פנים מאירות חלק א· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה יא - ב
מעשה ששלחה אשה לבעלה בשר שהיה בעיר אחרת וכתבה לו שיקבל בשר על שבת ולא הזכיר בתוך הכתב שנמלח הבשר ובישל הבעל הבשר ואח"כ נזכר ונפל ספק בלבו אם כבר נמלח הבשר או לא ושאל אם יש לסמוך שמסתמא מלחה אשתו הבשר או לא ורבים היה רוצי' לדמות דין זה למה שכתב הט"ז בי"ד ס"ק כ"ד באשה ששכחה אם הדיחה הבשר אבל אחרי העיון אמרתי לא זה הנדון ולא זו הראי' ואמרתי שדין זה צריך ביאור ואציע לפניך שיטת הש"ס דבכור' דף כ"א דאבעי' לן לקח בהמה מישראל מאי אם בהמה חייבת בבכורה או לא ופליג בה רב ושמואל ור' יוחנן דר"י סבר חולין ודאין דאם איתא דלא בכרה כיון דאיכא איסורא אודיע הוי מודיע לה רב סבר בכור ודאי דאם איתא דביכרה אישתבוחי הוה אשתבח לי' ושמואל סבר בכור ספק סבר לשחיטה קא בעי לי' תני' כוותי' דר"י דאמר חולין ודאין דתנן גבי אותו ואת בנו דבארבע פרקים בשנה חייב המוכר להודיע אמה מכרתי היום בתה מכרתי היום ואם לא הודיעו הולך ושוחט ואינו נמנע לימא תהוי תיובתא דרב ושמואל ומשני התם במוכר תליא מילתא הכא בלוקח תליא מילתא פי' רש"י דאם לא הודיעו הולך לוקח ושוחט לבן ואין צריך לחזור ולשאול אם הי' נשחטה האם התם במוכר תליא מילתא שצריך להודיע כדאמרינן בשחיטת חולין יום אחד יום המיוחד טעון כרוז דהיינו יום המיוחד ד' פרקים בשנה מיוחדין לכך שטעון המוכר להכריז אמה מכרתי לשחוט עכ"ל והנה בודאי לבעל הלכות גדולות דפוסק כר"י דכללא בכל תלמודא דהלכה כר"י נגד רב ושמואל כדכתבו התוס' א"כ י"ל ה"נ בנידון דידן כיון דאיכא איסור דיכול לבוא מכשול מזה אי איתא דלא מלחה אודיע הוה אודיע לבעלה אך לדעת רמ"א בי"ד סימן שי"ז שכתב דיש מחמירין בלוקח בהמה מישראל דהוי ספק בכור וע"כ הטעם דלא דמי לאותו ואת בנו דהתם חיוב מדאוריית' על המוכר להודיע והכא בלוקח תליא מילתא שעליו לחקור בבהמתו אם היא חייבת בבכור הא"כ בנידון דידן נמי דלאו עלי' רמי להודיע שהיא סובר' שבעלה ימלח תחלה קודם שבשל:
ויש להביא ראיה לפום רהטא מפ"ק דפסחים דף י"ד דבעי מיני מר' נחמן בר יצחק המשכי' בית לחבירו בי"ד חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק ופרי' למאי נפקא מינא לישיילי דליתא להאי דלשיילי לאטרוחי להאי מאי א"ל רב נחמן תניתהו הכל נאמנים על ביעור חמץ אפילו נשים אפילו קטנים מ"ט מהימנ' לאו משום דחזקתו בדוק דקסבר הכל חברים הם אצל בדיקות חמץ דתניא חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות אפילו הן בני יומן הרי הן בחזקת מתוקנים וכתבו התוס' תימא מאי ס"ד דאי בחזקתו בדוק א"כ מה צריך לאמירה דהני כלל ואומר כו' דמיירי כגון שבעל הבית בעיר אע"ג דחזקתו בדוק כיון דאיתא בעיר צריך לשאול הימנו ולהכי מהני אמירה דהני דלא שאלינן אע"ג דגבי טבל סמכינן אחזקת חבר ואינו צריך אפילו לשאול היינו משום כיון ששולח לו לאכול מסתמ' תיקנה שלא יבא לידי מכשול אבל גבי בדיקה אפילו לא יהי' בדוק לא יהי' כ"כ מכשול עכ"ל התוס' ואף דמיירי בחבר שמת וא"א לשאול אותו מ"מ האמת כדברי התוס' וכן איתא בעירובין דף ל"ג בחבר שאמר לע"ה מלא לך כלכלה זו תאנים מתאנתי אוכל אפי' חבר ואינו צריך לעשר דחייש הנותן דלא ליכלינהו בטבלייהו ולא צריך לשאול אותו ואף שלפום רהיטא אין ראי' לדברי התוס' דהתם מיירי בחבר שאמר לע"ה ותורם אף שלא מן המוקף כדי שלא יעבור ע"ה איסורא רבה דע"ה נחשד שאינו מעשר אבל באומר לחבר מלא לי כלכלה תאנים מתאנתי י"ל שצריך לעשר היינו דהתם יש ריעות' לפניך איך יתרום חבר ראשון שלא מן המוקף אבל אם שלח לו חבר לחבר אחר פירות מביתו בודאי יפה כתבו התוס' דאין צריך לשאול אותו מטעם חזקה אין חבר מוצי' דבר שאינו מתוקן מתחת ידו ובבדיקת חמץ נמי פסקו הפוסקי' בא"ח סי' תל"ז דאם הוא בעיר שאלו אם בדקו ואם אינו בעיר חזקתו בדוק ש"מ אף דלא סמכינן אחזקה במקום דאיכא לאברורי מ"מ היכא דליכ' בעיר סמכינן ולא הטריחו עליו ובמידי דאכילה אפילו אם הוא בעיר אינו צריך לשאול לבדוק ופשיט' דהיכא דליכא בעיר לשאול דסומכין אחזקה במידי דאכילה דמסתמ' תיקנה כדי שלא יכשול באיסור א"כ בנידון דידן נמי נימא דהא דם שבישלו הוא מדרבנן:
ומיהו מכל זה אינו ראי' ברורה לנידון דידן דהתם הגיע הזמן בדיקת חמץ והכל חבירים ואינם מחמיצים המצוה הבא לידיהם המוטלת עליהם וכן בחבר תכף שמירח נתחייב במעשר וחזקה שעושה המצוה מיד ואינו מוצי' דבר שאינו מתוקן מתחת ידו אבל גבי מליחה אף שהנשים חבירים אצל מליחה ונאמני' עליו מ"מ אין החיוב חל עליה למלוח תכף ולפעמים אדם משהה בביתו ב' ימים בשר בלא מליחה אלא החיוב הוא מי שרוצה לבשל הבשר עליו חיוב המליחה א"כ י"ל שהאשה סמכה על בעלה ועוד דע"כ מי ששולח בשר למקום אחר דרכו להודיע שמלח והיא לא הודיעתו צריכין אנו לומר ששכחה מלהודיע א"כ נימא לאידך גיסא דילמא לא מלחה והיה בדעתה להודיע ושכחה א"כ לבי מהסס בדבר זה להתיר הבשר אם לא שנצרף איזה אומדנתו מוכיחות שבוודאי מולחה כגון שהשליח לא הי' יכול לבוא אלא סמוך לשבת שלא היה שעות כ"כ למלוח ולבשל על שבת ומה מאוד נפלאתי על הגאונים בי"ד סי' שי"ו גבי הלוקח בהמה מחבירו ולא הודיעו המוכר אם בכרה אם לא כתב הטור בשם הלכות גדולות שהוא ודאי חולין והר' יונה כתוב שהוא ספק בכור וזה הוא דעת י"א שכתב רמ"א וכתוב הש"ך דטעמא שמא שכח מלהזהיר אי נמי שמא סבר דלשחיטה קא בעי לה ובזה אתי שפיר הא דלעיל סי' ט"ז ס"ז דאמרינן מסתמ' שרי דאל"כ היה מודיעו שעל המוכר להודיעו משום דהתם נמי כי נימא דלשחיטה קא בעי לה אסור משום או"ב וק"ל עכ"ל וכן הט"ז נתחבט בזה לישבו ולא זכיתי לעמוד על דבריהן אי קשיא להו מקונה מד' זמנים בשנה דמני במתניתן בהדיא אם לא הודיעו הולך ושוחט ואינו נמנע ואמרינן בש"ס לימא תיהוי הך מתניתן תיובת' לרב ושמואל ומשני התם במוכר תליא מילתא הכא בלוקח תליא מילתא ופי' התוס' שיודע המוכר בלוקח שקונה לשחוט ועובר בלאו לפני עור שהלוקח לא איבעי ליה לאסוקיה אדעתיה שמכר אמה או בתה הכא בלוקח תליא מילתא שעליו לחקור בבהמתו אם היא חייבת בבכורה ורש"י פי' בענין אחר ולפ"ז אין כאן קושיא כלל למאן דפסק כשמואל מהאי דהלוקח בהמה בד' פרקים דזה קושיות הש"ס ממש וניחא להו לומר דהתם במוכר תליא והכא בלוקח תליא דלפי' רש"י ילפינן מקרא דכתיב בבקרך דמי שהבהמה שלו עליו להפריש בכורותיו ואי קשיא להו מלוקח בשאר ימות השנה דעל המוכר להודיעו אם שחט האם או הבן היום זה נמי אינו קושיא כלל דהתם נמי אין על הלוקח שום חיוב לחקור אחר זה משום דאיכא ספיקא טובי שמא אין אם לזו ואת"ל יש לה אם שמא לא לקחה לשחיטה ואת"ל לשחיטה שמא מכאן ולאחר כמה ימים וכן כתב הר"ן ולכך אם ישחט המוכר האם או הבן היום או אם מכרה לאחר לשחיטה היום צריך להודיע ללוקח שלא יעבור על לאו דלפני עור שהלוקח לא יחקור אצלו כלל אם לא יגיד לו אבל גבי בכור על הלוקח לחקור אם בהמתו חייבת בבכורה ולכך אין חיוב על המוכר להודיעו דסבר שמא לשחיטה זבין ואם זבין לגדל מסתמא יחקור אח"כ זה פשוט וברור וראיתי שהדרישה הקשה באמת לפי גירסתו בטור שאף בשאר זמנים חייב המוכר להודיעו ותירץ וז"ל ואפשר לומר דמשום דסתם מי שקונה בהמה קונהו כדי לשוחטו מיד ומה"ט בודאי מודיעו אותו ומה"ט עצמו בכאן אף אם לא ילדה כבר א"צ להודיעו שלא בכרה דהא מסתמא ישחטנו ולא תבא להולדת בכור עכ"ל וכבודו הגדול במקומו מונח ולא דק אלא דעיקר טעמא הכא על הלוקח שיחקור אחר בהמתו ולכך אין חיוב על המוכר להודיע אבל התם אין על הלוקח לחקור משום הכי המוכר מודיע ואם אינו מודיע שוחט ואינו חושש ותימה על הנך גאונים איך נתחבטו בדבר פשוט כזה: