פנים מאירות חלק א· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה יב
זו בענין אשה שאינו יכולה לטהר זה כמה שנים של צער כבר נשאלה לעיל מיני' דאדוני מ"ו הגאון המפורסם מהור"ר דוד אב"ד מפראג. זה כמה שבועות וכהיום שהאשה הלזו אומרת שנשתנו עלי' סדרי בראשית בראשית שהיה לה מאז ומקדם שזה כמעט רביעית שנה שלא היה לה שום ווסת כדרך כל נשים הן כסדרן הן שלא כסדרן כי יוכל להיות שחדל להיות לה אורח כנשים מחמת שהיא בת נ"ג שנים ופסקה לראות כלל וכלל כדרך נשים הזקנות ואמנם מחמת שהאשה נעצרת וכשהיא עושה צרכי ודוחקת את עצמה מחמת הלחץ זה הדחק דחק לה אורחא למצוא כתמים לחים לפעמים דרך יומים או ג' ימים ומראיהן מראה אדום עד מאוד והאשה אינו נזדעזעת ומרגשת כלל וכלל כשנמצאת הכתמים כדרך כל הארץ רק לאחר עשיות צרכי' בודקת את עצמה בעד מוצאת כתם והאשה אומרת שכל אלה בא לה מן המכה שבדופן ימין שנתהווה לה מימים קדמונים שהיתה מוטלת על ערש דוי כאשר העידו על זה כמה רופאים ויתנו עדיהן והצדיקו את דברי' באמרם שזה דם בא מן המכה ומחמת שדוחקת את עצמה אשתרבובי אשתרבוב ונחית דרך המקור מקור מים כי אין להם דרך אחר לצאת מבקש לימוד שהורגל כבר לצאת דרך כאן וכאן מצא פתח פתוח ויוצא דרך שם ע"כ דברי השואל:
תשובה
דבר זה נפתח בגדולי' ונסיים בקטנים כמוני לדון לפני רבותי בקרקע כי דבר זה צריך לפנים ולפני ולפנים וטרם כל חל עלינו לחפר ולתור לדעת מוצא ומובא ומקור דין זה הוא נובע מהא דתנן ריש פרק האשה שהיא עושה צרכי' וראתה דם ר' מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה איש ואשה שעשו צריכיהן לתוך הספל ונמצא דם על המים ר' יוסי מטהר ור' שמעון מטמא שאין דרך האיש להוציא דם אלא שחזקת דמים מן האשה ובגמרא מאי שנא עומדת דאמרינן מי רגלים הדור למקור ואייתי דם יושבת נמי נימא מי רגלים הדור למקור ואייתי דם אמר שמואל במזנקת מזנקת נמי דילמא בתר דתמו מיא אתא דם אמר ר' אבא ביושב' על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא הדם בתוך הספל דאם איתא דבתר דתמו מיא אתא על שפת השפל איבעי ליה לאשכוחי ופסק שמואל הלכה כר' יוסי וכן אורי ר' אבא הלכה כר"י והנה הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א פסקו בין עומדת ובין יושבת טהורה ולא חילקו בין מזנקת לשותת אבל הרא"ש מפרש שיטת הש"ס דכולה מתניתין איירי במזנקת ותרתי לטיבותא בעינן הילכך עומדת אע"פ דמזנק' טמאה כיון דאין רחמה נפתח ויושבת נמי אי שותת טמאה ולהך פירושא לא אשכחן דמטהר ר"י בעומדת ושותת' כיון דר"מ לא איירי אלא במזנק' ור' יוסי טיהר מה שטימא ר"מ אבל בעומדת ושותת' דלא איירי בה ר"מ לא אשכחן דמטהר בה ר"י ולר' יוסי דמטהר עומדת בחדא לטיבותא דמזנקת ביושבת ושותתת נמי לא חייש דילמא בתר דתמו מיא אתא דם ומטהר ביושב' בכל ענין עד כאן הם דברי הרא"ש בקצרה. ובהגהות מיימני בפ' שמיני הביא בשם הר"ם דאף ר"י לא טיהר ביושבת אלא ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל דהא ביושבת לא פליגי וכי היכי דלא מטהר ר"מ ביושבת אלא בכי האי גוונא ה"נ לר"י ולא פליג ר"י אלא בעומדת ומזנקת דלר"מ טמא ור' יוסי מטהר. והר"ן כתב דכל שקלי' וטריא לר"מ איתמר ולא לר' יוסי ועם כל זה מסכים לדברי הר"ם דביושב' ונמצא הדם על שפת הספל מודה ר"י דטמאה משום דרגלי' לדבר בתר דתמו מיא אתא דמא דאי לא בתוך הספל נמי בעי לאשכוחי אבל בנמצא תוך הספל וגם על שפת הספל וכן אם יושבת באמצע הספל ונמצא הדם בתוך הספל טהורה לר' יוסי ע"כ בקיצור. והנה נוראות נפלאתי על הנך גאונים דדחקו להוציא שיטת הש"ס מפשטא דסוערת עליהם קושיא חזקה דצריך עיון לישבו דהא בהאי סוגיא פריך ור' יוסי בחד ספיקא מטהר בס"ס מיבעי' ומשני מהו דתימא הני מילי דעבד אבל לכתחילה לא קמ"ל ולפי דברי הרא"ש והר"ם מאי קושיא דילמא בסיפא מיירי אפילו באיש ואשה עומדת ושותת אפ"ה מטהר ר"י כיון דהוי ס"ס ודוחק לומר דסיפא דומ' דרישא נקט וברישא דמטהר ר"י בעומדת ומזנקת ה"נ בסיפא לא מיירי בעומדת ושותת אלא בעומדת ומזנקת ולכך פריך שפיר ור"י בחדא ספיקא מטהר בס"ס מבעי' קשה אדמבעי לי' אליבא דר"מ איש ואשה עומדי' מה לי אמר ר"מ ליבעי לי' אליבא דר"י איש ואשה עומדין ושותתת מה לי אמר ר"י ובזה נדחה ג"כ דליכא למימר דבעומד' ושותת מטמא ר"מ משום נדה ותו ליכא ספק ואפילו באיש ואשה והא דאמר ר"י דר"מ מטהר באיש ואשה היינו בדוקא עומדת ומזנקת אבל שותת אלימא לי' דאפילו בתרי ספקא טמא כנדה ודאי א"כ אדמבעי לי' בעומד' ומזנקת אליבא דר"מ ליבעי עומדת ושותתת אליבא דר"י כללא דמילתא דסוגי' דשמעת' ברירא ונהירא כשמשא בטהירא באין גימגום אליבא דהרמב"ם והרמב"ן והרשב"א ומה לנו להכניס ראשינו בדחוקי' לאין צורך אחר כתבתי זאת מצאתי שהב"ח הקשה קושיא הנ"ל והניחה בצ"ע. ועוד קשיא לפירוש הר"ם דסבירי דכי היכא דר"מ לא מטהר ביושבת אלא בכי האי גוונא דמוקי הש"ס הכי נמי לר' יוסי ולפ"ז צריכן אנו לומר הא דמטהר ר"י בעומד' בזינוק ע"כ בכי האי גוונא מטהר דהא ע"כ יש לחוש בעומדת נמי אף דמזנקת דילמא לכי תיימי מיא אתא דמא אלא ע"כ דמיירי שעומדת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא הדם בתוך הספל דר"מ מטמא משום כיון דעומדת רחמה צר אף דמזנקת י"ל בתחילת הזינוק בא ור"י מטהר דבתחילה לא חיישינן דילמא הדור למקור ובתר דתיימו מיא נמי לא חיישינן דא"כ על שפת הספל בעי לאשכוחי ולפ"ז נמי קשה למה מהדר אתקפתא אדר"מ הי' לו להדר אדר"י דהילכתא כוותי' דמטהר בעומדת ניחוש בתר לתמו מיא בשלומא לפי' הרא"ש ופשיטא לפי' הרמב"ם ודעמי' י"ל דר"י לא חייש כלל דילמא הדר למקור כיון דמזנקת בעומדת עכ"פ לפי' הרא"ש אבל לפי' הר"ם קשה ומוכח מדברי הר"ם דבעומדת נמי ע"כ אינו מטהר אלא בעומדת על השפת הספל ומזנק' לתוך הספל והט"ז כתב לישב דברי הטור דנקט לדעת הרא"ש בעומדת אם מזנקת לתוך הספל טהורה אבל אם שותתין על שפת הספל טמאה ורבים מקשים למם כתוב אצל מקלחת לתוך הספל ואצל שותתת כתב על שפת הספל וניחא לי' לישב משום דמקלחת אי אפשר אלא כשתרחיב רגלי' זו מזו ומשימה את הספל בין רגלי' וכו' וקשה הא אליבא דהר"ם אי אפשר למצוא שטיהר ר"י עומדת ומקלחת אלא בעומדת על שפת הספל ואף דהרא"ש פליג עם הר"ם מ"מ לענין מציאות כזה בודאי לא פליגי ועוד שכתב בשותתת היינו שסומכ' רגלי' זו אצל זו והספל משימה סמוך לבין רגלי' אטו מי לא עסקינן שעומדת תוך הספל ויותר נראה לומר דאורחא דמילתא נקט דמקלחת הולך הקילוח למרחוק לתוך הספל ושותת יורדי' על שפת הספל:
והנה מצינו עוד דעת חמישית דמחמיר שלא כדברי כולם והוא דעת ר"ח דס"ל הא דמטהר ר"י דווקא דעבד לטהרות אבל לא לבעלה ורוב הפוסק' דחי דברי ר"ח מהלכה אך. הש"ך בסי' קצ"א ס"ק ג' החזיק דברי ר"ח וכתב שכן מוכח מרש"י במה שפי' על הא דפריך הש"ס ור' יוסי השתא בחד ספיק' מטהר בש"ס באיש ואשה שהטילו מים לתוך הספל מבעי' ומשני מה דתימא הכי מילי דעבד אבל לכתחילה אימא לא קמ"ל ופי' רש"י קמ"ל דממשנה יתירה דלא איצטריך דאפילו לכתחילה קאמר דמשמע אסיפא קאי ולא ארישא דברישא מוד' ר"י דאסורה לכתחילה לטהר' וכן לבעלה וכתב עוד בס"ס ק"ח בדברי ר"ח הם משור' הדין ואני מתאבק בעפר רגלו שכבודו הגדול במקומו מונח וכאן לא דק וממקומו מוכרע דלא כפירושו וכהבנתו בדברי רש"י דהא פי' רש"י על הא דמשני הש"ס מה דתימא הני מילי דעבד פי' רש"י כגון שנתעסקה בטהרות אבל לכתחילה אומרים לה אל תתעסקי עכ"ל הרי בטהרות שנתעסקה כבר מטהר ר"י ואיך אפשר לומר שהאשה הזאת טמאה משום כתם לר"י הא בכל כתם הטהרות שנתעסקו טמאות מספק ולא אוכלין ולא שורפין ואיך אפשר לומר דאשה אסורה לבעלה ואין לומר משום מחמירין כאן יותר זה אינו דהא אם אנו מחמירין באיסור כרת ע"כ מוכרחי' אנו לומר שיש צד ספק בדם זה וא"כ איך נאמר דטהרות שנתעסקו טהורי' הלוא מ"מ מידי ספק לא יצאו אף באיסור לאו בכל ספק דאורייתא לחומרא ואין לומר דבאמת אין כאן ספק לאסור הטהרות כמו בבעלת כתם אלא כיון דמתחילה מצד היותר טוב אומרי' לה אל תתעסקי ומהאי טעמא אסורה לבעלה לכתחילה חלילה לומר כן דהא אין לך צד היותר טוב מבדיקה בנשים דאמרינן כל היד המרב' לבדוק בנשים משובח' אפ"ה קי"ל כל לבעלה לא בעי בדיקה שלא יהי' לבו נוקפו ופורש ואיך נאמר כאן בשביל צד היותר טוב שהיא מחויב לעשות בטהרות שנפרוש לגמרי מבעלה וראיתי שהר"ן כתב בתשובה כלשון הזה מ"ש בשם מהר"ם בשם ר"ח דכי טיהר ר"י דווקא לטהרות טיהר אבל לבעלה מודה לר"מ אין אלו אלא דברי נביאות ואין להם על מה שיסמכו ולא ר"ח ז"ל חתים עליה עכ"ל וכתב הב"י אין נראה לדחות דברים אלו שאמר בשם ר"ח בגילתא דחיטתא וסמך דבריו נראה לי שהוא מדתנן בסיפא במתניתן איש ואשה שעשו צרכיהם לתוך הספל ונמצא דם על המים ר' יוסי מטהר ומבואר דהאי ספק ספיקא היא ופריך בגמרא הא למה לי השתא ברישא דליכא אלא חד ספק מטהר ר"י בסיפא דהוי ס"ס לא כ"ש ומשני מהו דתימ' ה"מ דעבד אבל לכתחילה לא קמ"ל כלומר דממשנה יתירה שמעינן דאפ' לכתחילה מטהר והדבר ברור דדעבד לא שייך אלא לטהרות ולא לבעלה וכן פי' רש"י ז"ל דלטהרות קאמר ומשמע לר"ח כיון דגלי לן תלמודא דלטהרות איירי ר"י איכא למימר דלא טיהר אלא לטהרות בלבד ולא בעלה ואע"ג דלענין בדיקה מחמרינן לטהרות טפי מלבעלה כדמשמע בפ"ק דנדה שאני התם משום גזירת מעת לעת לא שייך אלא בטהרות מפני כך הוצרך בדיקה להם אע"ג דלבעלה לא צריך אבל בענין זה יש להחמיר דלבעלה הוי איסור כרת יותר מלטהרות דלית בהו איסור כרת עכ"ל ואני אומר דצלל במים אדירים לישב דברי ר"ח ולהשוות עם פי' רש"י ונכנס לחלק בין טהרות לבעלה וזה אי אפשר לומר בשום צד דהא איכא למידק לפי' ר"ח ל"ל להגמרא לשנויי אי מרישא ה"א דעבד פי' שכבר נתעסקה בטהרות ה"ל לשנויי דברישא אינו מטהר לגמרי אלא אפילו בדיעבד מטמא משום כתם וקושיא זו הקשו העולם ותירץ במהרש"א דגמרא נקט לשנוייא בהאי לישני כדי לשנויי ג"כ מתניתן אליבא דרב אחא בריה דרבא דשמעתן דהוי ס"ד דכשטימא ר"מ לא טימא אלא משום כתם מכלל דר"י מטהר לגמרי וכתב מהר"ם מלובלין בנדה דף י"ד ע"ב בד"ה ור"י מטהר שתירץ זה הוא דוחק כאשר מובן מעצמו וכתב דנ"ל דקושטא דמילתא משני בסיפא דאפילו לכתחילה מטהר ולא ממשנה יתירה כפירש"י שם אלא מסברא דהא לפר"ח אין שום משנה יתרה עוד י"ל אפשר דר"ת אינו מפרש דיעבד כפירש"י שם דהיינו אם כבר נתעסקה אלא מה שר"י אינו מטהר לגמרי ברישא זהו קרוי דעבד עכ"ל ועתה נחזור על כל ג' תירוצים הנ"ל לתירוץ מהרש"א דנקט לשנויי בהאי לישני כדי לשנויי אליבא דרב אחא כו' ולפי האמת ברישא אינו מטהר ר"י לגמרי אלא אפילו בדיעבד מטמא משום כתם א"כ הטהרות טמאות מספק דלא כפירש"י שאם כבר נתעסקה דמשמע דטהרות טהורות וזה אינו אליבא דר"ח אלא דהטהרות תלויות מספק והוי כבעלת כתם ואסורה ג"כ לבעלה ואם נימא כתירוץ ראשון של מהר"ם דקושטא דמילתא משני בסיפא דאפילו לכתחילה מטהר ולא ממשנה יתירה דאין כאן משנה יתירה לר"ח וע"כ דיעבד דרישא אי פירושו שכבר נתעסקה בטהרות דהם טהורים א"כ אמאי תהי' אסורה לבעלה כיון דמטהרין טהרה ש"מ דליכא ספיקא ועוד דע"כ לתירוץ זה נמי מוכרחים אנו לומר דמטמא בדיעבד משום כתם הטהרות תלויות ולגבי בעלה נמי אסורה דהא ר"י אינו מטהר אלא משום נדה ש"מ דדינה כבעלת כתם בין לטהרות בין לבעלה ולתירוץ אחרון דתירוץ דמה שר"י אינו מטהר לגמרי ברישא וה קרוי דיעבד ע"כ נמי מוכרחים אנו לומר דטהרות תלויות מספק ולגבי בעלה ג"כ אסירה כללא דמילתא לכל התירוצים לא מצינו למיליף אליבא דר"ח דמחמיר בטהרות יותר מבעלה אם מטמא משום כתם וטהרות טמאות מספק א"כ ה"ה לגבי בעלה אסורה מספק ואם מטהר בדיעבד הטהרות אין סברא לומר להחמיר לבעלה דבכולה מכלתין קיימא לן דחמירי טהרות מבעלה והרב הב"י רצה להשוות פי' ר"ח עם פירש"י וזה דוחק ואף לפירושו לא עלה על דעת ר"ח להחמיר לבעלה יותר מלטהרות ולפירש"י ברור הדבר הא דמשני הש"ס קמ"ל ממשנה יתירה דאף לכתחילה קאמר ברישא דמטהר ר"י ותני סיפא לאגלויי רישא ואחר כתבי זה מצאתי בהדיא במרדכי שכתב מפירש"י משמע דממשנה יתירה קא מרבה דאפילו רישא דחד ספיקא שרי אפילו לכתחילה דלא כהבנת הש"ך בדברי רש"י להיפוך ומדברים אלו יצא לנו כאור נוגה שרצו אחרונים המה הדרישה ופרישה וט"ז ללמוד בדברי הרמב"ן מה שלא עלה בדעתו מעולם דבי"ד סי' ק"צ הביא הטור דברי הרמב"ן וז"ל והרמב"ן כתוב שאין לסמוך ע"י בדיקת סימנים לומר שהוא צבע להתירה לבעלה שלא הוזכרו בדיקת סמנין אלא לטהרות אבל לבעלה אע"פ שלא עבר ע"י סימנים חיישינן שמא דם ואסורה לבעלה והקשה הפרישה הא לעיל סי' קפ"ז כתבו בשם רש"י באשה שאין לה וסת מחמרינן לענין טהרות טפי מלבעלה והכא מחמרינן טפי לבעלה מלטהרות וי"ל דשאני לעיל דאיירי בבדיקת דקודם ואחר תשמיש ע"ז תקילו בבעלה כדי שלא יהי' לבו נקפו דבדיקה אינו אלא חומרא אבל מן הדין א"צ בדיקה לכך מחמרינן טפי בטהרות אבל הכא שהריעותא לפנינו דהיינו הכתם לכך מחמירין טפי בלבעלה שהוא כרת שוב מצאתי שהב"י כתב בסי' קצ"א בשם ר"ח שנ"ל דמחמרינן טפי לגבי בעלה מלגבי טהרות כו' עכ"ל וכן כתב הט"ז ואני אומר כשל עוזר ונפל עזור דכבר כתבנו דדבר ברור כשמש שמעולם לא עלה על דעת ר"ח להחמיר טפי לטהרות מלבעלה אלא דשניהם לעולם בסוג אחד וגם על דברי הרמב"ן לא קשיא מידי וגרם להם שלא עיינו בדברי הרמב"ם בהל' איסורי ביאה פרק ט' דין ל"ו ז"ל כל כתם שנמצא על הבגד שאין לו במה יתלה כו' מעבירין עליו ז' סמנין אם עבר הרי זה כתם דם וטמאה ואם עמד כמות שהוא הרי זה צבע וטהורה וכתב הראב"ד טעה בזה שאין זו הבדיקה לטהר את האשה אלא לטהר את הבגד שאע"פ שיהי' דם מאחר שאינו יכול לצאת אינו מטמא מפני שהוא בלוע שאינו יכול לצאת והוא טהור אבל האשה לעולם טמאה וכתוב המ"מ שדעת הרמב"ן כדבריו שאין בדיקת הסימנים דבר ברי כדי לטהר את האשה לבעלה ולא הוזכרו בגמרא אלא לענין מגע עכ"ל הרי להדיא שהרמב"ן לא מחמיר בטהרות יותר מלבעלה אלא דמפרש דמתניתן לגבי טהרות נשנים דמהני בדיקה לטהר הבגד ולענין מגע טהרות בבגד מטעם דאפילו אם נימא שהוא דם מאחר שאינו יכול לצאת אינו מטמא מפני שהוא בלוע אבל האשה לעולם טמאה הן לטהרות הן לבעלה וזה ברור ומעולם לא עלה על שום אחד מראשונים לסתור כללא דכולה מכילתא דנדה דהחמירו בטהרות יותר מלבעלה ועכשיו שעמדנו בעזרת ה' על דעת ר"ח מ"מ אומר אני דאין מכל סוגי' הש"ס ראיה לדברי ר"ח אף דאמרינן ר"פ כל היד דף י"ד ע"ב דלמסקנא הא דר"מ מטמא באשה שעושה צרכי' משום נדה אין זה ראיה לדברי ר' יוסי די"ל דר"י מטהר לגמרי ואין זה פלוגתא רחוקה אלא בטעמא תליא מילתא דר"מ חייש למיעוטא מטמא משום נדה ור"י לא חייש ואזלינן בתר רובא וחזקה דאין דרך הדם לבוא עם מי רגלים ולכך טהורה לגמרי:
ועוד אף לדברי ר"ח מוכרחים אנו לומר הא דמטהר ר"מ ביושבת לגמרי מטהר אפילו לבעלה דלא לישתמוט חד מהני פוסקים לומר לדברי ר"ח אף ביושבת ובהני גוונא דאוקמי בש"ס אפ"ה אינו טהורה לבעלה לר"מ אלא ע"כ דהתם ידים מוכיחות דטהורה לגמרי וקתני במתניתן ר"י אומר בין כך ובין כך טהורה וקשה הל"ל בהאי לישני ר"י אומר אפילו עומדת טהורה אלא ע"כ דאתי לאשמועינן כי היכא דביושבת טהורה לגמרי לר"מ ה"ה בעומדת לר"י ולכך נקט לישני בין כך ובין כך לומר דאין חילוק כלל בניהם והש"ך הפריז על המדה לחלוק על כל הגאונים שדחו דברי הר"ח לגמרי מהלכה ודי לנו להחמיר מצד החומרא ולא מצד שורת הדין דלפי מה שכתבתי הוא ברור שאין לסברא זו שום שורש וענף מהתלמוד:
ועוד נראה דהוכחתו של ר"ח דר"י לא לגמרי מטהר משום דר"פ כל היד מסיק הש"ס דר"מ משום נדה איתמר נראה כד דייקת שפיר לא קאי זה אליבא דר' יוחנן בפ' האשה דהא איכא למידק במאי דקאמר בפ' האשה על הא דמבעי לן הש"ס איש ואשה עומדין מה לי אמר ר"מ א' ריש לקיש היא היא ממאי מדלא קתני ר"מ ור"י מטהרין וקשה מנ"ל להוכיח דר"מ מטמא מדלא נקט ר"מ ור"י מטהרין דילמא ר"י מטהר אפילו לכתחילה ולר"מ נחית חד דרגא בספק אחד מטמא משום נדה ובס"ס מטהר משום נדה ומטמא משום כתם א"כ אי אפשר למימר ר"מ ור"י מטהרין דלא בסוג אחד מטהרין ועוד יש לדקדק קצת למה לא פריך הש"ס לעיל על מתניתין ור"י בחד ספק מטהר כו' אלא נראה ברור דאי אפשר לומר דמטמא ר"מ בס"ס אלא אם נימא באשה לבד מטמא משום נדה ואלימא ליה עומדת דמטמא משום נדה ודאי א"כ י"ל דמטמא בס"ס נמי כמו ר"ש אבל אם נימא דר"מ מטמא באשה גופי' משום כתם אי אפשר לומר בשום סברא לטמאות בס"ס אפילו משום כתם דבכל איסורי תורה אזלינן לקולא גבי ס"ס וזה אפשר כוונות בעל איבעי דמבעי' ליה איש ואשה עומדים מה לי אמר ר"מ אם נימא דר"מ מטמא משום נדה טומאה ודאי דחזקה דדם בא מן המקור א"כ אפילו באיש ואשה נמי מטמא טומאת נדה משום חזקה כמו לר"ש א"ד דר"מ מטמא משום כתם וא"כ בס"ס מטהר לגמרי כר' יוסי לכך דייק שפיר ר"ל דע"כ היא היא דאל"כ ליתני ר"מ ור"י מטהרים דע"כ כיון דר"מ מטמא משום כתם בס"ס מטהר לגמרי א"כ ר"מ ור"י בשיטא חדא קיימו א"כ ליתני ר"מ ור"י מטהרים ולפ"ז אם ר"מ מטמא באשה לחוד משום נדה ר"י אינו מטהר לגמרי כפי' ר"ח אלא מטהר משום נדה ומטמא משום כתם וגבי איש ואשה דהוי ס"ס י"ל מטהר לגמרי א"כ אין כאן קושיא לעיל על ר"י השתא בחד ספק מטהר בס"ס לא כ"ש די"ל בס"ס מטהר לגמרי אפילו משום כתם אבל לבתר דאמר ר' יוחנן דר"מ מטהר בס"ס וע"כ צריכין אנו לומר דלא אזיל בתר חזקה דאי אזיל בתר חזקה אין כאן ס"ס וע"כ ברישא אינו מטמא משום נדה ודאי אלא משום כתם וע"כ ר"י דפליג עלה מטהר לגמרי א"כ פריך תלמודא שפיר ור"י השתא בחד ספק מטהר לגמרי בס"ס מבעיא ומשנה מ"ד הני מילי דיעבד אם כבר נתעסקה בטהרות אינו מטמאת משום כתם שטהרותי' תלויות אבל לכתחילה אומרים לה אל תתעסקי קמ"ל דאפילו לכתחילה מותרת להתעסק בטהרות ולפ"ז כיון דקי"ל כר' יוחנן לגבי ר"ל וכן תניא כוותי' בברייתא ע"כ ר"מ לאו משום נדה מטמא אלא משום כתם כדס"ד דר"י בר חנינא בפ' כל היד ואף לפי פשטן של דברים אין אנו צריכין לזה די"ל הא דלא פריך לעיל ור"י בחד ספק כו' די"ל דלדיוקא נקט לאשמועינן דר"מ מטמא אפי' בס"ס מ"מ במה שכתבתי נתישבו כל הדיקדוקים בשיטת הלכה הנ"ל. ועתה נבוא אל באר המעין לעין בשריותא דאיתתא דא באיזה זכות יש לצדד להתירה לבעלה אם נימא בשביל שחדל לה אורח כנשים ונדין אותה כזקינה מ"מ נראה דזכות זה לא הי' מהני אלא בעומדת ומזנקת אלא שאנו מחמירין כדעת ר"ח דר' יוסי לא טיהר אלא משום נדה וטימא משום כתם יש לומר כי היכא דבעלת כתם היכא דחדל לה אורח כנשים דכתמיה טהורים ה"נ בנדון זה דטהורה לגמרי אף לבעלה ובק"ו אתי' דהא בעלת הכתם טהרותי' תלויות אפ"ה בזקינה מטהרים אותה לגמרי ק"ו בעומדת אליבא דר"י דהילכתא כוותי' דמטהר בדיעבד כל טהרותי' אלא לכתחילה אמרינן שלא תתעסק בטהרות ותיפרוש מבעלה אליבא דר"ח ק"ו שבזקינה שחדל לה אורח כנשים דלא מחזקינן בה משום כתם אפילו לכתחילה מותרת לבעלה. וכן לדעת הר"ם ביושבת ונמצא דם על שפת הספל דפסק הר"ם דטמאה אף לר' יוסי נראה דלאו משום נדה מטמא אלא משום כתם וכן כתב המרדכי בהדי' וז"ל ופסק מהר"ם דווקא שנמצא הדם בתוך הספל אבל יושבת על שפת הספל ונמצא על שפתו דם טמאה לכתחילה אע"ג דקי"ל כר' יוסי דמטהר בכל ענין ומסיק אפי' לכתחילה מיהו ר"ח פי' הני מילי בתרי ספיקא אבל בחד ספיקא דיעבד אין לכתחילה לא הרי דמפרש הר"ם דבנמצא על שפת הספל טמאה לכתחילה והוי כמו כתם ואף שהרב הב"י הביא סברת הר"ם יותר באריכות וכתב דטעמא דביושבת לא פליגי וכי היכא דלא מטהר ר"מ ביושבת אלא בהני גווני ה"נ לר' יוסי משמע דלר"מ מטמא משום נדה וה"ה לר"י זה אינו סתירה לדברי המרדכי שהביא פסק הר"ם שלא החמיר ר"ם אלא לטמאות לכתחילה די"ל דהר"ם מפרש קושיות הש"ס דפריך מ"ש עומדת כו' יושבת נמי נימא מי רגלים הדור למקור כו' ואף דיש צד טיבותא דיושבת מ"מ אמאי מטהר ר"מ לגמרי ניחוש עכ"פ לטמאות משום כתם ומשני במזנקת תוך הספל כו' אבל על שפת הספל כיון דיושבת אף דחוששין משום דילמא בתר דתיימי מיא אתא דם מ"מ אין זה אלא חששא ואינו טמאה נדה אלא משום כתם ובזקינה היינו יכולים לסמוך דבודאי אין זה דם נדה כלל ולסמוך אדברי ראשונים הרמב"ם ודעמי' שמטהר ר' יוסי לגמרי בין עומדת ובין יושבת:
אכן לדעת הרא"ש בעומדת ושותתת לא פליג ר' יוסי אדר"מ נוכל לומר דסבר לגמרי כוותי' דמטמא משום נדה אבל מ"מ נוכל לחלק דגם אליבא דהרא"ש לר"י בעומדת נחית חד דרגא ואינו מטמא אלא משום כתם והיינו יכולים לסמוך על סברא זו בשעת הדחק דהא סברת הרא"ש נמי אינו מן הכרח אלא מסברא דנפשי' קאמר ולא נזכר סברתו בתוס' ודי לנו להחמיר לטמאות משום כתם ולסמוך על כמה רבוותא דסבירי להו דטהורה לגמרי ובזקינה היינו יכולים לסמוך עלייהו. אבל בנדון שלפנינו דהיא בודקת בעד הבדוק לה לאחר עשיות צרכי' ומוצאת כתמים אדומים אליבא דכ"ע מטמאין משום נדה דאפילו פחות מטיפה דם כחרדל טמאה כמו שהביאה הב"י בשם הרשב"א ס"ס קפ"ח ובש"ע סי' ק"צ ס' ל"ג. ואם אמנם לכי נדייק לשון המשנה דקתני ברישא האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם ובסיפא תני האיש ואשה שעשו צרכיהן כו' ונמצא דם על המים ולא תני כן ברישא האשה שנמצא דם על המים אלא ע"כ ברישא מיירי שקנחה מיד אחר עשיות צרכיה וראתה דם אפ"ה מטהר ר"י אף דאוקמי הש"ס לסיפא בעומדת על שפת הספל מ"מ ברישא מיירי בכל ענין הן שמצאה בתוך הספל הן שמצאה על העד לאחר הקינוח מיד ולכך נקט לישני דראתה ברישא ואף שפי' זה הוא מדוקדק במתניתין וראוי לקרותו ראיה מ"מ מי יכנוס ראשו להקל נגד כל הנך פוסקים קדמאי ובתראי דסתמו דבריהם וכתבו בפשיטות היכא דלא ראתה עם מי רגלים ואח"כ בדקה ומצאה דם דטמאה אליבא דכ"ע וא"כ בנידון דידן לא הועילו לה ימי זקינות כלום הואיל דאינו רואית במי רגלים אלא אח"כ בעד הבדוק טמאה ודאי. א"כ אין לנו לדון עכשיו אלא על דברי שכתב השואל שהאשה נעצרת וכשהיא עושה צרכי' דוחקת עצמה מחמת הלחץ זו הדחק דחיק לה אורחא למצוא כתמים לחים ואשה אומרת שכל אלה הבא לה מן המכה שבדופן ימין שנתהווה לה מימים קדמונים כאשר העידו על זה כמה רופאי' כו' והנה מה שכתב מחמת הלחץ זו הדחק דחיק לה אורחא אין זה צד להתיר ולדמות מילתא למילתא במה שהתיר רמ"א באשה שרגילה לראות דם במי רגלים ומרגשת כאב בשעה שמטלת מים בחולי שקורין האר"ן וינ"ד דאפילו אם מוצאת דם אחר הטלת מי רגלים כשמקנחה עצמה טהורה דמאחר דמרגשת כאב ומשמע דאפילו אינו רואית כלל בעת הטלת מימיה אלא אחר הבדיקה אפ"ה טהורה אפילו ליש מחמירין באשה שיש לה וסת להצריכה בדיקה מודי עכ"פ דמהני בדיקת המוך לטהרה לבעלה מ"מ נראה דלא כל המיחושים שוים דדווקא בחולי הארי"ן וינ"ד שדרכו לבוא עם מי רגלים והיא מרגשת כאב אבל לא בשאר מיחושים ופשיטא כי הכא שאינו מרגשת כאב אף שכתב השואל שדוחקת עצמה מ"מ זה לא נכנס לגדר מרגשת כאב כי הרבה בני אדם שבטבעם עצורים ודוחקים עצמם בעת עשיות צרכיהן ואינם מרגישים כאב. וא"כ אין אנו צריכין עתה לדון אלא במה שאומרת שכל אלה בא לה מן מכה שיש לה בדופן ימין והעידו על זה כמה רופאין וצריכין אנו עתה לדון אם יש לסמוך על הרופאים או על דברים לבד או בצירוף שניהם דווקא או אף בצירוף שניהם נמי לית בי' מששא וצריכין אנו להעתיק מה שכתב הר"ן בתשובה והביאו הב"י אם נמצא תוך הספל ועל שפת הספל אותו חצץ אדום ואותו חצץ אדום מפורסם לרופאים שרגיל להולד בכליות והאריך שם ומסיים כגון זה הדבר ברור שתולין בכאב הכליות שיש לה וכתב הב"י וז"ל ולי נראה דבלאו הני טעמא שרי איתתא דבהדיא תניא בפ' המפלת אר"א ברבי צדוק שני דברים אלו העלה אבא מטיבעין ליבנה מעשה באשה אחת שהיתה מפלת קליפות אדומות ובאו ושאלו את אבא ואבא לחכמים וחכמים לרופאים ואמרו מכה יש לה בתוך מעי' שממנה מפלת קליפות אדומות ושוב מעשה באשה אחרת שהיתה מפלת כמין שערות אדומות כו' ואמרו הרופאים שומא יש לה בתוך מעי' שממנה מפלת כמין שערות אדומות וטעמן של הרופאים בזה מפני שאין דרך האשה להפיל כמין קליפות אדומות או כמין שערות אדומות לפיכך אמרו שאין ספק שממכה או שומא שבמעי' באין ואע"פ שאינה מרגשת במכה או בשומא שבתוך מעי' אין חוששין לה בהא נמי כיון שידוע לרופאים שאין דרך חצץ אדום להולד בחדר אלא בכליות תולין בכך ואין חוששים לה עכ"ל הב"י:
ולפום רהיטא נפלאתי איך רצה להתיר על סמיכות הרופאים שהרי חכמים לא סמכו עליהם אלא אמרו תטיל למים לראות אם נימוחו והר"ן דן להתיר בלא בדיקה ותלה במי רגלים ואפילו נימוחו הי' מטהרה אחר זה מצאתי שרמ"א בדרכי משה הרגיש בזה וז"ל ותמיהני עליו בזה דהא אמרו בגמרא בהדי' דלא סמכינן אדברי רופאים אלא בעינן ג"כ בדיקה במים וא"כ הוצרך הר"ן לכל הני טעמים כדי להתיר בלא בדיקה או אפילו כשנימוחו במים עכ"ל ואין לומר דהרב הב"י סבר הא דאמרינן בש"ס אמרו להם אשה זו מכה יש לה בתוך מעיה שממנה מפלת כמין קליפות למים אם נימוחו טמאה זה הי' הכל מדברי הרופאים שאמרו סימן לדבריהם דאם נימוח במים דם נדה הוא וטמאה ואם לא יהיו נימוחים קליפות המכה הן ואם לא הי' אומרים סימן הי' חכמים סומכין על דבריהם כמו שסמכו באם אין נימוחים שקליפות המכה הם אמאי דילמא דם יבש הוא ודם יבש נמי טמא אף אם אינו נימוח לפי שיטת הש"ס כאשר נכתוב בסמוך אלא ע"כ דסמכו על דברי הרופאים א"כ ה"ה היכא דאמרו הרופאים דם זה מן המכה בא סומכין אנו על הרופאים ודינו דהר"ן נמי כיון דהרופאים אמרו בלי שום סימן לבחון דבריהם שחולי זה בא מכאב הכליות נאמין להם אפילו אם הי' נימוח הי' טהור זה אינו דהא בסי' קפ"ז הביא הב"י בשם הסמ"ק וסמ"ג וז"ל וצ"ע אם הוא יהודי רופא מומחה אם תוכל לסמוך על רפואה אפילו אם הוא רופא מומחה והריצב"א כתב שאם אמר לו הרופא שנתרפאת משמשת על סמך דיבורו אם הוא ישראל כדאמרינן בירושלמי נאמן הרופא לומר קמיעה זו מומחה כו' אע"פ שיש לדחות דההוא איירי שידענו שרפא בו פעם ראשונה מ"מ דעתי נוטה להתיר בכל ענין אבל אין בידי להתיר ע"פ דיבור גוי אפילו ברופא מומחה דלא מרע נפשי' דקרי בהו אשר פיהם וג' עכ"ל הרי שנתחבטו בו גאוני עולם להאמין לרופא ופסק בש"ע שצריכה לעשות רפואה קודם שתחזוק לרואית דם מחמת תשמיש ואי לפי דברינו הי' להם לפשוט מש"ס ערוך דסמכו חכמים על דברי רופאים והתירו דם יבש משום דאמרו דהוי ברי' ק"ו דראו לסמוך על חזקת הרופאים להוציא אשה מחזקתה שלא תראה עוד מחמת תשמיש ועוד שהרא"ש כלל ב' סי' י"ח על אותה ששנינו מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות כו' תטיל למים אם נימוחו טמאה הקשה הרא"ש כיון שבא מחמת מכה אמאי טמאה הא אמרינן בפ' כל היד הרואה מחמת תשמיש טהורה אלמא אע"ג דהדם בא מן המקור טהורה הואיל בא מחמת מכה עכ"ל הרא"ש ז"ל ששאל להרשב"א ואם איתא שהרופאים אמרו נסיון זה והם אמרו והם אמרו אם נימחו טמאה אין כאן אפילו ריח קושיא וזה ידוע ששאלת הרא"ש הי' כשאלות הראשונים:
אלא ברור הדבר שחכמים אמרו זה לבחון דברי הרופאים אם הם אמת דלא מצינו בשום מקום לסמוך אדברי רופא באיסור תורה אלא בענין פיקוח נפש להאכיל ע"פ בי"כ או לחלל שבת משום דאף דאינו ברור לן כדברי הרופא מ"מ לא יהי' אלא ספק וספק פיקוח נפש דוחה שבת אבל בשאר איסורין לא סמכינן אדברי הרופא שאומר ע"פ הבנתו דהוא עד או ראה וידע כתיב ולא אשכחינן ידיעה שלא בראיה אלא כמו שאמרו חכמים ולא בענין זה ותדע דהא בש"ס בחולין בעי למיליף דאזלינן בתר רובא מרוצח דאמר רחמנא דלקטול דילמא טריפה הרג ומאי קושיא דילמא מיירי דאמרו הרופאים שהי' מכירים במזגו של זה האיש הנהרג שלא הי' טריפה אלא ע"כ דלא סמכינן בזה הרופאים וקושיות הרא"ש נבאר לקמן ואף לדעת דהתירו באשה שנחזקה להיות רואית דם מחמת תשמיש לסמוך ארופא יהודי היינו התם דאינו אסורה לבעלה אלא מחמת חזקה אתי' חזקה דרופא דלא מרעי נפשי' ומוציא מידי חזקה זו ומעמידין אשה על חזקה סתם נשים דאין רואית מחמת. תשמיש אבל בנד"ד ברואית דם גמור לטהר הדם ע"י רופאים זה לא מצינו בשום איסור תורה לסמוך עליהם וכמו שהבין הגאון מהרמ"א דחכמים לא סמכו על הרופאים אלא הצריכו בדיקה דלא כדעת מהר"ם מלובלין שסובר דאם אשה רואה דם גמור ואמרו הרופאים שממכה בא סומכים עליהם ולא ברירא לי האי מילתא ותחילה צריכין אנו לישב קושיות רמ"א על הרב הב"י דלא נשוי' אותו כטועה בדבר הלכה אלא נראה ברור שכבר כתבנו שמשיטת הש"ס מוכח שדם יבש אפילו אם אינו נימוח לעולם טמא וכן כתב הרב הש"ך בס' ס"ק פ"ח שכן משמע מירושלמי בהדיא וגם מפשיטת הש"ס דילן ולפ"ז איכא למידק דחכמים לא רצו לסמוך על הרופאים ואמרו תטיל למים ובאינו נימוח סמכו עליהם לטהר משום דהוי ברי' ולא דם וקשה דילמא דם יבש הוא שאינו נימוח לעולם ואפ"ה טמא:
אלא ברור הדבר דדרך הדם לקרוש ולהתיבש אבל בקליפן ושערות צורתן משונה ואין דרכה בכך סומכין אדברי הרופאים וכן כתב הרא"ש בשם הראב"ד בפ' המפלת וז"ל דבעיין איפשטא כו' אלמא דם היוצא יבש טמא אע"ג דלא קרינן בי כי יזוב אלא דכה"ג אמרינן דצורתן מוכחא דכי לא נימחו דברים נינהו כמו שאמרו הרופאים אבל דם יבש לא תלינן בברי' אפילו לא נימוח טמא עכ"ל א"כ מצינו למימר דחכמים לא סמכו אדברי רופאים אלא הצריכו בדיקה ובשלא נימוחו סמכו עליהם משום דצורתן משונה וראי' לדבריהם דגלדי המכה הם ואם רואית דם יבש אף שהרופאים אומרים שהוא ברי' אין סומכין על דברי הרופאים היכא דאין צורתן משונה דבעינן סמך וראי' לדברי הרופא ובההיא מעשה דהר"ן מדמסיים הר"ן דברור הדבר שתולין בכאב הכליות שיש לה מלשון זה משמע שאמרה האשה שמרגשת כאב בכליות ואין לך ראי' לדברי הרופא גדולה מזה ובודאי אדברי האשה אף שמרגשת כאב אי אפשר לסמוך ולתלות אותו חצץ אדום בכליות דמי יתנבא דבר זה אלא חכמי הרופאים ועל הרופאים לבד אם לא היתה מרגשת כאב ג"כ אין ראוי לסמוך עליהם כיון דאין צורתן משונה אפילו לא נימוחו טמאה אבל כיון שהאשה אומרת שמרגשת כאב בכליות זה ראי' גדולה לדברי הרופא יותר מהני דצורתן משונה ודברי הרופא בכאן אינו אלא גילוי מילתא בעלמא וא"כ אפילו אם הי' אותו חצץ אדום נימוח טהורה היא ואם תאמר שגם במעשה דרופאים היתה אשה מרגשת במכה ואפ"ה לא התירו אלא בבדיקה ולכך מסיים הב"י דהא התם אין מרגשת במכה ובשומא אפ"ה אין חוששין לה ר"ל לטמאות משום דם יבש אלא סומכין אדברי רופאים וע"כ הטעם משום דאין דרך אשה להפיל כמין קליפות ושערות כמ"ש למעלה דצרותן מוכחת' על דברי הרופאים ה"נ כיון שידוע לרופאים שאין דרך חצץ אדום להולד בחדר אלא בכליות תולין בכך ר"ל כיון שהאשה מרגשת כאב בכליות אין זה אלא גילוי מילתא בעלמא וראוי לטהרה אף בלא בדיקה אבל אם הרופאים אומרים על דם שבא מן המכה ואשה אין מרגשת שום כאב אין אנו סומכים על הרופאים כיון דדרך הדם שבא מן המקור כל זה נראה ברור לישב דברי הב"י מאור עינינו ועוד נראה להתיר באותו חצץ אדום ע"י בדיקת מים אף שאינו מרגשת כאב כיון שאומרים הרופאים שאין דרכו להולד בחדר אלא בכליות סגי בבדיקה ע"י מים כיון דהרבה נשים החוששי' בחולי זה העידו וגילו על הרופאים שבא החצץ מן הכליות א"כ נדון אותו כמעשה דטיבעין וזה אפשר בכלל עפר דתני במתניתין. ובזה נתישב לי במתניתן כמה ספיקות ראשון בדברי מור"ם מלובלין שכתב וז"ל הרופא' אמרו שאין בקליפות ההם דם רק הן ברי' בפני עצמן קליפות מכה ואמרו חכמים תטיל למים לבחון דבריהם ואם נימוחו שקר אמרו אבל אין הכי נמי אם אשה רואה אפילו דם גמור ואומרים שידוע להם שיש לה מכה טהורה או שהאשה בעצמו אומרת שיש לה מכה טהורה עכ"ל וכתב זה לדחות דברי השואל שרצה להביא ראי' מההיא מעשה דטיבעין דאמרו אם נימוחו טמאה ש"מ דאף אם יש לה מכה במקור מ"מ כיון דדם הוא במקור טמאה ולא תלינן במכה אלא אם יש לה מכה בפרוזדור וכתב הגאון מהר"ם שעמד מרעיד ומחריש על קושיות הרא"ש הנ"ל דלפי דבריו נידחו דברי הרא"ש מעיקרן כיון דנתברר ששקר העידו לכך לא סמכינן עלייהו לתלות דם במכה:
ואני אומר דאין לחשוב להרא"ש לטועה דאין זה מיקרי הכחשה לדברי הרופאים כלל הלוא לא אמרו שהם דווקא קליפת מן המכה ולא דם מכה רק אמרו סתם אשה זו מכה יש לה במעיה שממנה מפלת הקליפות ויכול להיות שאם לא ימחו הם גילדי מכה ואם ימחו אפשר שהם בעצמם דם שבא מן המכה ושפיר הקשה הרא"ש כי נימחו נמי נתלה במכה אך לפי מה שפרשתי דהטעם דסמכו על הרופאים אם לא כימוחו משום דצורתן משונה ואין דרכה בכך אבל אם נימוח לא סמכינן ארופאי' דדרך הדם להתיבש ולימוח אח"כ ממילא נדחה סברות השואל למהר"ם דהא דאם נימוח טמא משום דאין אנו סומכים על דברי הרופאים כלל אבל היכא דברור לן ע"י נשים או אשה בעצמה שאמרה שיש לה מכה במקור שממנו יוצא הדם טהורה ושאלות השואל נדחו מעיקר' מטעמים וראיות שהביא מור"ם והם חזקת ובריאות כראי מוצק ולפי זה מיושב נמי קושיות הרא"ש דחכמים לא סמכו כלל ארופאים בדם גמור לטהר דכל מידי דאיסור' בעינן עדות גמור ולא להעיד ע"פ חכמה אלא אם לא נימחו דסמכו עליהם מטעם משום דצורתן משונה והם מעידים על עצמם ודברי הרופאים אינו אלא גילוי מילתא בעלמא:
ונראה שהרא"ש שהקשה קושיא זו אזיל לטעמא דס"ל כדעת הרז"ה דכל דם יבש שאינו נימוח טהור דהוי בריה ולא דם דומיא דעפר אדום דקתני במתניתן וא"כ ע"כ הא דאמרו חכמים דאם אינו נימוח טהור סמכו על דברי הרופאים וליכא למימר משום דצורתן מוכיח עליהו דהא בכל דם יבש אם אינו נימוח טיהרו אלא ע"כ אדברי רופאים סמכו שהם גילה להם שכל דם יבש שלא נימוח הוי ברי' ולא דם ושפיר הקשה דאפילו אם נימוחו נמי הי' לנו לתלות במכה כיון דאין זה הכחשה במה שאמרו מכה יש לה במעי' וק"ל ושאלתו כשאלות ראשונה אבל כבר הסכימו רוב הפוסקים דדם יבש שלא נימוח טמא וע"כ צריכן אנו לומר ההיא דקליפן ושערות צורתן מוכח עליהם ודברי הרופאים לא הי' אלא גילוי מילתא בעלמא ובזה נתיישבו ת"ל כל הקושיות הנ"ל ואין להביא ראיה דמצינו שסמכו חכמים בדבר איסור על הרופאים דאמרינן בפ' אד"מ מעשה בפרה של בית מנחם שניטלה האם שלה ובא מעשה לפני חכמים ביבנה והתירוה שאמר תודוס הרופא אין פרה וחזירה יוצאת מאלכסנדריא של מצרים אא"כ חותכים האם שלה שלא תלד ש"מ דסמכו בדבר איסור על הרופאים מ"מ נראה דאין מכאן ראיה די"ל דתודוס ראה בבירור שחותכין האם שלה ומתקיימן י"ב חודש הרי זה ידיעה ברורה דלאו מיטרפה בהכא ולא אמר ע"פ אומרן דעת:
וראיתי בתשובת חדשות שנדפסו בשם מחותני הגאון מוה' צבי נרו שאלה מו' שתמה על הגאון מהר"ם לובלין בתרי תמי' וז"ל ואני תמה למה יגרע כח הקליפות מכח הדם גמור דבדם גמור אי אתה מצריכה בדיקה ואתה סומך על דברי הרופאים ובקליפות אתה מצריכה בדיקה ועוד קשה שלפי דבריו לא סמכנו כלל על דברי הרופאים שהרי הבדיקה היא מבררת לנו אם נימוחו אף לדברי הרופאים טמאה ואם לא נימוחו אף בלי מכה טהורה היא שהרי בריה בפני עצמן הן ולמה הוזכרו דברי הרופאים לבטלה עכ"ל ונראה דאין כאן שום ריח קושיא על מהר"ם לובלין דברור הדבר בכל דוכתא קי"ל דלא סמכינן אחזקה במקום דנוכל לברור דילמא החזקה אינו אמת כמבואר בי"ד סי' א' ובא"ח סי' תל"ז בהשוכר בית בי"ד ואינו ידוע אם הוא בדוק אם המשכיר בעיר שואלו אם בדקו ואם אינו בעיר חזקתו בדוק וזה מבואר בדוכת' טובא וא"כ דברי מהר"ם מלובלין שרירין וברירין בטעמן לפי הנחתו דסומכין ארופאים וע"כ משום חזקתם שהם מומחים והם אמרו שהקליפן הם ברי' ולא דם ולא רצו חכמים לסמוך עליהם שהוא ברי' דילמא נימוחו ויהי' דם ודבריהם שקר כמו שכתב מהר"ם והכריחו לבדוק דבריהם אבל כי לא נימוחו סמכי עליהם שהוא ברי' ואינו דם כיון דאין אפשר עוד לברר סמכינן שפיר אחזקה דרופאים דלא מרעי נפשייהו לשקר ובזה מיושב גם קושיא השני' שכתב שלא סמכנו אדברי הרופאים דסמיך הגדולה סמכו עליהם לטהר דם יבש דהא דם יבש אם אינו נימוח טמא ואינו טהור אלא מטעם שהוא ברי' ולא דם וזה לא ידעו חכמים עד שגילו להם הרופאים וזה ברור ופשוט:
הדרן למילתא קמייתא לנידון שהאשה אומרת שכל אלה בא לה מן המכה שבדופן בודאי בלא דברי הרופא לא היינו תולים הדם במכה דאף דתנן דנאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום והסכימו רוב הפוסקים אף שאינו אומרת שברי לה שדם זה יוצא מן המכה מ"מ נראה דדווקא התם שמכתה עומדת במקור או סמוך ונראה לו ואורחא דמילת' דמכה מוציא דם דרך שם אבל במכה בדופן שאין לו חיבור ושייכות למקור ולא קרב זה אל זה מהי תיתי לומר שזב דמה למקור ועל דברי הרופאים לחוד נמי אין לסמוך כאשר כתבנו בעזרת ה' אך בנדון זה שהרופאים הצדיקו את דבריהם באומרם שדם זה בא מן המכה כי אין לדם דרך אחר לצאת ומבקש לימודו שהורגל כבר לצאת דרך כאן מצא פתח פתוח ואין זה אלא גילוי מילתא בעלמא דומי' דנדון דהר"ן דאשה היתה מרגש' כאב בכליות ואמרו הרופאים שהחצץ אדום הזה בא מן הכליות לדעת הב"י היה מתיר אפילו בלא בדיקה הכי נמי דכוותי':
אבל מאוד אני חוכך בדבר זה להחמיר בשלומא בנדון דהר"ן דהרופים אמרו שחצץ אדום זה בא מן הכליות וידוע שמן הכליות יורד סילון להחדר כמו דמצינו באיש במעשה דרוקח שהביא הב"י בי"ד סי' מ"ד אבן בכוליא כשירה כי משם יורד לגיד הערוה ויכול להיות שבאשה ג"כ שהאי חצץ אדום יורד מן הכליות לחדר אבל במכה בדופן דהוא נגד חלל הגוף איך יעלה על דעתינו לומר שדם המכה משם יורד למקור וזה אי אפשר להשיג בחוש שכלינו ואף שהרופאים אומרים דע"י רבוי דם הזה בא למקור אפשר דהוא נבלע תחילה בשאר אברים בכל גופה ואח"כ יורד למקור ויוצא לחוץ עי' הלחץ זו הדחק לדעתי דם נדה גמור הוא דכל דמי האשה כך שע"י ריבוי דמים נובעים מכל רמ"ח אברים לגידי המקור ומשפיעים דם ולכך אמר חכמים מכה יש לה במקור שהדם נובע מן מכה גופא קודם שנבלע באברי האשה וכן אמרו הרופאים מכה יש לה במעיה ולא אמרו מכה יש לה בגופה אלמה דבעינן דווקא מכה במעי' שהאם והמקור מחובר למעי האשה ודרך המכה לשפוך דם למקור קודם שנבלע בשום אבר אבל אם נבלע תחילה בשאר אברים ואח"כ ע"י רבוי הדם נובעים גידי המקור דם זה טמא משום נדה ודאי לדעתי בלי שום חולק בעולם ולפע"ד אין לה שום היתר עד שמן השמים ירחמהו עלי' וה' יצלינו משגיאה ויזכינו ללמוד תורת אמת בלי שום מניעה:
קיצור פסקי דינים העולים מדברינו
א זקינה שחדל לה אורח כנשים מטהרינן דמה הנמצא בעת עשיות צריכ' בעומדת בכל ענין ואין כאן שום חומרא ופשיטא ביושבת אפילו באמצע הספל דאף לדעת המחמירין לא טימאו אלא משום כתם וכאן הקילו יותר כאשר כתבנו בפנים ונדין עכשיו ק"ו אם בכתם שהחמירו טיהרו בזקינה ק"ו בנידון זה דקיל טפי ובפרט שראוי לסמוך על הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א הרב כב"י דפסק כוותי' דמסתבר טעמייהו:
ב אם אשה מרגשת כאב בכליות ומוצאת במקורה כמין חצץ אדום טהורה דלא כרמ"א אלא כהבנות הב"י בנדון הר"ן ואין צריך בדיקה כיון דהיא מרגשת כאב ודברי הרופאים אינו אלא גילוי מילתא שהחצץ אדום בא משם ואף אם נימוח טהור ואם אינו מרגשת כאב תטיל למים אם נימוחו טמאה ואם לא נימוחו טהורה דהאי חצץ אדום נראה דדמי לעפר דחשיב במתניתן בהדי אינך דבודקין במים דאם אינו נימוח טהורה דצורתן מוכיח עליהם אבל שאר דם יבש אף שאינו נימוח טמא דכן נראה מסוגי' הש"ס מפ' דם נדה ומפ' המפלת:
ג שאין לסמוך אדברי רופא בדם גמור לתלות במכה עד דאיכא איזה דבר המברר שדברי רופא אמת ואין דברי אלא גלוי מילתא בעלמא:
ד הא דמטהרינן דם מכה דווקא אם יש לה מכה במעי' במקום שיכול הדם לבוא שם בלתי שיצטרך תחילה לבלוע בשאר אברים אבל אם יש לה מכה בשאר אברים הפנימי' שאי אפשר לזוב דרך המקור אם לא שיבלע תחילה בשאר אברים זה דם נדה גמור הוא: