פנים מאירות חלק א· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה יד
תוס' בקדושין דל"ז ע"ב ד"ה מושב דכתוב רחמנא גבי מצה למה לי כו' כאן לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם ובהיותי בק"ק פראג בדק לי הרב הגאון ריש מתיבת' בד"ת אלו והרחיב והעמיק בגודל חריפתו וגדולי מפרשי חידוש הלכות רוצים להגי' או למחוק דברי תוס' אלו ואמרתי להעמיד דבריהם על נכון בע"ה ותחילה צריכן אנו לדקדק דהא האי קושיא מקשי' התוס' מיד סמוך לו בדיעבד שני ד"ה בזמן דאיכא פסח ותירצו דתרי קרא מושבותיכם ובערב תאכלו מצות צריכי חד לח"ל בזמן בה"מ קיים וחד לח"ל בזמן שאין בה"מ קיים ולמה לא תירץ זה כאן והוכרחו לומר דשמא תנאי היא ועוד לעיל הקשו קושיא זו בתמיה ומיד סמוך לו הקשו קושיא זו דרך א"ת אלא נראה ברור דהא איכא עוד למידק לד"ת מסתבר' יותר לאוקמי' ח"ל בזמן שבית המקדש קיים משנוקמי בח"ל בזמן שאין בה"מ קיים א"כ למה לא מהדר תלמודא בפסחים על ח"ל בזמן שבה"מ קיים ודוחק לומר תלמודא דפסחים סמוך על לימוד מושבתיכם דהביא הש"ס בקדושין אלא נראה ברור דהתם בסוגיא אמרינן למ"ד דמצה בזמן הזה דרבנן מוקי להאי קרא בערב תאכלו לטמא ושהיה דרך רחוקה דסד"א כיון דפסח לא אכיל מצה ומרור נמי לא אכיל קמ"ל ורבא אמר טמא ודרך רחוקה לא צריך קרא דלא גרע מערל ובני נכר וא"כ לפ"ז אין צריך קרא לח"ל בזמן בה"מ קיים כיון דחובת הגוף נוהג בין בארץ בין בח"ל מהי תיתי למעט ואף דפסח לא אכיל מ"מ לא גרע מדרך רחוקה או ערל ובני נכר ולכך בפסחים לא מהדר תלמודא אלא אאין בה"מ קיים מניין אליבא דרבא דסבר דדרך רחוקה ילפינן מערל ובני נכר אף דאינו אוכל בפסח חייב במצה אין חילוק בין א"י לח"ל ולא איצטרכא לי' ללמוד אלא אאין בה"מ קיים בין בארץ בין בח"ל כיון דליכא פסח בעולם דס"ד דמיתלי תלי רחמנ' מצוה זו בזמן דאיכא פסח בעולם ולכך לא צריך התם אלא חד קרא דבערב תאכלו והנה על סוגיא דפסחים יש להקשות בתמיה דלמה לא יליף ממשבותיכם לקבוע חובה בזמן שאין בה"מ קיים דהא בזמן שבה"מ קיים לא איצטרך דהא יליף דרך רחוקה מערל ובן נכר ואין חילוק לענין חובת הגוף בין בארץ לח"ל וזה הוא קשיא ראשונה בתוס' רק שיש טעות סופר באות אחד שצ"ל תיפוק ועיקר קושייתם תימא דבסוף ע"פ תיפוק מיני' לקובעו חובה ר"ל למה לי למילף מבערב תיפוק לי' ממושבותיכם כיון דליכא למימר שם דאיצטרך תרי קרא והוכרחו לומר ושמא י"ל תנאי היא דהאי תנא דפסחים מפיק לי' מבערב תאכלו והאי קרא דמשבותיכם מוקי לי' לדרשא אחריתא אבל בדיבור שני הקשו רק על סוגי' דקדושין ואין כאן תמיה כלל די"ל דאף דסבר מצה בזמן הזה חובה ממושבותיכם ס"ל דאי אפשר לנו ללמוד דרך רחוקה מערל ובני נכר כדעת דסברי התם כן ואיצטרך תרי קרא חד לח"ל בזמן ב"ה קיים וחד לח"ל בזמן שאין בה"מ ולא דווקא ח"ל דכל דרך רחוקה ח"ל קרי ליה לכך לא כתבו אלא דרך א"ת ר"ל אם תאמר להקשות למה לא ילפינן מבערב תאכלו דזה אין כאן קושיא הכא די"ל דס"ל להאי תנא דאיצטרך תרי קרא כו' ובזה ניחא הכל בס"ד והצעתי הדבר לפני הגאון הנ"ל וקלסי':