אור ברסלב

פנים מאירות חלק א· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה ח

שאלה ז

בדבר השאלה שנשאלה בבית המדרש נדה שחל ליל טבילתה במוצאי שבת וביום ו' היתה עדיין בימי אבלה ואבילות שלה נשלם ביום השבת דשבת עולה למנין ז' כמבואר בי"ד בסי' ת"ג מוסכם מכל הפוסקים ושאל השואל אי שרי לעשות להחפיפה ביום ו' ולטבול במוצאי שבת או לא ולכאורה היה נראה בעיני היתר גמור ממש כביעתא בכותח' דמהי תיתי לאסור דהא כבר העיד רמ"א בסי' קצ"ט שאם חל טבילתה במוצאי שבת שמנהג יפה שתרחץ היטב בערב שבת ובמ"ש תחזור ותסרוק מעט ואי משום שצריכה לסרוק שער ראשה יפה ולחוף כל גופה ולשטוף במים חמין בשעת חפיפה ואיך תעשה דברי' כאלו בימי אבלה לדעתי אין בו נדנוד איסור כלל סריקה מבואר בהדי' בסי' ש"ץ ס"ב לסרוק אשה במסרק מותר אפילו תוך ז' ואי משום רחיצה הלא לאו רחיצה של תענוג הוא ודבר זה נלמד מק"ו מרבן גמליאל שרחץ לילה ראשונה שמתה אשתו משום דקסבר אנינות לילה מדרבנן ובמקו' איסטני' לא גזרו ק"ו רחיצה משום מצוה וכן מצאתי בהדי' שלמד הרא"ש ק"ו זה והתיר ליולדות לרחוץ ותביא הירושלמי הדא תימא ברחיצה של תענוג אבל ברחיצה שאינו של תענוג מותר ומותר לטבול טבילה של טהרה בט' באב והיינו לדע' הגאוני' שפסקו טבילה בזמנה מצוה אבל לדעת דסברי טבילה בזמנה אינה מצוה אינה טובלת וכבר הכריע הב"י בסי' קצ"ו ורמ"א בש"ע דלכ"ע אם בעלה בעיר מצוה לטבול בזמנה שהרי מצינו ביהושע שנענש על שביטל את ישראל מפריה ורביה לילה אחת ולכך אשה טובלת בליל שבת ואף דכל נשי דידן לאו בזמנן טובלות דהא דנדה דאורייתא טובלת לאחר ז' לראיתה ונשי דידן סופרות ז' נקי' אעפ"כ כתב הב"י כיון שאין מתעכבות מלטבול אלא ע"פ תקנת חכמים כשמגיע הזמן שקבעו להם חכמים טבילה בזמנה מיקרי ומצוה היא ונשמע מזה אף היכא שחל ליל טבילתה בתוך ימי אבילות אלא שאינה יכולה לטבול מחמת אבילות אח"כ הוי כטבילת מצוה ואליבא דכ"ע כשבעלה בעיר הוי טבילת מצוה ואף שנדה אסור' לטבול בימי אבלה היינו משום כיון דאסורה בתשמיש א"כ לא שרינן להו לטבול ולרחוץ ואפילו לרחוץ וללבוש לבנים התיר הב"י וכבר תמה הט"ז על רמ"א שלא הבין יפה דברי המהרי"ל דלמה לנו לאסור רחיצ' של ליבון הוא לאו רחיצה של תענוג הוא וכתב בהדי' כדברי הא דאסור רחיצה של טבילה היינו שהוא ללא צורך כיון שאסורה בתשמיש וכן התיר בתשובת משאת בנימין לרחוץ בתוך שבעה וכתב עליו הט"ז שדבריו נכונים ואף רמ"א לא דיבר אלא ברחיצה של ליבון שעדיין לא התחילה למנות ימי טהרה שלה אבל היכא שחל ליל טבילת' לית דין צריך בשש שמותרת לרחוץ כדי שתטבול בזמנה לבעלה וכן כתב הב"י בי"ד סי' שפ"א ובא"ח סי' תקנ"ד וז"ל אומר ר"י דבזמן הזה אין טובלין ביום הכפורים ולא בט' באב דדווקא הם שהיו עוסקין בטהרות הי' צריך לטבול שלא יטמאו הטהרות אבל השתא דהטבילה אינה באה אלא לטהרה לבעלה יכולה היא לרחוץ ולחוף ערב י"כ כדי שתסרוק שערה וחופפת מעט למוצאי י"כ משום דצריך חפיפ' לסמוך לטבילה וכן בט' באב דהא אפילו תטביל בי"כ ובט' באב אסורה לבעלה הרי בהדי' דהתיר לחוף בערב ט"ב ולטבול במוצאי ט' באב אף דנוהגין איסור רחיצה בערב ט' באב:

אך ראיתי שחכם אחד פסק לאיסור מטעם תרי קולי לא מקלינן וע"כ אליבא דידי' צריכין אנו לחלק דשאני רחיצת ערב ט' באב שאינו מוזכר בש"ס אלא מנהג ותיקין אבל איסור רחיצה באבל מוזכר בש"ס הוי כתרי קולי לא מקלינן ואני אומר אם קבל' נקבל ואם לדין יש תשובה לדבריו דהא דתרי קולי לא מקלינן נזכר בטור י"ד ובש"ע סי' קצ"ט ס' ז' ז"ל במקום שיראים לטבול בלילה אין להתיר לחוף בערב שבת ולטבול ביום השבת דתרי קולי בהדדי לא מקלינן קולא דסרך בתה וקולא דהרחקת חפיפה מטבילה עכ"ל ולפי עניות דעתי אין הנדון דומה לראי' והם כרחוק מזרח ממערב בשלמא התם גבי טבילה ביום בשעת הטבילה הוי תרי קולי בפעם אחת דהא החמירו רבנן שלא לטבול ביום משו' סרך בתה וגם הצריכו חכמים שתטבול סמוך לחפיפה אבל הכא גבי אבילו' בשעת טבילה במוצאי שבת לא הוי שני קולות רק קולא אחת הרחקת טבילה מחפיפה ובאותו הפעם שרחצה בשעת אבילות לא עבד' ג"כ רק קולא אחת וכן דיוק לישני דתרי קולי בהדדי לא מקלינן משמע דשני קולות באים בפעם אחת ובר מכל דין לא דמי להתם דהתם התרי קולות כולם נוגעי' לענין חשש טבילה חשש קילקול הטבילה ביום וחשש קילקול הטבילה שאינה סמוך לחפיפה ושמא נדבק בה איזה דבר חוצץ ביני לביני וא"כ שני הקולות הוא חשש קילקול הטבילה אבל הכא אפילו אם היו גבי אהדדי הי' מותר דקולא דרחיצה אינה נוגע כלל לחשש קילקול טבילה:

ועוד דהכא לא שייך למימר תרי קולי דהא רחיצה במקום מצוה יליף הרא"ש ק"ו מרבי שמעון בן גמליאל שרחץ לילה ראשונה ואמר שבמקום איסטניס לא גזרו וכיון דלא גזרו שם ק"ו במקום מצוה דלא גזרו וכיון דלא הוי בכלל גזירה לא שייך שום קולא וזה ברור:

ועוד נראה ברור כשתדייק בלישנ' דהר"י שכתב הב"י שחופפת מעט במוצאי יום כיפור משום דצריך חפיפה סמוך לטבילה הרי להדיא בשעת הדחק סמוך אחפיפה מועט' בלילה דהוי נמי סמוך לחפיפה וכיון דהעיד רמ"א שאשה שטובלת במוצאי שבת חופפת מעט במוצאי שבת ע"כ נמי מהך טעמא כדי שתהי' טבילה סמוך לחפיפה וא"כ אין כאן תרי קולי שבאמת אינה מרחקת טבילה מהחפיפה אלא שעל הצד היותר טוב צריך לחפוף בע"ש וכ"ת לא תחפוף כלל בערב שבת משום אבילות זה אינו כיון דפשט המנהג כן לא תשנה מן המנהג שלא יבוא מכשול מזה והוי בכלל מצוה א"כ נראה ברור ופשוט שמותרת לחוף בימי אבלה בחמין כדי שתטבול בזמנה לבעלה וכל כי האי מילתא לימרו משמאי בשוקי ובבראי:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה