר ישבנו סתירות הנ"ל נבאר במה שבא מהרי"א להשיג באותה התשובה שכתב לחלק דאף דא"י לחזור אפ"ה גיטה לא הוה עד דאתא לידה והשיג עליו כתבנו למעלה דנעלם ממנו הדעת בעל התשובה הזה למקום שצדיקים גמורים עומדים והוא הרי"ף דאיהו מרא דתלמודא כתבנו ובטלנו בכח כל השגות שמשיג עליו הר"ן שאין בהם כדאי לדחות דברי הרי"ף ולשנות נוסחאות המשנה ומ"ש בשם רש"י כבר כתבנו דא"צ להשגתו כי כתבנו מה שנראה לנו דלק"מ דמקומות מקומות שנוי כנ"ל. ומ"ש להשיג על מהר"מ ולחלק בין יבם בודאי שמקום לחלק אפס דמהר"ם למד דינו להתיר לא מצא מקום להתגדר וללמוד כ"א מדין הגאונים שפטרו באשה יבמה ועל האי דינא משיב רש"י ז"ל וא"כ אין לו ממי ללמוד כי בנפול היסוד נפל הבנין. אמנם מה שהביא ראיה לדבריו מן הש"ס יבמות דמביא הש"ס כמה משלים למ"ש טב למיתב ובמקומות אחרים לא הביאו. וע"כ ה"ל טעם דצריך משלים כאן יותר. ז"א דהרי"ף השמיט ג"כ כאן כל המשלים והביא רק כמו במקומות אחרים וע"כ דאין חילוק כלל ותמי' שלא ראה דברי הרי"ף ועי' בסי' נ"ד דף קמ"ט שהקשה דברי רש"י אהדדי ולא עיין בגוף התשובה של ת"ה ולא ראה מה שתי' ומ"ש שם שחוכך מכח הירושלמי שם ע"ש. והביאו תוס' שם ומפרש פי' הירושלמי שאין האשה מתגרשת לעולם עד שיגיע הגט לידה ודאי דש"ס שלנו מלא וגדוש ומבואר במקום שזכות הוא לה בודאי שמגורשת. דל"פ ר"מ ורבנן אלא גבי עבד משום דזכות הוא לו וילפי' לה מאשה ומדמינן להו להדדי. אפס הירושלמי בא רק לחלק מה שיש חילוק בין עבד לאשה דגבי אשה צריכים אנו לידע בודאי דמדעתה הוא ורוצה בכך. אמנם יהיה איך ומה שבא לרפאות שבר הירושלמי הנ"ל ע"כ פסק שם דמשוי שליח לקבלה תחילה ואח"ז להולכה יע"ש. ועוד פסק שאם אשת המומר תבעה ובקשה כמה אנשים לפייס ולשחד את המומר לפוטרה בגט אז בודאי די בקבלה לחוד. והנה רפינו את הירושלמי ועדיין לא נרפא כאשר נעלם ונשמט מהגאון הנ"ל דברי הירושלמי בפ' התקבל דאי' שם וז"ל בכל אתר את אומר התקבל כזכה הכא את אומר התקבל כהולך שנוי' היא שזכי' לאדם שלא בפניו. כלו' אבל גבי אשה ודאי חוב הוא לה וכמ"ש למעלה התיב ר' שימי הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש אני אומר שחוזרת דהיינו שמא חזרה בה. הרי מבואר שאף שבקשה וצווחת להתגרש אפ"ה לא מתגרשת ע"י שליח קבלה דאמרי' שמא חזרה בה ושלא כדברי מהררי"א ואתפלא מאד עליו. ובשלמא שאר התשובות שהביא הגאון שמא לא חששו לדברי הירושלמי אבל איהו דטרח עצמו כדי לתקן ושלא יהא סותר דברי הירושלמי א"א לי להולמו עליו וכדי דלא להשוותו טוע' הוי אמינא דגבי מומר אם צווחה לא אמרי' שמא חזרה משא"כ גבי אחר וק"ל:

ועתה אצא מתשובה ה"ל כאשר ביררתי דבריו מתחילה ועד סוף בעזה"י אבא אל העין הרואה מ"ש רמ"א בש"ע שהעתיק בסי' ק"מ דבריו ונבא להביא הדברים ולחוורם וללבנם לדינא. ואח"ז בעזה"י נבא לנ"ד הנה במ"ש רמ"א והעתיק דברי התשובה זאת שבאם ידענו שהאשה מהדרת אחר הגט מנא ליה דשינה לשון הת"ה וכתב לשון המהדרת כו' דהיינו שידעינן שבשעה שנתקבל הגט מיד המומר אז היתה האשה מהדרת אחר הגט אז מהני. אמנם ממה שכתב וי"מ גם בזה והוא הר"ן בתשובה ומשמע דעד כאן לא איירי אלא בשמעו ממנה פ"א. אבל אם בשעת מעשה אנו רואין שהאשה מהדרת ליקח הגט ממנו בודאי ליכא מאן דפליג. ונ"ל שכיון להאי ירושלמי דחשש אם אין אנו רואין בשעת מעשה הידור ממנה ומעתה אנו חוששין אז שמא חזרה בה אבל במקום דליכא חשש הנ"ל ודאי כיון דראינו שזכות הוא לה שפיר מתגרשת מיד. דא"ל דס"ל כדעת הרי"ף דגבי שחרור גופא ל"מ רק שאין הרב יכול לחזור אבל אם בשעת מעשה אנו רואין שחפצה בהגט תקרא ודאי דמתגרשת ומעתה דין הנ"ל תלוי לרי"ף וסייעתו אף אם זכות הי' לה שידענו בודאי אינו מועיל כ"א שאינו יכול לחזור בו הבעל אבל לא שתהי' מגורשת בה מיד. אבל לדעת התוס' וסייעתם מהני להתגרש בו מיד כשמזכה לה הגט. אמנם כ"ז אם ידעינן שזכות הוא לאשה אבל במקום שנוכל לומר דחוב הוא לה כמו בנ"ד שחזרה בה אז צ"ל דתלי בזה אם נימא נאסרת על בעלה אז לדעת התוס' שפיר מתגרשת כנ"ל. אבל לדעת הפוסקים הנ"ל דלא נאסרה על בעלה א"כ אמרינן דלאו זכות הוא לה ודלא כמו שהביא בס' ב"ש דלעולם במקום שנאסרה על בעלה עדיף ומהני יותר הזיכוי וע"כ הרמ"א בסי' א' פסק ותני דמומרת בעלה מזכה לה הגט בלי חולק כלל. דשם באותו ענין מיירי רק לתקנת ר"ג אז ודאי מועיל לתקנתו דהגט הוא רק חומרא בעלמא ולא לפוטרה מבעלה כלל. משא"כ בסי' ק"מ דשם מיירי בדיני גיטין להועיל ולפטור האשה הביא דעת החולקים וק"ל ובמחילה מב"ש הנ"ל מה שדחק עצמו וק"ל. והנה בדין הלזה גבי מומרת אם נאסרת ע"י בעלה מחלוקת ישינה היא והביאם מהרמ"א לעיל סי' ז' בהג"ה דיש אוסרין אותה והביאם מהרי"ק וכן נמצא בהגהות המרדכי ושיש מתירין אותה לבעלה. ובח"מ כתב לתמי' בעיניו על המתירין אותה לבעלה ע"ש ובעיני יפלא יותר על האוסרים למה דהרי אנו אוסרי' מדמין אותה לשבוי' שיש עדים שנשבה והרי בש"ס במתניתין הנ"ל באר היטב מפרש רש"י והרי"ף והרא"ש וכל הפוסקים דמותרת היינו לכהן. וממילא משמע דאם היו עדים אסורה לכהן והיינו להנשא לכתחילה כמבואר שם א"ל שבאו עדי טומאה אז תצא. ומבואר דדוקא עדי טומאה אבל לא מפקינן לה מכהן אפי' בדאיכא עדי סתירה וכ"ש לאסור על בעלה ישראל וע"כ תמי' מה שהעתיק רמ"א לעיל דצריך להיות לה ע"א כשבויה דגבי שבוי' לא שייך זה אלא לכהן ולכתחילה כנ"ל דכללא הוא דאין אשה נאסרת על בעלה אלא ע"י קינוי וסתירה אבל כל המתירי' בלי קינוי לא אסרי לה אבעלה כלל. והא דסבירא להו לאיזה פוסקים דאשה שנחבשה ע"י נפשות אסורה אפי' לבעלה ישראל. הרי המחבר לא הביא דעות אלו כלל. ועכ"פ צ"ל דדעת הפוסקים אלו מאחר דהיא נחבשה ע"י נפשות אז הוי לי' כבירור דנתרצית להם וכמ"ש בגמ'. ואף דרמ"א העתיק חיישינן ובאמת לשון רש"י בש"ס ג"כ דחיישינן שמא נתרצית להם. וצ"ל הואיל ונוהגות בה מנהג הפקר חיישי'. ובאמת לשון נראה לומר דאיירי בשודאי בעינינו שנהגו בה פריצות ומנהג הפק' ע"כ אי' לחשוש חששא הנ"ל. דאל"כ איך יעלה על דעת לאסור אשה לבעלה ע"י משום חששה שמא נתרצית להם ולשון מותרת לבעלה ואסורה לבעלה ולא נקט שמותרת ואסורה ע"כ הונח להם דלא לכהונה מיירי כ"א לישראל וע"כ הטעם משום דראינו שנהגו בה מנהג הפקר וע"כ אנו אומרים שהיתה מופקרת ואסורה לבעלה. וא"כ היכא דלא ראינו שנהגו בה מנהג הפקר ודאי אין מקום לאסור אשה משום יחוד וסתירה בלי קינוי וא"כ האשה זאת הרי היתה מותרת לבעלה וא"כ לא שייך כלל לומר דזכות הוא לה ואף גם אם ירצה הבעל לחזור יכול לחזור בה כיון דלאו זכות הוא לה דמשום זכות דאנו אומרים מנ"ל שרוצה להפקיר עצמה וא"כ דעתה על בעלה עוד לשוב אל אישה כיון שאינה נאסרת:

אמנם מהרש"ק כתב טעם לאסור אותה גבי מומרת אחרי שאנו יודעין דיצרה דע"ז תקפה דהיינו נתבטל ונשאר יצרה דעבירה א"כ כיון דמומר לע"ז הוה מומר לכל התורה כולה ע"כ אנו חוששי' לה לאוסרה:

על בעלה. ואשר יוקשה דממ"נ אם נאסור אותה מטעם דמומר לע"ז הוא מומר לכל התורה א"כ למה מחלק אם נשתמד בעלה עמה וחזרו שניהם דמותרת לו אי כללא הוא זה א"כ מה לי נשתמדה לבדה או בעלה עמה ואדרבה נימא איהו בקרא ואיהי בבוצינא וכי שייך לומר שכל פעם שחשש עלי' שלא תהי' נסתרה וא"כ הי' צריך לחלק אם הי' תמיד אתה בעיר או לא וזה לא ראינו בשום פוסק מחלק בזה. ובאמת אין טעם לומר מכיון דמומר לע"ז הוה מומר לכל התורה היינו לענין דאינו נאמן ומקרי חשוד לכל דבר אבל לאחזוקי בודאי אסור דזינתה בודאי זה אינו. ועוד אדרבה כיון דיצרא דע"ז הוא נתבטל ובאמת אמרינן גוי' לאו ע"א בח"ל רק מנהג אבותיהם בידיהם א"כ המומרי' בודאי שאין מתכוונים לע"ז כי אם ללכת אחרי שרירות לבם הרע ואחרי תאותם להביא להם וא"כ אינם בכלל מומרים לע"ז וכמו שהביאנו לעיל גבי מומרים שמחזיקים עצמם בין יהודים ליהודי וביניהם למומרים דאינם עושים יי"נ כלל ומפורש אחר שברי' לנו שאמונתינו אמונה שלימה א"כ עושים רק למלאות תאותם וק"ל. ויהיה איך ומה הוא מחלוקת בין הפוסקי' אם נאסרת או לאו. וא"כ אין לאסור אותה לבעלה ולהוציאה מחזקתה כמ"ש מהרי"ק בעצמו דיש חילוק בין התוס' שאנץ לתוס' טאך. וכתב דע"כ אין לאוסרה על בעלה כיון דאיכא פלוגת' אי' אנו אנו יכולים להוציאם מחזקתה לאוסרה על בעלה דיכולה לומר קים לי וכ"נ לי דעת מהרי"ק לכללא דס"ל דבכל מקום דנאסרה על בעלה אז אמרים זכות הוא לה אלא דמהרי"ק נסתפק אף דא"י לחזור אפ"ה אינה מתגרשת עד שיגיע הגט לידה כדעת האלפס והאגודה. אבל לדעת הפוסקי' דס"ל דלא נאסרה על בעלה וכמ"ש הבעל יכול אפי' לחזור בהגט וכיון דספיקא הוא אם נאסרה א"כ ודאי אין לחוש דהיינו אין אנו יכולין לומר דנתגרשה בגט זה הנ"ל. ואפשר אלו נשאה טרם בא הגט לידה אז היינו מקילים שלא תצא משום דשמא הדין כהפוסקים דנאסרה וכדעת התוס' ורש"י דמתגרשת מיד במקום שזכות הוא לה. אבל כשלא נשאת אין ספק דלא שרינן לה דדלמא לא נאסרה דלא זנתה. ואת"ל שנאסרה שמא אינה מתגרשת עד שיבא הגט לידה וק"ל. אמנם עדיין יש לעיין לפי מ"ש רום מעלתו דעכ"פ לדעת המחבר דפסק בסי' י"ג דמונים צ' יום מיום הכתיבה ואפי' פי' על תנאי ואפי' לא הגיע הגט לידה אלא לאחר כמה שנים וא"כ אפי' לא זיכה לה כלל חשבינן מיום הכתיבה וא"כ מאחר דזיכה לה הגט אף דרמ"א פסק דראוי להחמיר מיום הנתינה היינו במקום דליכא זיכוי כלל משא"כ במקום דאיכא זיכוי לכ"ע מהני מיום הזיכוי:

אמנם לכאורה צריך עיון בדין זה ג"כ דהמחבר סתם לפ"ד הרי"ף וכמהר"ר מ"א כתב דנ"ל להחמיר דנראה כאלו מחמיר מעצמו מחמת חומרא ולפ"ד בהאי דינא דמאימת מונין לגט לרב משעת נתינה ולשמואל משעת כתיבה ופסק הרי"ף כשמואל דמשעת כתיבה וכ"פ הרמב"ם. והרא"ש השיג עליו לאשר ידוע דהלכה כרב באיסורי ולרב משעת נתינה לי"ס דגרסי בשמעתת' והלכתא משעת כתיב' וברוב ספרים אינו וכן משמע שהרי"ף לא הביא זה בהלכותיו הא דסתים הש"ס הילכתא משעת כתיבה וא"כ תמי' מאוד דמשמע דהלכה כרב. וכן הקשה הרא"ש ותמהני יותר דבש"ס פ' החולץ דף מ"ב ע"א קאמר לענין הלכה דחליצה דמונין מיום המיתה תשעים יום. ולא משעת חליצה. ופריך מ"ש מגט דמתני רב ואמר משעת נתינה פירש"י אע"ג דלא נתיחד עמה אפ"ה צריך למנות משעת נתינה וא"כ גבי חליצה נמי נמנה משעת החליצה אף שלא נתייחד עמה. ומשני איסור כרת התרת איסור לאו לא כ"ש. א"כ כיון דמקשה מדרב ע"כ הכי הילכתא והרי"ף גופא הביא קושיותיו הנ"ל. והנה הי' מקום ליישב ולומר דע"כ פסק הרי"ף כשמואל דבש"ס ירושלמי איכא שם פלוגתא הנ"ל ור"י ס"ל משעת כתיבה ור' חנינא ס"ל משעת נתינה רב ושמואל רב כר' חנינא ושמואל כר' יוחנן. וא"כ לכך פסק הלכה כשמואל דס"ל כר' יוחנן דהלכה כמותו נגד ר' חנינא. ונראה דהכי ס"ל להירושלמי לפסוק הלכה כשמואל ולכך הביא דהיא פלוגתא דר"י ור"ח:

אמנם לכאורה יקשה ע"ז מה הביא הרי"ף שם לדמות פלוגתא הנ"ל למחלוקת דר"י ור"ל דפליגי מאיזה טעם כותבין זמן בגיטין לר"י משום בת אחותו דס"ל דיש לבעל פירות עד שעת כתיב'. ולר"ש עד שעה כתיב' ע"ש. וכתב הרי"ף דאין פלוגתא הנ"ל תלי' בפלוגתא דפליגי מאימת מונין יע"ש. ומחלק ביניהם דשם תלוי ביחוד והרי לא נתייחד עמה וכאן תלוי בפירי ובפרקונא ואין לה משעת כתיבה והי"ל להוכיח כן דמאי הא דתלי זה בזה וא"כ יהיו דברים סותרים זה את זה. וע"כ דס"ל דש"ס שלנו לא ס"ל דהוא פלוגתא דר"י מדלא הביא פלוגתא נ"ל וא"כ חזר קושי' לדוכת' למה פסק כשמואל לנגד רב ואין לומר מאחר דמקשי' בש"ס והא איפכא שמעינן להו דאיתמר מאימתי מוציאין לפירות ר"י אמר משעת כתיבה ר"ל אמר משעת נתינה ומסיק איפוך וס"ל להרי"ף דמהפכי' מתני' וא"כ ר"י ס"ל משום פירי דס"ל דאין לבעל פירי משעת כתיבה וא"כ ר"י דמתני' עם ר"י דירושלמי דס"ל שם משעת כתיבה חדא היא דא"כ למה פסק להלכה דיש לבעל פירי עד שעת נתינה. וע"כ מטעם ר"י ור"ל הלכה כר"י והרי איפכא שמעי' לר"י. וע"כ דס"ל מה דמהפכינן היינו הברייתא דר"י דס"ל שם דמוציאין משעת נתינה וא"כ הדרה קושי' לדוכתה ויהי' איך ומה עכ"פ ריהטא דש"ס משמע כרב וכ"פ כל הפוסקים רובם וכן משמע מש"ס כמו שכתבתי למעלה וא"כ דינא הוא למנות משעת נתינה ולאו חומרא הוא וא"כ בנ"ד ודאי בלי פקפוק צריכה להמתין מיום הנתינה שהגיע הגט לידה דפשיטא דלא היתה מתגרשת בקבלה כלל שצריכה למנות מיום הנתינה נ"ל להלכה ולמעשה רב:

ואשר אני מוטרד מכל צד ואיני מופכ' ללמוד על עצמי ולא על מקום אחר עד אשר הרפוני לבלעי רוקי כתבתי בעזה"י לדינא וה' יאר עינינו בתורתו. ויצוה אותנו ברכתו ברוכה בכל ושמורה ללמוד וללמד לשנות ולגמור ולדרוש ולפרוק במקרא ובמשנה והלכה כמין חומר. הכ"ד הכותב בחפזי היום יום ב' שושן פורים ת"ע לפ"ק:

הקטן גבריאל במוהר"רל זלה"ה מקראקא.

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה