אור ברסלב

פנים מאירות חלק א· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה ג

שאלה ב

בפרוסטיץ אירע מעשה בבכור שכלה יום שלשי' שלו בערב שבת וע"פ חשבון מיום הלידה כלו כ"ט יום י"ב שעו' תשצ"ג ביום ו' בבוקר והביא דודי הש"ך בשם תשובת הב"ח שיש לעשות הפדיון ביום ו' ולא לאחר עד אחר שבת ורצו הלומדי' לפסוק כהאי פיסקא להקדים למצוה ולפע"ד לא נראה לי הוראה זו ע"כ אמרתי לברר כיד ה' הטובה עלי במאי דקשיא לי על הוראה זו מהא דאיתא בסנהדרין דף י"א כמה עיבור שנה שלשים יום רשב"ג אומר חדש פי' רש"י כ"ט יום וכתבו התוספות הכא משמע דחדש סתם הוא חדש חסר וקשה דבסוף החולץ אמרינן ירח ימים ירח שלשים ימים שלשים וכן בפ"ק דנזיר פריך ואימא שלשים כדכתיב עד חדש ימים וי"ל דלשון תורה לחוד ולשון חכמי' לחוד אי נמי הכא מדקאמר ת"ק ל' מוכחא מילתא דאידך תנא חדש חסר עכ"ל הרי להדיא דלשון תורה הוי חדש שלשים יום וגם נראה ברור דאף בלשון חכמים לשון חדש היכא דלא מוכח' מילתא הוא שלשים יום ועיקר כתירוץ שני של תוספות וראי' מהא דתנן בפ' החולץ דף מ"א היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיש לה שלשה חדשים ואמרינן בגמרא דף מ"ג ע"א ההוא דעביד סעודת נשואין ביום צ' ואפסיד רבא לסעודתא והתם לא מוכח ואי ס"ד כתירוץ ראשון של תוספות דבלשנא דרבנן חדש סתם הוא חדש חסר א"כ אמאי אפסיד רבא לסעודתא ביום צ' אלא ע"כ היכא דלא מוכח אף בלישנא דרבנן חדש הוא שלשים יום. ואחר כתבי זה מצאתי בתוספות בכתובות דף ע"א ע"א שהרגישו בזה וכתבו דג' חדשים דהבחנה וט' חדשים דמעוברת דהוי חדשים דשלשים יום משום דטורח הוא לפרש ולומר תשעים יום מאתים ושבעים יום והמעיין יראה שתירוץ זה הוא דוחק להעמיד בכך ותירצו באמת שם תירוץ שני דאפילו בלישנא דרבנן הוי חדש שלשים יום ובנדון דידן דחדש דקרא אליבא דכ"ע הוא שלשים יום והב"ח הביא ראי' לדבריו מספר יראי' שחיבר הר"ם ממי"ץ וז"ל וצריך לפדות ביום ל' ללידה וכו' וטעמא דכתיב מבן חדש תפדה והיינו ל' יום דכל חדש דקרא בחדש לבנה מיירי וכל חדש לבנה קבלה בידינו מר"ג דאינה פחותה מכ"ט יום ומחצה וב' ידות שעה וע"ג חלקים וצריך שיהי' החדש שלם מעת לעת דאמרינן בנדה פ' יוצא דופן שבבן ושבבת מעת לעת ואמרינן למאי הילכתא לערכין מבן חדש וכאשר אמרו חכמים מה בן חדש בערכין מעת לעת כך בן חדש דפדיון מעת לעת וטוב לך לאחר ולא להקדים עכ"ל ונפלאתי מאוד על דבר זה דהא בערכין תנן דף י"ח ע"א דיום שלשים כלמטה הימנה ופי' רש"י דאם אמר ערך פלוני קטן עלי ואותו קטן הי' באותו יום בן ל' הוי כלמטה ולא אמר כלום דאין ערך לפחות מבן חדש משום דילפינן מדכתיב גבי בן ששים ומעלה ילפינן כולן מזה דיום שלשים אינו בכלל ואפילו נולד תחילת ליל א' שנשלם כ"ט יום י"ב שעות תשצ"ג ביום ב' בבוקר שהוא יום שלשים אין ערך לזה עד יום שאחריו דבאמת אי לאו ג"ש ה"א דיצא ביום א' של שלשים מחזקת נפל דזה בכלל חדש אבל מג"ש ילפינן דאין יום ל' נחשב כלל וכן בפ' יש בכור דף מ"ט תנן מת ביום שלשים כיום שלפניו ואמרינן מ"ט דרבנן דגמרי חדש חדש ממדבר מה התם ומעלה אף הכא נמי ומעלה ופי' רש"י כתיב הכא ופדויו מבן חדש תפדה וכתיב במדבר פקוד כל בכור זכר מבן חדש ומעלה עכ"ל הרי להדיא דבלא ג"ש הייתי אומר דחדש נשלם ביום שלשים קמ"ל דבעינן שלשים ואחד ודוחק לפרש דהני מתניתין מיירי כגון דנולד בסוף היום דאז לא כלו כ"ט יום י"ב שעות תשצ"ב אלא ביום ל"א אבל אם נולד בתחילת היום אז הוי יום שלשים כלמעלה זה דבר זר ורחוק לפרש כן ועל כיוצא בזה אמרו לא לישתמיט חד תנא וליתני דלפעמים יום ל' כלמעלה בר מכל דין יקשה עליו ג"ש מאי אהני ליה דהא בלא ג"ש נמי ידעינן דבעינן כ"ט יום ומחצה דכל חדש דקרא בחדש לבנה איירי ולא הי' בידי ספר יראי' לעיין בו כי כמו זר נחשבו דברים אלו ועוד מה שכתב דבעינן מעת לעת נשתקע הדבר ולא נאמר דיותר ממעת לעת בעינן מג"ש דבעינן ומעלה דלא אמרו בגמרא דבעינן מעת לעת היינו לענין שנים דאמרינן בערכין בשנת חמש ועשרים וששים לא אזלינן בתר שנות עולם וכן לפרקין דיוצא דופן בן י"ב שנה נדריו נבדקי' וכו' ואפילו התם לא חשבינן שעות כמו שכתבו התוספות בהדיא בסוף יוצא דופן אבל לענין חדש דכתיב בערכין וגבי בכור ילפינן מג"ש דבעינן שלשים יום שלמים:

וגם נפלאתי על בעלי התוספות בערכין שם ר"א אומר עד שיהיו יתירות על השנים חדש ויום אחד משום דנאמר כאן ומעלה ונאמר להלן ופדויו מבן חדש ומעלה תפדה מה להלן מבן חדש ויום אחד אף כאן חדש ויום אחד וכתבו התוספות חפשנו אחר מקר' זה ולא מצאנוהו כי אם ופדויו מבן חדש תפדה בפ' קרח ושמא דרש הכא מדכתיב ופדויו מבן חדש דמשמע מבן חדש ומעלה מדלא כתיב בן חדש ורש"י גרס ונאמר להלן גבי לוים חדש ומעלה מה להלן חדש ויום אחד כדכתיב מבן חדש ומעלה וע"כ גירסא מוטעת היתה לפני התוספות וכן כתב הברכת הזבח בספרו וקשה לי אפילו לפי גירסת' איך עלה בדעתם דדרשינן מדכתיב מבן חדש ולא כתיב בן חדש איך נעלם מהם תלמוד ערוך בפ' יש בכור דילפי רבנן חדש דפדיון הבן מחדש דמדבר מה התם למעלה אף ה"נ למעלה ואם איתא למה לי ג"ש מגופי' דקרא נילף דכתיב מבן חדש ולא כתיב בן חדש ובאמת נראה דיש לישב גירסת התוספות דפדויו מבן חדש כמאן דכתיב בי' ומעלה כיון דילפינן בג"ש כמאן דכתיב בגופי' דמי ובכל התורה ילפינן למד מן הלמד והדרן למילתן קמייתא דהלכה זו עקורה היא מכל צדי צדדי' וכן גבי אבל אמרינן שם אמר רב אסי הכל מודים לענין אבלות יום שלשים כיום שלפניו ופי' רש"י אם מת ביום שלשים אין אבילות חלה על אביו דאימר נפל הוא ולפי דברי הב"ח נמי נימא דאם מת לאחר כ"ט יום ומחצה ותשצ"ג דיצא מחזקת נפל וטעמא דבכור ע"כ דבעינן חדש משום נפל הוא דיליף רשב"ג כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה וא"כ כי היכי דהתם יצא מחזקת נפל ה"נ גבי אבילות נימא כן וזה לא שמענו משום פוסק בעולם גם בעיני יפלא דברי ש"ך שכתב שכל, מה שהזכירו חכמינו ז"ל שלשים יום הם כ"ט יום ומחצה ותשצ"ג זה אי אפשר לומר דהא חשבינן גבי אשה תשעה חדשים לר"ע ימים ולפ"ד אינו מגיע לחשבון זה וכן הא דאמר רשב"א ביבמות דף מ"ח ע"ב ירח שלשים ימים שלשים ואחר כן שלשים הרי תשעים ולפ"ד הש"ך לא הי' חשבון מכוון כן. ואגב דאיירינן בדיני נפל אזכיר מה דתמי' לי דכתב הטור י"ד בסי' ש"מ וז"ל כתב הרמב"ן קטן שמת ביום שלשים י"א שקורעים עליו אע"פ שאין מתאבלין עליו ולא נהירא אלא אין קורעין עליו עכ"ל וטעמא די"א משום דהא דאמרינן בגמרא הלכה כדברי המיקל באבל לא אמרו אלא באבילות אבל לא בקריעה משום דאבילות דרבנן וקריעה מדאורייתא ואזלינן לחומרא וכתב הרמב"ן שאינו נראה לו דהקריעה היא מדברי סופרי' כן איתא בב"י ותרי תמיהות תמה אני על דברי הגאונים אלו דהא אף אליבא דרשב"ג דסבירא ליה כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל מודה דבתוך שלשים לא הוה ודאי נפל אלא ספק נפל וכן אמרו בגמרא בהדיא הא לא שהה ספיקא הוי וע"פ זה כתב הרי"ף וז"ל הא לא שהה ספיקא הוי לגבי אשת אח דמחייבי כריתות הן אחמירו בה רבנן ולא ניבם אשת אח מספיקא דכל ספיקא דאורייתא לחומרא אבל לגבי אבילות אקילו בה רבנן וכן כתב הרא"ש דלא עבדינן כרשב"ג אלא להחמיר ולהצריך חליצ' לאשת ישראל ולענין אבילות דקי"ל הלכה כדבר המיקל באבל עכ"ל נמצא לפ"ז הא דלא מתאבלין על קטן דלא קים לן דכלו לו חדשיו טעמא אליבא דכ"ע דלגבי אבילות אקילו בי' רבנן משום דאבילות דרבנן ולפ"ד יש אומרים שכתב הרמב"ן שרצו לחייב בקריעה משום דקריעה דאורייתא א"כ למה אמרו שמת ביום שלשים אפילו תוך שלשים נמי נימא כן כיון דספק נפל הוא חייב לקרוע דכל ספיקא דאורייתא לחומרא ועוד תמי' לי' על הרמב"ן גופי' דהא נחלקו אבות עולם אם אבילות יום ראשון דאורייתא או לא כמו שהביא הטור בסי' שצ"ח והרמב"ן גופי' הכריע דאבילות יום ראשון דאורייתא א"כ למה לא השמענו דין זה דאבילות דיום ראשון נוהג בקטן שמת תוך ל' כיון דספיקא הוא אזלינן לחומרא וכן באנינות דאליבא דכ"ע אנינות דיום מיתה וקבורה דאורייתא דאסור בקדשי' ובמעשר א"כ בקטן שמת תוך ל' אליבא דכ"ע נוהג דין אנינות דכל ספיקא דאורייתא אזלינן לחומרא והפוסקים השמיטוהו משום דלא שכיחי אחר כתבי זאת עיינתי בספר תורת אדם להרמב"ן וראיתי שבאמת הי"א אלו רצו לחייב בקריעה אפילו תוך ל' וגם הרמב"ן מישב שם שאין אבילות ואנינות נוהגי' אפילו ביום ראשון ע"ש:

הדרן למילתא קמייתא דהני תלתא דיני בקטן לענין יבום ובכור ואבילות בחדא קינא קיימי היכא דלא קים לן שכלו לו חדשיו ומת ביום ל' אפילו לאחר כ"ט יום ומחצה ותשצ"ג לענין יבמה צריכה חליצה לחומרא ולענין אבילות אזלינן לקולא ולענין בכור אינו חייב בפדיון אפילו לרבנן דפליגי אדרשב"ג וסבירי להו דלא הוי בחזקת נפל דאזלינן בתר רוב יולדות דאינן מפילות מ"מ גבי בכור מודו דגזירת הכתוב הוא דבעינן ומעלה ואפילו אם כבר נתן לכהן ביום שלשים ומת יחזיר ואחר כתבי זאת מצאתי במג"א בא"ח סי' של"ט ס"ק ח' שחולק ג"כ על הב"ח בדין זה ושמחתי שהלכתי בעקבי ראיותיו וכן נלמד מדברי תשובות מחותני הגאון מוה' צבי אב"ד מאמשטרדם בשאלה קי"ד שדן שם על דין אחר שאין לדברים אלו שורש וענף מתלמוד אך מה שכתב שם להצדיק ספר יראי' שלפ"ד נמי קאמר לפדות לאחר ל' יום והמעיין בדברי הש"ך סי' ש"ה והב"ח סי' קכ"ה מבואר להדי' לשון ספר היראי' שפסק לפדות ביום ל' אחר שכלו כ"ט יום ומחצה ותשצ"ג אבל כבר כתבתי שדברים אלו אין להם שחר ועוד דא"כ מצינו דמונין שעות לחדשי' ואמרינן במגלה דף ה' דאין מונין שעות לחדשים ואף שרש"י מפרש שם בענין אחר דנ"מ לענין גט משום דלענין בכור אין נפקותא דאף אם היו מונין שעות לחדשים לא הי' נפדה ביום ל' משום דגזירת הכתוב הוא דילפינן ג"ש חדש חדש ממדבר והתם כתיב מבן חדש ומעלה ש"מ אף שהוא בן חדש דהיינו שנשלם כ"ט יום ומחצ' ותשצ"ג אפ"ה בעינן ומעלה וזה ראי' שאין עלי' תשובה והשתא אמינ' בטח מי שידוע לו שנפד' ביום שלשים ע"פ הוראה זו אינו פדוי כלל וצריך פדיון אחר וה' יאיר עינינו בתורתו ויורנו דרך האמת כ"ד המתאבק בעפר רגלי ת"ח. מאיר:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה