פנים מאירות חלק א· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה יט
תשובה מה שהשיב לי הגאון המפורסם בדורו כבוד מהור"ר גבריאל אב"ד דק"ק נ"ש והמדינה.
הנה מרוב טרדות אשר סבבוני כתרוני הדרכוני והלמוני לא נתנוני השב רוחי לבלעות רוקי רוק הנראה לעינים עין כל רואה בארובות גלל כן נפל ונשכח ממני אשר העיר אזני בלימודים למודי ה' באיזה שאלה בעסקי גטין אשר חידש רום מעלתו ונפל ברברבי ספק וסיפוק בידו הגדולה בענין כתיבת שם ותואר קהלתו מקום קדשו בשם שקורין פרוסטיץ ונדמה בלשונם פראסטיאווע איך לכתוב בגט והנה באמת הדין מבואר כמ"ש רום מעלתו בסי' רכ"ח בעיר שיש לה שני שמות אחד בישראל ואחד בלשונם שכותבין של ישראל עיקר והנה בפסקי' סי' רמ"ב כתוב בפשיטות באיש ואשה שיש להם שמות בישראל ובגוים דודאי כתבינן עיקר השם של ישראל משא"כ בעיירות ונהרות כתב דצריך לדקדק אם לכתוב שניהם ולא ביאר הטעם למה ויש מקום לחלק ביניהם ובמהרי"ק סי' ק"ו יע"ש כתב טעם החלוקה ביניהם שכתב שם של ישראל ודאי אין להזכיר שם של גוים משא"כ בעיר אין קפידא יע"ש וע"ז כתב דאין חילוק והוכחתו אשר הביא שם אין מוכרח להמעיין שם אמנם לי היה נראה מקום חלוק ביניהם דהרי מחולקים הפוסקים ומהרי"ק עצמו כתב גבי שנוי השם שנשתנה שמו דכתב על הפוסקים דיש לכתוב שם השני עיקר וכתב מהרי"ק שורש צ"ח דדווקא בשנוי שמו מחמת חולי דנעשה כבריה חדשה ע"י שנוי הנ"ל משא"כ בשנוי השם שלא מחמת חולי אין השני עוקר את השם הראשון אף אם נשתקע שם הראשון והנה א"כ לדידי' בשנוי השם שלא מחמת חולי לא אמרינן לשווי' שם השני עיקר כ"א השם הראשון הוא עיקר וא"כ חילוק גדול יש בין שנוי שם איש ואשה השם שיש להם ביהדות הוא ודאי שם הראשון ואח"כ שנוי השם בגוים הוא שם השני א"כ ע"כ השם הראשון הוא עיקר משא"כ בשם של עיירות בודאי שם של גוים הוא שם הראשון ועל כן מן הראוי הוא להיות שם גוים עיקר ובאמת לפי דברי רמ"א דפסק דאין חילוק ולעולם כותבין השם השני לעיקר השם א"כ היה נראה להיפך דגבי שם איש ואשה שיש להם שם בגוים ראוי להחזיק שם השני לעיקר ולהיפך גבי עיירות אמנם לדעת הת"ה דפשיטא ליה גבי איש ואשה ונסתפק גבי שם העיר ונהר היה נראה דס"ל לחלק בין שנוי מחמת חולי וע"כ נסתפק גבי עיר ונהר ואף גם דהיה מקום לחלוק בשנוי הנ"ל דשם הוא שנוי השם לכ"ע משא"כ כאן דשנוי הוא רק לגוים ודמי קצת להא דאמרינן בש"ס היו לו שני שמות אחד ביהודא ואחד בגליל דצריך לכתוב בכל מקום אשר שם השם אותו מקום הוא עיקר יהי' איך שיהיה וזה נראה לדמות למה שנחלקו הפוסקים בדין הנ"ל וא"כ לדעת פוסקים דבשנוי השם שלא מחמת חולי השם הראשון הוא עיקר אף דקורין לו בשם השני אפ"ה הראשון הוא עיקר א"כ גבי עיירות יש לכתוב שם הגוים עיקר ואח"כ שם יהדות אלא דמהרי"ק דהוא פסק דבשלא מחמת חולי הראשון עיקר ואפ"ה פסק דגם בעיירות ונהרות אזלינן בתר שם יהדות והוא עיקר וע"כ דס"ל דעיקר הטעם הוא דכל מה שאנו כותבים סימנים היינו משום שיהי' מוכח מתוך הגט ומבורר מי הוא המגרש דלא נסתפק בו אנן והכל משום ישראל וע"כ הכל תלוי בשם שאנו קובעים אמנם נ"ל ראי' שלא כדברי מהרי"ק ושלעולם אזלינן בתר שם השני אף בלא חולי דהנה הת"י בפ' שלח לך מפרש אקרא דע"כ קראו שמו נחל אשכול על אודות האשכול אשר כרתו משם בני ישראל מפרש הת"י על עסק עוברתא דקציא מתמן בני ישראל והוי חמרא נטיף מיניה כנחלא וקשה מי דחקו לפרש טעם ופי' על מלת נחל שמא בעצמו הקרקע והשדה היה נחל או שמא היה נקרא נחל שהרי הכתוב רוצה רק ליתן טעם על מלת אשכול אלא ע"כ שהוקשה להמתרגם אם הי' מקודם נחל נקרא ועתה הוסיפו שם אשכול א"כ היה להם לקרות שם השני עיקר ולקרותו אשכול נחל וע"כ מפרש דהיה נקרא אשכול ע"ש האשכול שכרתו ונטיף מיניה נחל וא"כ היה נחל שם השני וע"כ הקדימו אותו השם וא"כ בכל השנוים ראוי להקדים שם השני וא"כ ראוי להקדים בשם של עיירות שם של ישראל שהוא השם השני ולכתוב דמתקרי' על שם של גוים וזה פשוט ונהוג אפס מה שנסתפק שמיעוט הגוי' כשרוצי' לדבר בל' אשכנז קורין אותו פראסניטץ ומוסיפין נו"ן בהמל' ורצה לדמו' למ"ש בפסקי' בענין רעדיש והרעדיש זה לא דמי להמעיין בגוף התשובה שכתב שהטעם שדרכן של בהמ"יים מאריכין המלה בה"א משמע מלה דווקא מה שדרכה להאריך משא"כ שאר אותיות מיקרי מגוף המלה וכאן אות נו"ן הוא אות מן המבטא גופא ודאי לא שייך הארכה בזה וכ"כ מהרי"ק שורש ק"ו ג"כ לענין שכותבים קייר ואנו כותבי' ייר להכשיר מטעם שבלט"יין היו"ד והק' הם אחד משמע במקום דיש חלוקה ביניהם אז היה צריך לכותבו אמנם אחרי שמבואר חבל נביאים וכל הפוסקים דמקלים בכנוי דא"צ לכתוב כל הכנוים רק ביהוד' וגליל אחר שאין שם זה ידוע כלל בגליל משא"כ כשיש לו שני שמות במקום אחד וכבר הכשיר מהר"ם פדואה בנהר שיש לו שני שמות וכתב רק שם אחד וא"כ ה"ה בעיירות ומכ"שכ אם כבר נכתבו שני שמות היותר מובהקים ודאי דיש להתיר בדעבד בלי פיקפוק בעולם הקטן גבריאל מקראקא:
עוד באתי להזכיר הלכה משמו של הגאון מהר"ג הנ"ל באחד שבא לקהלתינו ונשא אשה על אשתו בלי הגיד כי בורח הוא מחמת מרדין ושינה שמו ושם אביו ואח"כ הוכרח לגרש אשתו ופסק הגאון הנ"ל שלא לכתוב אלא שמו לבד והכנוי' ולא להזכיר שם אביו כלל והאריך מאוד בתשובה וטעמו ונימוקו עמו: