פנים מאירות חלק א· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה לח
בבואי לק"ק שידלאפצי' נשאלתי ממחיקי אורנדי קוזניציש ששוכרי' מן השר שרשום בידם לחפור בהרי' ולמצוא העפר שעושים הברזל מעפר ושורפים וצורפים העפר באור יומם ולילה לא ישבתו וכן עושי זכוכיות איך יתנהגו בשבת דלכאורה נראה דאף דמקבלי קבלות בתוך התחום אינו אסור אלא מפני הרואים שיאמרו שהוא שכיר יום אבל בנדון דידן מן הדין אסור דמקבלי קבלות אין ריוח לישראל במה שממהר לבנות לו בשבת כגון שהי' יכול לעשות בלתי שבתות בעשרה שבועות ועכשיו גומר בט' שבועות א"כ לא משתרשי לישראל בזה אבל הני דשורפין העפר יומם ולילה לעשות ברזל אי לא יעשה ביום השבת יפסיד הישראל והא דשרי הרמב"ם לענין שוכר לו גוי לשנה לכתוב לו ספר ולארוג לו בגד שמותר לכתוב ולארוג בשבת התם מיירי נמי בענין זה שהי' יכול לגמור הספר והבגד אפי' אם לא הי' עושה בשבת ואינו מחויב לעשות לו כל המלאכות נמצא כיון דקצץ לו שכר גוי בדנפשי' קעביד וטרח אבל אם הי' בלתי אפשרי לגמור הספר והבגד בתוך השנה עד שיכתוב ויארוג בשבת בהא מודה הרמב"ם דאסור וכן מצאתי בהדיא שהבין המחבר מג"א דעת הרמב"ם ולפ"ז יש ליישב השגת הראב"ד שכתב שאע"פ שאינו מדקדק עמו כשהוא בטל מ"מ אותה מלאכה משתרשי לי' ואינו דומה לקבלנות עכ"ל ולפי מה שפירשתי אף הרמב"ם מיירי בענין זה אבל אם לא הי' בלתי אפשרי לגמור בשנה עד שיעשה בשבת איסור גמור הוא ולכאורה נראה דאיסור דאורייתא הוא דהא הביא הב"י בשם המכילתא כל מלאכה לא יעשה בהם לא תעשה אתה ולא תעשה חבירך ולא יעשה הגוי מלאכתך אבל אם מסר לו הישראל מע"ש מותר ובלבד שיהי' בביתו של גוי ואף שכתב הב"י שהוא אסמכתא בעלמא שאם הי' מן התורה לא היו חכמים מתירין אותו לעשותו אף בביתו של גוי נראה לי דאין מזה הוכחה דמיירי שמסר מע"ש להגוי והגוי יכול לעשות מלאכה זו בחול וכיון דקצץ לו דמים שרי אם הוא בביתו של גוי דליכא למיחש מפני הרואים אבל אם שוכר להגוי בקבלנות לעשות לשנה או לחודש ואם אינו עושה בשבת מפסיד הישראל א"כ אותה מלאכה משתרשי לי' ואסור אף לפי הבנת הראב"ד בדברי הרמב"ם לא התי' הרמב"ם בקוצץ אלא באינו מקפיד אם יבטל איזה יום אבל אם מקפיד אם יבטל איזה יום אסור לכ"ע וכן כתב הט"ז בהדי' א"כ בנדון דידן אם הי' שוכר פועלים לשנה להתיך לו העפר לעשות ברזל אם הי' בטל יום א' הי' מקפיד א"כ אסור אליבא דכ"ע וכן הא דשרו ב"ה לתת עורות לעבדן עם חשיכה דגוי לנפשי' קעביד כיון דקצץ מיירי נמי בענין זה דאין הישראל מקפיד אם עושה בשבת ואין ריוח לישראל בזה וכן כתב הרא"ש בהדי' דשאני התם שאין ריוח לישראל ממה שגוי עושה בשבת אבל בשכירות כלים ידוע הוא ואפילו בהבלעה אם ישכירם לו חוץ משבתות לא יתן לו כל שכירותיו הילכך כיון שיש ריוח לישראל במה שהכלים נשכרים אצל גוי מחזי כמלאכה שהגוי עושה בהם בשבת כשלוחו של ישראל. ויש להביא ראי' מהא דכתב הטור והש"ע גבי יהודי הקונה מכס ומשכיר להעכו"ם לקבל לו מכס בשבת מותר אם הוא בקבלנות דהיינו שא"ל לכשתגבה ק' דינרין אתן לך כך וכך. וכן יכול להשכיר המכס לכל שבתות והגוי יקח הריוח של שבתות לעצמו וכן הישראל הממונה על מטבע של מלך דינו כדין הממונה על המכס אע"פ שמשמיעים קול בשבת בהכאת המטבע. ואע"ג דהתם קובע לו מלאכתו בשבת מכל מקום שרי משום הפסד ושרינן אעפ"י שהוא בפרהסיא וכן יהודי ששכר המלח מותר לו להשכיר פועלים בקבלנות שאם יעשה כך וכך מלח יתן לו כך וכך רש"ל סי' ק'. מ"מ כד דייקת שפיר לאו פיסקא דסמכי נינהו דהא במוכס גופי' לא התיר אלא מטעם פסידא. ויליף לה במרדכי מדשרי חכמים ליתן כיסו לנכרי משום דקים להו לרבנן דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו אי לא שרית ליה אתי לאתויי ד' אמות בר"ה אבל מציאה לא. וכן אפי' מציאה הבא לידו עלה בתיקו בש"ס וא"כ במכס ובמטבע דאם לא יטול בשבת יפסיד מקרן אפשר דאיכא לדמוי' להתם אבל אם לא יטול בשבת לא יפסיד מהקרן אלא שיפסיד מריוח הוי כמציאה ואסור דכל מה דהתירו חכמים משום הפסד לענין ח"ה מניעת הריוח לא הוי בכלל הפסד וא"כ ה"נ דכותי' אם לא יפסיד מהקרן אין לו להתיר להשכיר פועלים אפי' בקבלנות דהיינו ממאה חתיכות ברזל שאינו מזוקק יתן להם כך וכך יש לאסור ואפי' אם יפסיד מהקרן אין לדמות להתיר שבות אלא מה שהתירו חכמים בפירוש משום דקים להו דאין מעמיד עצמו על ממונו משום שהוא מזומן עכשיו לפניו משא"כ הכא שאין הממון בעין לפניו אלא אם לא יעשה יפסיד לא התירו חכמים דודאי כיון שאין הממון בעין לפניו אלא שע"י ביטולו יבא להפסיד אדם נזהר מזה ואין לנו בזה אלא מה שאמרו חכמים ואף שבשכירות כלים שאף הישראל מרויח מותר בד' וה' להשכיר היינו משום דכיון דישראל משכירו בהבלעה בין יעשה בין לא יעשה יתן לו כך וכך ואין הישראל מקפיד אם לא יעשה בשבת אבל בנדון דידן שאף שמשכיר לגוי בקבלנות כשתעשה לי מאה חתיכות של ברזל אתן לך כך וכך מ"מ אם ישב הגוי בטל יום א' יקפיד הישראל שע"י זה יפחות לו הברזל כשיגיע השנה שיצא הישראל משכירות זו נמצא הוי כשלוחו של ישראל ובמכס ובהכאת מטבע כבר כתב המג"א הטעם משום דאין שייך כאן שכר שבת דאין העכו"ם נותן לו שכירות רק שקנה ממנו המכס וה"ל כאלו קנה ממנו סחורה לכן שרי מדינא כשהעכו"ם נוטל כל הרויח וגבי מטבע נמי הכל הוא של המלך ואינו מוכר לו אלא הורמנא בעלמא שיש להם מהמלך עכ"ל. הרי להדי' דהתם מיירי שמשכיר לגוי חלק הרויח במכס שיש לו רשות להכאת המטבע אפי' בשבת והגוי שוכר פועלים דכל הריוח מגיע לגוי ואין נותן לישראל אלא דבר קצוב ולא מחזי כשלוחו דישראל דאדעתא דנפשי' עביד. וכן משמע מדברי הב"י בס"ס רמ"ה שהביא הג"א ספ"ק דע"ז ישראל וגוי שקיבלו מטבע מן המלך כו' אם ישראל פקח ישכיר את הגוי שיעשה חלקו בשבת. וכתב הב"י ואין דעתו לומר שישכיר את הגוי כשכיר יום כדי שיעשה חלק הישראל ריוח לישראל דהא ודאי פשיטא דאסור כיון שאין משכירו אלא לשבת שליחותיה קעביד אלא הכי קאמר ישכיר לגוי חלק שיש לישראל בבית המטבע בשבת כך וכך ויטול הגוי כל הריוח השבת דהשתא לאו שליחותיה קעביד דבדידיה קטרח ואעפ"י שכתב הרא"ש דלא שרי להשכיר שדה או מרחץ אלא ע"י הבלעת שאר ימים אבל אם הי' משכיר ליום אסור ליקח שכר שבת איכא למימר הכא שרי משום פסידא כמ"ש המרדכי לענין מכס עכ"ל. הרי לפניך דאפי' במקום פסידא לא התירו אלא במקום שנוכל לומר בדידי' קטרח ולאו משליחותי' דישראל קעביד אבל בכה"ג שהישראל מקפיד אם ישב בטל אז אסור מדינ' דזה ודאי שליחותי' קעביד ותשובה רש"ל לא הי' לפני לעיין בו וע"כ צריכין אנו לומר הא דהתיר רש"ל ביהודי ששכר מלח להשכיר פועלים בקבלנות שאם יעשה לו כך וכך מלח יתן לו כך וכך מיירי נמי שאין עושין יומם ולילה ואין הישראל מקפיד אם ישב הפועל בטל ביום השבת אבל היכא שישראל מקפיד אם ישבו הפועלים בטלים משום שכשיגיע זמנו לצאת יפחות לו מן המלח במה שאינם עושים בשבת א"כ שליחותי' דישראל קעבדי:
וכן אין להתיר במה שישכור פועלים לשנה שיעשו כל מה שיצטרכו בקוזניצי' דזה פשיטא דאיסור גמור הוא כמ"ש האחרונים בסי' רמ"ג גבי מרחץ והשיבו על הב"ח. ומזה יצא לנו חידוש דין היכא שישראל בא סמוך לשבת ורוצה ליסע מיד במוצאי שבת אסור ליתן לכובסת עכו"ם שתכבס חלוקו להביא לו מיד אחר שבת כיון דאי אפשר לה לעשות מלאכה זו אלא בשבת שליחות דישראל קעביד אפי' קצץ אסור דאף ב"ה לא התיר עורות לעבדן אלא שאין הישראל מרויח במה שהגוי עושה בשבת כיון שהי' יכול לעשות אחר זה דהיינו אחר שבת ובדידיה קטרת. אבל בנד"ד זה ישראל נחוץ לדרכו אחר שבת מיד ואי אפשר לעשות ולכבס אלא בשבת נמצא שליחותי' קעביד ואסור ואחר כתבי זאת מצאתי להדיא במ"ד באו"ח סי' ש"ז ס"ק ג' כדברי ושמחתי ובנדון שלפנינו חזרנו על כל הצדדים ולא מצאנו היתר ברור אלא בענין זה לענין חפירת הקרקע כיון שלפעמים הפועלים בטלים יש היתר שישכור פועלים בקבלנות דהיינו מעשרה עגלות עפר אתן לכם כך וכך ואין הישראל מרויח במה שעושה בשבת שהי' יכול להשלים המלאכה זו בלילה ובדידי' קטרח אבל בהתכת העפר ששורפין וצורפין יום ולילה אש לא תכבה וא"כ אין היתר אלא א"כ שימכור לגוי קודם שבת כל החתיכות הגדולות של ברזל כך וכך והגוי יעשה לנפשו החתיכות הקטנות בשבת ובדידי' קטרח ואין כאן משום מראית עין דהורמנא בעלמא מכר לו מה שיש לו רשות מן השר ורשות ביד הישראל ליקח אח"כ בפרעון חובו אותן חתיכות הקטנות שראוי' למכור בשוק וכן בהתוך זכוכיות בהו"ט ימכור קודם שבת כל מה שיש לו בהו"ט וגוי בדידי' קטרח וישראל יקבל בדמי המכר הזכוכיות שהגוי עושה דגוי בדידי' קטרח הנלפע"ד כתבתי: