פנים מאירות חלק א· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה ט
ראיתי קצת אנשים שלוקחים אצל הדסי' הלאי' העומדים תלתא בקינא עוד הדס יבש המביאים מאיטליא כדי לצאת דעת ספר שבות יעקב שכתב שיש לחוש באלו הדסי' הנמצאי' במדינתינו משום מורכב ואין אדם יוצא בו ואני אומר דשלא כדין עבדו ויותר הי' להם לחוש שיעברו על בל תוסיף ואם באי' לומר שהם סומכים על הרא"ש שכתב וז"ל על הא דאמר ר"י במינו היו אוגדי' אותו מלמטה דר"י לטעמי' דאמר לולב צריך אגד וכי אגיד לי' במינא אחרינא הוי לי' חמשה מיני' אבל לאחר שנעשה בו אגד של חובה אם הוסיף אגד אחד לנוי ליכא בל תוסיף מינה נשמע לרבנן דאם הוסיף מין אחד לנוי אפילו דרך גדילתו אין בו משום בל תוסיף כיון דלא נתכוון אלא לנוי ואע"ג דבזמנו לא בעי כוונה לבל תוסיף היינו בסתם אבל אם כיון לנוי אפילו דרך גדילתו הוי כאגד יתירה לר' יהודה עכ"ל:
והנה כד דייק' שפיר לאו כ"ע מודו בהאי סברא דאיכא למידק בדברי הרא"ש דתלי טעמא כיון דאינו מתכוון אלא לנוי אין בו משום בל תוסיף משמע דאם אינו מתכוון לנוי עובר משום בל תוסיף וע"כ מוכרחי' אנו לומר דלית לי' להרא"ש סברת ר"ח שהביאו התוספות בפ' הנחנקי' דף פ"ח ע"ב דס"ל הא דאמרינן ד' מינים שבלולב כשם שאין פוחתין מהן כך אין מוסיפין עליהן היינו מדרבנן שלא יהי' נראה כבל תוסיף אבל מדאורייתא אינו עובר משום כיון דקי"ל דלולב אין צריך אגד האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי והרא"ש לית לי' האי סברא דא"כ אפילו אם אינו מתכוין לנוי נמי אינו עובר ולפ"ז דבריו צריכין ביאור דהא כתבו התוס' בסוכה דף ל"א ע"ב דלפי גירסת הש"ס שלנו דפריך אמר מר כשם שאין פוחתין פשיטא ומשני מהו דתימא הואיל ואמר ר"י לולב צריך אגד ואי מייתי מיני אחריני האי לחודי' קאי קמ"ל משמע לרבנן לא אמרינן האי לחודי' קאי ומסוגי' דפ' הנחנקי' משמע דלרבנן אמרינן פשיטא דהאי לחודי' קאי וכן גבי לולב אי צריך אגד משמע דווקא לר"י אי אגיד ליה במין אחר הוי חמשת מינים אבל לרבנן דאין צריך אגד לא ותירצו דמיני' שבלולב בעינן דרך גדילתן ואם אגדו שלא במינו אין לו ליחשב כמוסיף משום דאין זה דרך גדילתן אבל לר"י דבעי אגד יש לו לחשב כמוסיף באגודתו דכל אגודה שלא כדרך גדילתו אבל דרך גדילתו עובר על בל תוסיף לרבנן ולר"י והא דקאמר בסנהדרין למ"ד אין צריך אגד האי לחודי' קאי היינו לענין דאין זה בל תוסיף גורע דלעולם ידי מצוה יצא אלא דעובר על בל תוסיף עכ"ל התוספות:
וכיון שהוכחנו שהרא"ש מודה לסברת התוס' בסוכה דדרך גדילתן עובר על בל תוסיף אם אינו מתכוון לנוי א"כ מנ"ל למידק אם מתכוון לנוי אינו עובר דוק איפכ' דהא לר"י אם אגדו בגמוניות של זהב לבד אף שהוא לנוי הוי כמוסיף משום דכל אגודה הוי שלא כדרך גדילתו ונמצא כלה דרך גדילתו הוי כמו אגד שלא כדרך גדילתו ועובר בבל תוסיף אף שהוא לנוי אבל באגד יתירה לר"י הוי שלא כדרך גדילתו בעלמא ואינו עובר אם מתכוון לנוי וא"כ מנ"ל להרא"ש ללמוד לרבנן אם הוסיף דרך גדילתו אינו עובר אם מתכוון לנוי דהא לרבנן הוי דרך גדילתו כמו לר"י בנוי באגד הצריך וכשם שלר"י באגד הצריך אף לנוי אסור משום בל תוסיף כן לרבנן בדרך גדילתו אף לנוי אסור ודוחק לומר לר"י כיון שמתכוון לנוי אין כאן אגד ויותר נראה לומר דהרא"ש ס"ל דאינו עובר לרבנן בבל תוסיף כיון דלולב אין צריך אגד האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי אלא מדרבנן הוא אסור משום דנראה כבל תוסיף ולכך כתב שפיר כי היכי דלר"י באגד יתירה מותר לנוי ואינו אסור אפילו מדרבנן דאין נראה כבל תוסיף ה"נ לרבנן דס"ל דלולב אין צריך אגד דאינו עובר בבל תוסיף אלא מדרבנן הוא אסור אבל אם מתכוון לנוי אינו אסור אפילו מדרבנן ולישנא דרא"ש דייק' הכי דנקט אין בו משום בל תוסיף ולא נקט דאינו עובר משום בל תוסיף אלא ע"כ דכוונתו דאין בו משום בל תוסיף אפילו מדרבנן אם מתכוון לנוי ובאמת דעת הרבה גאוני' חולקי' על סברא זו דהא כתב הרא"ש והביאו הטור בהדס שאינו עבות נחלקו הגדולים אם הוא מין הדס ויכול להוסיף ממנו לנוי בה"ג כתב דהדס שוטה אפילו בהדי אסא אחרינ' פסול ורב נטרונאי כתב אם יכול לעשות כולן מן העבות מצוה מן המובחר ואם אינו מוצא אלא שלשה הדסים עבות ממלא אותו הדס שוטה ושפיר דמי וכן כתב רב פלטי' מן המקרא הי' משמע דשני מינים הם מדכתיב בעזרא ועלי הדס ועלי עץ עבות ואמנם אנו רואים שגדלי' בערוגה אחת ושוין במראה ובקומה זה יוצאין עליו עבות וזה אין יוצאין עליו עבות ואפילו שפסלו הכתוב למצות הדס מ"מ מין אחד הוא ואין כאן בל תוסיף מידי דהוי אסיב ועיקרא דדיקלא דאמרינן לעיל דאוגדין בו הלולב אף לר"י נשמע מזה דכל הני גדולי' סבירי להו באינו מינו אף שמתכוון לנוי עובר בבל תוסיף דאורייתא א"כ מי שרוצה ליקח הדסי' המביאים מאטלי' בהדי הדסי' הנמצאים במדינות אשכנז לצאת דעת בעל שבות יעקב עובר על דעת הגדולים אלו שהביאו הרא"ש דמוכח דסבר ליה דלרבנן דלולב צריך אגד עובר על בל תוסיף מדאורייתא באינו מינו אפילו אם מתכוון לנוי:
והא דכתב הרא"ש דנראה דהם מין אחד דאנו רואים שגדלי' בערוגה אחת ולא הכריח כן מהש"ס דס"ל לר"י דאין מסככין אלא בארבע מינים שבלולב וסבר הא דכתיב עלי הדס ועלי עבות לסכך ש"מ דהדס שוטה מינא דעץ עבות הוא וי"ל דאנן דקי"ל כרבנן ומוקי להאי קרא בפרק קמא דף י"ב הדס שוטה לסוכה ועץ עבות ללולב וסבירי להו דכשר לסכך בכל מינים ולכך הוכרח דמין אחד הם דגדלי בערוגה אחת וזה פשוט. ואגב דאיירינן בסוגי' זו אם מכוון לשם נוי אם עובר בבל תוסיף אכתוב מה שכתבו התוס' בסוכה דף ל"א ד"ה אין אוגדין את הלולב אלא במינו תימה היכי בעי למימר משום דבעי הדר והא פסיל במתניתין בגימוניות של זהב שהיו עושין משום נוי ושמא הוי מצי למימר ולטעמיך עכ"ל ואני אומר דאין כאן קושיא דהמקשה סבר דר"י תרתי בעי דאין אוגדין אלא במינו משום נוי ולמעוטי סיב ועיקרא דדיקלא אע"פ שהם מינו אינן לנוי ופשיט' באינו מינו דעובר משום בל תוסיף אף דאיכא נמי הדר אסור והתרצן השיב לו דאינו טעמו משום הדר כלל דאפילו סיב ועיקרא דדיקלא נמי כשר וטעמ' דר"י אינו אלא משום בל תוסיף לבד והא דקאמר הש"ס מ"ט דר"י לאו קושית המקשה הוא אלא מדברי התרצן הוא דמשני לא הא אמר רבא אפילו בסיב ואפילו בעיקרא דדיקלא מ"ט דר"י כו' דרבא הגיד טעמא דר"י רק משום בל תוסיף לבד ותדע דהא בדף ל"ו ע"ב מפרש רבא האי דאפילו בסיב וכן מפרש רבא גופי' שהטעם משום בל תוסיף וניחא גירסת הש"ס שלנו דלא כתוב כאן אלא מ"ט דר"י רק מ"ט דר"י והם דברי רבא עצמו שאמר טעם זה. וראיתי בספר ר"מ מלולבין שהגיה כאן תיבת אלא אפשר שהכריח כן מדברי התוס' אבל לפי דברינו אין צריך לשבש הספרים ובזה ניחא נמי קושי' התוס' שהוכרחו לדחוק ולומר דהוי מצי למימר וליטעמיך אבל פשוט וברור שאין מקום כלל לקושייתם וק"ל: