פנים יפות בראשית· רבי פינחס הורביץ
תולדות
ואלה תולדות יצחק אברהם הוליד וגו'. יש לפרש מה דקאמר אברהם הוליד דלא נקראו תולדות יצחק אלא מאי דאברהם הוליד לאפוקי ממה שנתקש' המ"א בסי' תקצ"א בדברי הריב"ש שכתב האומר לזרעו של יעקב טועה דעשו לא נקרא זרע של יצחק מדכתיב ביצחק ולא כל יצחק והקשה עליו דלמא זרע אברהם הוא דלא נקרא אבל זרע יצחק נקרא, נראה דנפק' לי' מההיא קרא דלא נקרא זרע יצחק אלא מאי דאברהם הוליד את יצחק ומאי דלא נקרא זרע גבי אברהם לא נקרא גם כן זרע יצחק וכן מצאתי בלשון הרב אלשיך ועוד ראי' לזה ממה שבירך יצחק ליעקב וישתחוו לך בני אמך ולא אמר בני אביך כמו שאמר יעקב אלא משום דעשו לא נקרא זרעו ואף שיצחק לא ידע שהוא זרעו כי סבר שהוא עשו מ"מ כיון שידע שהקב"ה אמר לאברהם כי ביצחק ולא כל יצחק א"כ לפי טעיתו שעשו הוא צדיק שצד אותו ע"כ שתלד רבקה עוד ממנו איזה זרע. רשע שלא יקרא זרע אברהם או מזרע זרעו ומה שאינו זרע אברהם אינו נמי זרע יצחק לכך אמר בני אמך לכלול אותם שאינם זרעו.
עוד יש לפרש אברהם הוליד את יצחק עפ"י דברי הזוהר כי יעקב נולד מבחינות הרחמים הכולל מחו"ג לכך נקרא יעקב איש תם שהי' תמים באהב' וירא' שהם בחינות אברהם ויצחק והיא התחיל משעת עקיד' שנכלל אברהם ביצחק כמ"ש בפ' עקיד' בפ' וילכו שניהם יחדיו שנכלנו זה בזה והיא שאית' במדרש על פ' זה יצחק נקרא אברהם שנאמר יצחק בן אברהם דהיינו שהוליד ביצחק מדת אברהם ויש לפרש בזה משאחז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצר הרע וכו' ועסוק בתורה וכו' יקרא ק"ש ואם לא נצחו יזכור לו יום המיתה שענינו הוא שע"י שירגיז את היצ"ט שהוא בחינות החסד ויכלול בו ע"י הרגיזו מדת הגבורה אז יוכל לכבוש בו צד הרע ולהחזירו למוטב והתקנה הוא ע"י התורה שהיא מדת הגבורה דכתיב מימינו אש דת ולכך נקראו עוסקי תורה גבורי כח והיא מדת יעקב איש תם יושב אהלים של תורה ואם אינו יכול לכבשו בזה יקרא ק"ש במסירות נפשו והיא מדת עקידה של יצחק שכלל גבורה בחסד ואם לא יזכור לגבורת הקשות שהיא יום המית' והיא במה שהכניע יעקב לעשו עד שאמר הנה אנכי הולך למות ואז כבש אותו יעקב ולקח ממנו הבכורה.
ואלה תולדות פי' רש"י יעקב ועשו האמורים בפרשה, עפ"י פשיטו יש לפרש שיעקב הי' ראשון ליצירה וכיון שמיירי כאן בתולדות יצחק דהיינו מיציר' שהרי כתב אח"כ ויעתר לו ה' ותהר לכך פירש"י יעקב תחלה ואח"כ עשו עוד יש לפרש מה שאמר אברהם הוליד את יצחק לפי שכ"מ שנא' אלא פוסל הראשונים ואלה מוסיף על הראשונים וכיון שהזכיר בתחל' תולדות ישמעאל שהי' רשעים הוצרך לפרש ההבדל שביניהם שתולדות ישמעאל לא נקראו זרע אברהם כמ"ש חז"ל הנודר מזרע אברהם מותר באומות שנא' כי ביצחק יקרא וגו' והיינו דקאמר אברהם הוליד את יצחק שאלה התולדות הם מזרע אברהם וכי היכא דלא תקשה לא ליכתוב ואלה ולא ליכתוב אברהם הוליד את יצחק אלא כיון שאחז"ל ביצחק ולא כל יצחק שעשו הרשע לא נקרא זרע אברהם היינו דקאמר ואלה להוסיף על הראשונים להורות שגם עשו לא נקרא זרע אברהם והדר כתיב אברהם הוליד את יצחק לרבות יעקב.
בפסוק אחות לבן הארמי וגו'. יש לפרש ע"ד שאחז"ל בפ' וילך עשו אל ישמעאל וגו' שמת ישמעאל והשיא' נביות אסי' ה"נ כיון שהזכיר נשואי רבקה שהיתה בת ג' שנים כפי' רש"י ולפירש"י בפ' ויאמר אחי' ואמה וגו' שרצה לעכב ובא מלאך והמיתו והי' הנישואין ע"י אחיו לכך אמר אחות לבן.
בפסוק ויעתר וגו' יש ליתן טעם מה שהמתין להתפלל עד קרוב לכ' שנה משנשאה לפירש"י שהיתה בת ג' שנה כשנשאה המתין עד שנתגדלה שתהי' בת י"ב ושהתה עשר שנים ולא ילדה כמו שאחז"ל בפרש' מקץ עשר שנים וגו' אז הבין שהוא עקרה והתפלל עליה ולדעת התוס' ביבמות דף ס"א ע"ב ד"ה וכן הוא אומר י"ל לפימ"ש בפ' חיי שרה דע"כ צ"ל שלא הביאה סימנים בזמנה כמ"ש בפ' תשב הנערה אתנו וגו' י"ל שהמתין עד שנת כ"ה שהיא חצי שנותיו של אדם כדקיי"ל בסרים ואיילונית עד שיעברו רוב שנותיהם הם בחזקת קטנות וכן כתבנו גבי עקידת יצחק, עוד יש לפרש לנכח אשתו מפני שאחז"ל המתפלל על החולה צריך שיכלל אותו בתוך שאר חולי ישראל נראה הטעם בזה מפני שאחז"ל תפלה עושה מחצה ולמדו ממשה שהתפלל על אהרן כשהתאנף ה' להשמידו והועיל תפילתו למחצה בניו :ואמרו עוד שהפרט היא מחצה מן הכלל דכתיב לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו והכי קיי"ל נמצא כשמתפלל ותועיל תפילתו לרפאותו רפואה שלימה צריך שיכלול אותו בתוך שאר חולי ישראל ואז תפילתו עושה מחצה שיתרפא רפואה שלימה והיא מחצה מתפילתו שהכלל היא המחצה אבל צריך שיכווין שאותו מחצה תהא זה שמתפלל עליו, ובזה מובן מה שאמר משה לישראל ובאהרן התאנף ה' ואתפלל גם בעד אהרן ולמה הזכיר זאת לישראל ולחבב אותם שהתפלל בעד אהרן ותו דלמה לא התפלל על כולם ביחד ולפימ"ש א"ש דבאמת התפלל על כולם ביחד אלא כיון דתפלה עושה מחצה ועיקר כוונתו הי' על ישראל יותר מאהרן הועיל' תפילתו על ישראל ובאהרן התאנף ולכך הוצרך להתפלל עוד בעד אהרן והועילה תפילתו למחצה בניו והראה בזה חביבת ישראל עליו שעיקר כוונתו הי' על ישראל ולפי"ז י"ל דיצחק התפלל וכלל בתפלתו שאר עקרות ישראל כשאז"ל שצריך לכלול וכו' היינו דכתיב ויעתר שהרבה תפלתו בשביל כולם אבל עיקר כוונתו הי' לנוכח אשתו שתועיל תפילתו על אשתו כנ"ל.
בפסוק ותהר רבקה אשתו יש לדקדק למה בתחלה אמר לנוכח אשתו סתם והדר אמר ותהר רבקה אשתו ונראה דאחז"ל שהמתפלל על חבירו צריך להזכיר שמו אבל אם מתפלל בפניו אין צריך להזכיר שמו דכתיב ויצעק משה לאמר אל נא רפא נא לה לפי"ז י"ל דסבר יצחק אולי יצטרך הש"י לשנות שמה כמו באברהם ושרה ששינה את שמם ואמר שרי לא תלד שרה תלד ולכך לא הזכיר שמה ובעבור כן אמר לנוכח אשתו שהיתה צריכה לעמוד בפניו שלא יצטרך להזכיר שמה אבל באמת נעתר בתפילתו בלי שינוי שמה וזהו שאמר ותהר רבקה אשתו.
בפסוק למה זה אנכי. מתאווה ומתפללת על הריון לפי פשיטו ענינו כמו שנאמר בשונמית שאמרה אל תכזב בשפחתך דהיינו שתלד ולד של קיימא כפירש"י שם על מה שאמר' הלא אמרתי אל תשלח אותי ועוד פרשנו לעיל בסוף פרשת וירא דמה שאמר' אל תכזב בשפחתיך היינו במה שהבטיח לה כעת חי' שתנצל מצער עיבור וליד' והיינו שאמרה כיון שראתה שהולד מפרכס לצאת קודם זמנו ולא יתקיים אמרה כי לא הי' כוונתה אלא שתלד ולד קיימא בלא צער גדול והיינו דכתיב בתר הכי וימלאו ימיה ללדת ושמעתי מאאמ"ו הגאון ז"ל דרך דרוש עפ"י מ"ש המפרשים דהא דזכתה שרה ללדת בלא תפלה כמו שפירש"י בפ' חמסי עליך שלא התפלל עליה היינו משום שנחשדה מאבימלך והיא דוגמת מש"ה בהשקאת מים המרים ואם לא נטמאו וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע ואיתא במדרש שגם רבקה נחשדה שבח עלי' אליעזר בדרך ולפי"ז הי' מן הראוי שתלד ג"כ בלא תפלה אלא דאמרינן גבי השקאת מי' המרים אם היתה יולדת בצער יולדת בריוח וא"כ סבר' אולי ע"י התפל' שהתפלל על הליד' ע"כ השכר מהחשד שתלד בריוח וכיון שראתה גדול הצער העבור אמרה אם כן מה הועילה תפילתי דמטעם החשד בלא תפלה הי' ראוי שתלד אלא דאי' בילקוט עוד שאם הית' יולדת א' יולדת שנים והיינו דהשיבו לה שני גוים בבטנך כפירש"י אנטונינוס ורבי וזה הי' שכר החשד.
בפסוק ולאומים ממעיך יפרדו פי' רש"י מהמעים הם נפרדים זרו רשעים מרחם תעו' מבטן דוברי כזב בפירש"י בתהלים נ"ח דקאי על עשו היינו שנפרדו עשו מיעקב מרחם דהיינו משנולד אבל באמת אמר הכתוב בבטן עקב את אחיו והי' כי באמת צריך להבין כיון שחלקו בהיותם בבטן שיעקב יקח עוה"ב ועשו עוה"ז למה באמת לקח יעקב את הברכות כמו שמבואר שזה הי' טעמו של יצחק שרצה ליתן עוה"ז לעשו שזהו חלקו אלא שהתנאי הי' שאם יהי' שניהם טובים ויקיימו מצות השי"ת ואז ראוי להם ליטול ב' עולמות והוי החלוקה שיעקב יטול חלק עוה"ב של עשו ועשו יטול חלק עוה"ז של יעקב וכיון שעשו הרשיע ולא הי' לו חלק לעוה"ב ממילא בטל המקח ויהא ליעקב ב' עולמות כפי צדקתו וזהו דקאמר בבטן עקב אחיו שרימ' אותו בדבר שקר שלא יהי' לו חלק לעוה"ב והיינו דקאמר תעו מבטן דוברי כזב שבבטן כבר רימה אותו בדבר כזב שהבטיחו בדבר שאינו שלו ויבאר עוד לקמן.
בפסוק ולאום מלאום יאמץ בתהלים קכ"ה כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקי' ר"ל כיון שאין הצדיקי' נוטלין כלום מחלק הרשעים בעוה"ז ע"כ אין עולה מה שהם מקבלין חלק הרשעי' בעוה"ב וזהו דאמר למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם ר"ל שמה שהן מקבלים חלק הרשעים אין זה עול' ועוד יבואר במק"א.
בפסוק ויגדלו הנערים וגו'. עשו איש ציד פירש"י ציד לרמאות את אביו וכו' האיך מעשרין את המלח והתבן יש להבין ענינו מפני שיצחק סבר שענינו כענין יששכר וזבולן דכתיב בו שמח זבולן בצאתך כמו שיבואר ענינו אי"ה במקומו שזבולן הוציא ניצוצות הקדושות מתוך עמקי הקליפות כאדם שמברר מתוך הפסולת דכתיב בי' ושפוני עמוני חול שמוציא ניצוצי הקדושה מתוך החול ועדיין לא נבררו כראוי אבל יששכר באהליו בירר אותם לגמרי והעלם למעלה והוא ענין חול ושבת שברורי החול מתעלים בשבת כמבואר בפ' ששת ימים תעשה מעשיך וגו' וזהו שצד עשו אביו שצד במקום השדה שהיא מקום הקליפות ולכך שואל את אביו איך מעשרין התבן והמלח שהם הפסול' כדי להוציא מהן הניצוצות הקדושות שבהן וזהו שאמר יצחק לעשו הביא' ציד ועשה לי מטעמים שיברר הניצוצות היטב עד שיהא בבחינות טעמים שהוא טעם שבת כמו שאחז"ל וזהו שאמר יצחק במאכל שהביא לו יעקב ואוכל מכל שטעם בו טעם ג"ע אבל עשו באמת לא עשה כן אלא הי' מתחבר בקליפות ויש בזה רמז כי עשו עם מספר ציד היא ת"פ כמנין שם נוקבי' דקליפ' ויודע הוא לשון חיבור שחיבור עשו שמו עם מספר ציד וזהו שאמר יעקב עשו אחי איש שעיר כי מנין שויר תק"פ ס"ס ונוקבי' אבל יעקב חיבר עצמו לתורה שנקרא' תמימה וזהו שאמר אנכי איש חלק שהי' מתדבק לשכינה שמספרם חקל שהוא שילים הוי' ואהי' הוי' ואדני' ובכח התורה משבר כחו של עשו כמ"ש חז"ל ובני רשף יגביהו עוף ואין עוף אלא תורה, ושמעתי בשם הגאון פני יהושע שרשף כמספר ס"ס ונוקבי' ובהוסיף שם אל שבש' ס"מ אל גי' תרי"א ובכח התורה משבר אותו וזה ענין בקבלת התורה וזרח משעיר למו שבנתינת התורה משבר כח השעיר ולפי שנתדבק עשו באשה רעה שהוא מר ממות נתגבר בו התאוה רעה וכמו שהבכורה כשהיא בקדושה היא תועלת גדול כפלים לתושיה שהיא פי שנים מחלק הבכורה כן בהיפוך כשהבכרה בעשו נתן חלק גדול בקליפ' וגדלה תאותו כפלי' והיא גורמת המיתה כידוע שהתאוה שהית' בחוה כדכתיב וכי תאוה היא לעינים ולכך אמר הלעיטני מן האדם האדם ב"פ בשביל תאותו שהיתה כפולה לכך אמר לו יעקב מכרה בכרתך לי כי אצלי היא גירעון להרבות התאוה לקרב מיתת' והיינו שהשיב לו הנה אנכי הולך למות למה זה לי בכורה ויש לפרש לשון עוף כמו שאחז"ל בכתובות דף ס"ד עייפינהו ודרשינהו לשון כפל שהיא תאוה הכפולה עד למות והיינו דכתיב יגביה עוף שהיא התורה כי ע"י התורה משבר אותו ויבואר עוד. בפסוק ויבא עשו מן השדה והיא עיף ויאמר הלעיטני נא וגו' יש לפרש מה שאמר הלעיטנו נא מפני שאחז"ל מאי עיף עיף מרחיצה שנאמר מים קרים על נפש עיפה וענינו שע"י רחיצה מסלק הקליפה מידיו ועשו שרצונו הי' להתדבק בקליפה סירב ומיאן בנטילת ידים כדכתוב והידים ידי עשו וכיון שאחז"ל שאסור ליתן לחם למי שאינו נוטל ידיו ולא רצה יעקב ליתן לו עד שיטול את ידיו לכך אמר הלעיטני נא דהוי אוכל מאכיל דא"צ ליטול ידיו כדאי' בפ' כ' הבשר והיינו דאמר לו יעקב מכרה בכרתך לי ואמר עשו הנכי הולך למות ופירש"י שאמר לו אזהרות עבודה שחייב מיתה ולפי מ"ש היינו שאמר לו שמי שעובד עבודה בלא רחיצת ידים חייב מיתה, עי"ל בדרך דרוש משום דאי' בקדושין דף מ"ו בזו ובזו והיתה אוכלת א"א אינה מקודשת עד שתהי' אחרונה ש"פ ולמ"ד דעתה אמלוה אינם מקודשת כלל וכן היא במכר כדאי' שם דף ס"ז והנה יעקב ביקש ממנו תמיד הבכורה ועשו רצה לרמאות אותו שלא תהא המכיר' קיימת א"כ כיון שאמר האדום האדום ר"ל בזו ובזו ואם הלעיטו ה"ל מלוה לכך נתן לו כולו בבת אחת כדכתיב ויעקב נתן וגו'.
בפסוק מכרה כיום את בכורתך לי וגו' יש לפרש כיום מפני שבבכורה הי' בו בחינות העבודה וגם בחינות הירושה והיא משאחז"ל מה שאירש מאבא הוי דשל"ב אינו נמכר אלא דאי' בח"מ סימן ר"ט המוכר דשב"ל עם דבר שלא בא לעולם נקנה הכל א"כ כיון שקנה מה שהיא בעולם היום קנה גם מה שלב"ל עדיין.
איתא במגילה אמר יצחק יוחן עשו אמר הקב"ה רשע הוא אמר יצחק בני למד צדק אמר הקב"ה באר' נכוחו' יעול א"כ בל יראה יש לפרש כי ענין שאמר דהמע"ה ג' בחינות אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב כי הרשע המכיר בחטאו ועובר במזיד והחטא היא שאומר מותר ובאילו ב' הבחינות יכול להחזירו בתשובה אם יודיע לו שיכיר בחטאו ויתחרט על רשעו אבל הבחינה השלישית שמכיר בחטאו וגם אומר מותר והיא משאחז"ל מי שעבר עבירה ושנה בה נעשה לו כהיתר והיא נקרא ל"ץ והרמז לזה שאותיות למ"ד צדי"ק הוא רומז שלמד שהיא עבירה וסובר שהוא צדיק וזהו קשה תשובתו וז"ש בפ' ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים אשר פשעו לא נאמר שאפי' על פתחה של גיהנם אינם חוזרים כי לדעתם אין בהם חטא וזהו שאמר יצחק בל למד צדק שאע"פ שהוא רשע אם אינו ל"ץ שהוא בחינות למ"ד צד"ק כנ"ל נקל לו להתכפר והשיב הקב"ה בארץ נכוחות דהיינו עלמ דקשוט יעול שאפילו בפתחה של גיהנם אינו חוזר.
ועוד יש לפרש עפ"י מ"ש שלמה המע"ה מקום הצדק שמה הרשע דקאי על שהחריב עשו בהמ"ק וענינו שהצדק ישרשו באברהם כמו שנאמר מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגליו והיא הנחילו ליצחק ויצחק ליעקב כמו שנאמר למען אשר יצוה וגו' לעשות צדקה (רמז לדבר כי יצחק יעקב בגי' ב"פ צדק עם ב' כוללים) והנה יעקב יעקב גי' שע"ו שמשבר כח עשו אבל כשישראל אינם עושין רצונו של מקום אז ידים ידי עשו והוא שאמר הכתוב חסד לאומים חטאת לישראל כי אז נוטל ח"ו עשו הצדק ועשו עם צדק גי' רשע והוא שאמר הכתוב מקום הצדק שמה הרשע וזש"ה צדק צדק תרדוף למען תחי' וירשת את הארץ והוא מדת הצדק כפול שע"י יזכה לירושת ארץ וז"ש הקב"ה רשע הוא ואמר יצחק בל למד צדק שהוא מספר הנשאר מעשו למספר רשע וא"ל הקב"ה בארץ נכוחות יעול ע"י כח הצדק שנוטל מיעקב באין עושין רצונו והוא ש"ה למען ירושלים לא אשקוט עד יצא כנוגה צדקה דהיינו שיצא מדת הצדק מעשו וישוב לירושלים שנאמר וצדק ילין בה ואמר כנוגה כידוע שמהפך רע לטוב.
איתא במדרש מכרה כיום זבין לי יום א' מיומין דילך יש לפרש דקאי על יום המיתה כמו שכתבנו לעיל שעשו מתחבר בסטרא דקליפא סטרא דמיתה ולפי שאמר הכתוב אין שלטון ביום המות שבאותו יום הוא שולט על האדם ולכך אמרו חז"ל בברכות לעול' ירגיז אדם וכו' יזכיר לו יום המות שהוא יום שליטותו על האדם ואמר לו שימכור לו אותו יום שהוא יומין דילך סטרא דמותא לכך אחז"ל יעקב אבינו לא מת שלא הי' לו שליטה עליו.
בפסוק ויזרע יצחק בשנה ההיא יש לפרש לשון מאה שערים לפי שאמר הכתוב ויגדל האיש הלך וגדל ענינו שלא הית' גדולתו כאחת אלא הלך וגדל ממדריגה למדריגה עד כי גדול מאוד שלא הי' מספר לגדולתו כענין שאמר ליוסף עד כי חדל לספור כי אין מספר כי כל זמן שהי' מספר לגדולתו אין הברכה כ"כ כמשחז"ל באסמיך אין הברכה מצוי' אלא בדבר הסמוי מן העין וכן הי' בזריעה שבכל יום הי' גדול ושערוה מאה פעמים עד שהיה בלי שיעור והי' סמוי' מן העין וידוע עד מאה שליטת הס"ם שמספר ס"מ מאה ע"כ אמרו אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה מאה וא' וכן מצינו גבי לבן החליף משכורתי עשרת מונים פירש"י מאה פעמים שעד מאה פעמים היה שליטתו וכבר כתבנו שמטעם זה אחז"ל הוכיח תוכיח אפילו מאה פעמים שעד מאה יש לו שליטה והיינו דאמר וימצא מאה שערים שעד מאה שלטו קנאת פלשתים ועינם עד כי גדל מאוד שלא הי' יכולים לשערו אז ויברכהו ה' ששלטה בו ברכה שהי' סמוי מן העין, ועוד י"ל מאה שערים ע"ד שכתב הרמב"ן שכל מעשה זה של יצחק והליכתו לאבימלך וחפירות הבארות הי' סימן לבניו וג' בתי מקדשין ב' שנחרבו ושלישי שיבנה במהרה בימינו וכבר ידוע משאחז"ל שהי' משוקעין במצרים ב' שערי טומאה והעלה אותם הקב"ה בנ' שערי קדושה עד קבלת התורה ולזה הי' סימן ליצחק שהעלה הארץ שהי' שקיעה בנ' שערי טומאת העמים לנ' שערי קדושה וזהו מאה שערים ולפי' רש"י אומד זה למעשרות יש לפרש שדיבר הכתוב בשבח יצחק שהכיר טובת הבורא שמשפיע לאדם טובה וציוה שיחזיר האדם להקב"ה מעשר שלו הרי טובת הקב"ה לאדם עשרה פעמים אבל אם יבחין האדם כיון שנותן להקב"ה א' מעשרה ממתנתו שהש"י נותן לאדם א"כ הי' המדה שיתן הקב"ה לו ג"כ ממתנתו חלק העשירי וכיון שנותן לו הקב"ה עשרה פעמים כמו כל המתנה הרי מאה פעמים וזה שאמר יעקב כל אשר תתן לי עשר עשרנו לך שגמול השי"ת היא עשר פעמים עשר כמו גמול האדם אליו שהאדם נותן א' מעשרה והשי"ת נותן לו עשר פעמים עשר הרי מאה והיינו דאמר עשר תעשר כל תבואת זרעיך ולפי שהבחין יצחק באומד הזה לכך ויברכהו ה'.
בפסוק ויאמרו ראה ראינו וגו'. יש לפרש לפי שאמר הכתוב וכל הבארות אשר חפרו וגו' וישב יצחק ויחפור וגו' היינו מפני שהברכה שמצאו מים הי' בזכות אברהם ולאחר מות אברהם פסקו המים לכך סתמום פלשתים ויצחק חזר וחפר ומצא מים בזכותו וכן הי' בשני הבארות שהתעשקו ואמרו לנו המים שהי' אומרים שאינו בזכותו שאמרו לפי שחפר שלא ברשות המים שלהם אבל כיון שאחר שלקחו הבאר פסקו המים וכן בבאר שני וכיון שהוחזק תלתא זמנא לכך לא ערערו על השלישי וזהו שאמרו ראה באביך וראינו בך שהבינו שהברכה בזכות יצחק ולשון כי עתה הרחיב ה' לנו לפי שארץ פלשתים מקצתו בא"י ומקצתו בח"ל ואותו חלק שהבטיח הקב"ה לאברהם לא הי' יכולים לערער על יצחק כמו שאמר אברהם גר ותושב ופירש"י תושב שאם לא תרצו אטלנו מן הדין וכו' ע"ש וכיון שהוחזק ע"י הבארות כנ"ל אמר כי עתה הרחיב ה' לנו וגו' ופרינו בארץ כי הרחיב ה' גבול א"י.
בפסוק ויקרא אבימלך אל יצחק אך הנה אשתך וגו' יש לפרש מלת אך לפי שאברהם אמר לאבימלך כי אמרתי אין יראת וגו' וגם אמנם אחותי בת אבי ר"ל שאף שהי' מהכרח לומר כן מ"מ לא הוצאתי דבר שקר מפי אבל גבי יצחק הי' ידיעה שהשיאו אברהם לבת בתואל שהרי כבר הי' אצלו יעקב ועשו וע"כ ידועה היה שהי' לו אשה אלא שאמר רבקה אחותו לכך אמר הנה אשתך וכיון שידיעה שהיא אשתו ע"כ שאינה אחות לכך אמר כי אמרתי פן אמות עלי' והוכרחתי לומר כן אבל באמת כתב בזוהר שלא הוציא שקר מפיו שאמר אחותו על שם חכמתה כמו שאמר שלמה ע"ה אמור לחכמה אחותי את ומה שאמר כמעט שכב אחד העם פירש"י המיוחד שבעם זה המלך מובן עפ"י מה שכתבנו בפ' וירא בפ' אין יראת וגו' שמה שעברו יותר על שפיכות דמים ממה שעברו על אשת איש היינו שהם מתיראין שהמלך יצוה להורגן שאין שליח לדבר עבירה והיינו שאמר לו אבימלך שכמעט הכשילו בזה כיון שגיל' לו כוונתו ומה שאמר אבימלך כל הנוגע באיש הזה ובאשתו וגו' היינו כיון שאחז"ל בקידושין דף פ' סוקלין על החזקו' א"כ כיון שארכו שם הימי' בחזקת שהיא אחותו וכיון שאבימלך ראה ששימש מטתו כפירש"י וקיי"ל דב"נ נהרג בעד א' ודיין א' בלא התראה א"כ הי' הוא ואשתו בסכנה שלא ימיתו אותו עפ"י עדותו של אבימלך אבל באמת הוחזק יצחק לצדיק גמור כמו שאמר ראה ראינו כי הי' ה' עמך לכך ציוום שכל הנוגע בו ואשתו וגו'.
בפסוק ועתה בני שמע בקולי אשר אני מצוה אותך יש לפרש מ"ש אשר אני מצוה אותך משא"כ בסוף הפרשה כתיב ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך וגו' משום דהכח הי' חשש סכנה כמ"ש יעקב והבאת עלי קללה וגו' אלא שהבטחת רבקה הי' ששליח מצוה אינו ניזקין והיינו דווקא אם יהי' כוונתו לשם מצוה בלבד ולא לשם הנאת עצמו כדאי' בריש פסחים שמא תאבד לו מחט וכו' וחששה רבקה שמא יתכווין יעקב בשביל הנאת עצמו לקבל הברכות לכך אמרה לו לאשר אני מצווה אותך שלא יכוון רק לקיים המצוה.
בפסוק ויתן לך האלהים מטל וגו' פירש"י ויתן ויחזור ויתן יש לפרש ע"ד שאמר ישעי' כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועי' תצמיח כן ה' יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוי' ענינו כי המצות שאדם עושה נקראים זריעה כמש"ה אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה כי כמו שאדם זורע חטה א' וגדילים ממנה כמה חיטים כן הוא בינשי' המצוה אפילו ע"מ לקבל שכר שכרו מרובה מאוד ממעשיו כמ"ש התנא אי אתה יודע מתן שכרן של מצות ומה שקראוהו חכמים ע"מ לקבל פרס שהוא מקצת ומפני כשהוא עושה המצוה בשלימות שלא בשביל קבלת השכר אז שכרו הרבה יותר בשלימות והעובד ע"מ לקבל פרס נקרא צדיק כמ"ש האומר סלע זה לצדקה ע"מ שיחי' בני ה"ז צדיק גמור והיינו דאמר אור זרוע לצדיק שזורע כדי שיטול שכרו אבל ישרי לב שעובדים שלא ע"מ לקבל פרס שמחה שעושין עבודתן בשמחה רבה כמש"ה עבדו ה' בשמחה שהעובד ע"מ לקבל פרס עובד את עצמו ואינו שמח בעבודתו כמש"ה הלך ילך ובכה נושא משך הזרע וגו' שאין לו שמחה בזריעות אלא עד שיגדלו הפירות אבל העובד ה' זוכה ורואה עולמו בחייו שיש לו שמחה גדולה ממצוה עצמה שזוכה לעשותה וזהו ההפרש בין טובה שמשפיע הקב"ה לישראל ובין הטובה שמשפיע לאומות כי ישראל מכירים אביהם שבשמים ונותנין לו שבח והודיה על ברכתה כמש"ה ואכלת ושבעת וברכת ואחז"ל אסור לאד' ליהנות מעוה"ז בלא ברכה והברכה הזאת הוא זריעה להוסיף לו מן השמים ברכה כפולה וכשמקבל את הברכה ונותן הודי' וברכ' להשי"ת הוא זריעה אחרת נמצא לעולם הברכה חוזרות ע"י ישראל משא"כ באומות שכל הטובות שמקבלים הם בלי זריעה לכך נאמר עליהן משלם לשונאיו על פניו להאבידו והם נמשלו לשדה הצומחות בלי זריעה משא"כ ישראל נמשלו לגינה שזורעין אותה והיא צומחת וזש"ה כי כארץ תוציא צמחה בלי זריעה וכגינה הצומחת ע"י זריעה כן בישראל יצמיח ה' צדקה כי כשהקב"ה נותן להם צדקה נותנין עליהם תהלה והיא זריעה על העתים וזש"ה גנד כל הגוים דהיינו כנגד בהיפוך כל הגוים והיינו דאמר יצחק בברכתו ליעקב ויתן ויחזור ויתן שברכתו תהי' ע"י זריעת מעשיו הטובים והנה מה שאמר ואוכל מכל הוא מדת האבות כמשה"כ וה' בירך את אברהם בכל ויעקב אמר וכי יש לי כל והוא מדת התמימות כמ"ש דהמע"ה כי אין מחסור ליראיו והוא מ"ש ביעקב שמדתו נחלה בלי מצרים והוא טעם שבת שאמרו טועמיה חיים זכו כי הטעם הזה הוא ע"י נשמה יתירה שמקבל האדם בשבת לכן אחז"ל שמי שאינו שומר שבת אינו זוכה לזה הטעם ומה שאמר יעקב ברכת אביך גברו וגו' כי אף שקיבלו ברכת כל לא זכו בו בתמימות כמו יעקב איש תם שנבחר מכל הפסולת לכך נאמר באברהם בכל שאינו בשלימות כמו שאמרו ביצחק ולא כל יצחק וכן לשון מכל אבל ביעקב נאמר כל לכן בברכה שבירך יצחק ליעקב אמר תחילה ברכת טל השמים שהוא טעם העליון ומברר אח"כ הניצוצות מן הארץ לכך אמר אח"כ משמני הארץ משא"כ בברכת עשו עשה העיקר משמני הארץ אלא שנכלל בו השפע היורד משמים לכך אמר משמני הארץ תחלה גם י"ל ואוכל מכל פירש"י על ב' גדיי עזים א' לפסח והוא נאכל על השובע שלא יהי' בו תאות הגופניות למלאות תאותו כי אם שביעה כמש"ה צדיק אוכל לשובע נפשו וכמו שיבואר שמצות פסח כלולות כל המצות ובזכותו נגאלו ממצרים וכמו שאחז"ל בשבת בפ' ר"ע מה פסח שהוא א' מתרי"ג מצות ר"ל הכולל של תרי"ג מצות כמו שיבואר במקומו וזהו ואוכל מכל.
בפסוק גם ברוך יהי' ענין מה שאמר גם ברוך יהי' אינו מובן שהרי הם דברי צער לעשו שיסכים על ברכת זולתו ולפי פשוטו יש לפרש שאמר לו שאי אפשר לחזור מברכתו לפי שאכל מאכלו וטעם בו טעם ג"ע וזהו שאמר ואוכל מכל לפי מאמרם יפה שעה א' בעוה"ב יותר מכל העה"ז אינו יכול לחזור בו' עוד יש לפרש לפי שיש לומר הענין שרצה ליתן לעשו ברכת עוה"ז לפי שידע שחלק יעקב עם עשו בבטן אמם שעוה"ז חלק עשו אלא שכבר כתבנו לעיל שנאמר על עשו תעו מבטן דוברי כזב שהבטיח ליעקב שיהא צדיק וינחיל ליעקב חלקו לעוה"ב וכיון שעשו צד בפיו של יצחק שהיה סבר שהוא צדיק רצה ליתן לו עוה"ז שהוא חלקו וכיון שקיבל יעקב את הברכות הרי חזר בו לפי דעתו של יצחק וכיון שחזר בו ממילא עשו יטול חלקו בעוה"ב לכך אמר לו שטובה גדולה הוא לפניו כי טוב שעה א' בעוה"ב והיינו שאמר גם ברוך יהי' אבל עשו ידע בעצמו שהוא רשע ואין לו חלק לעוה"ב לכך צעק צעקה גדולה עוד יש לפרש מפני מה שאמר גם ברוך יהי' היינו שבתוך הברכה הי' כמה דברים שלא בא לעולם דמה שאמר גבי' לאחיך היינו על אותן שלא נולדו עדיין דקאי על בני בני' או שתלד רבקה עוד וא"כ הוי דשלב"ל אלא כבר כתבנו לעיל בשם הפוסקים שהמקנ' דבר שלא ב"ל עם דבר שבא לעולם קונה שניהם ואינו יכול לחזור אפילו קודם שבא לעולם לכך אמר גם ברוך יהי' שכלל אפילו אותם ברכות העתידים לבוא שאינו יכול לחזור בהם.
בפסוק הכי קרא שמו יעקב ויעקביני זה פעמים הנה מה שאמר יעקב אנכי עשו בכור' ע"ד שכתב האר"י ז"ל כי במספר ב"פ יעקב משבר כח השטן שמספרו שס"ד וכן הוא מספר ב"פ יעקב מלא כמספר עשו והוא ענין שקרא שמו עשו מפני הבכורה שהיא פי שנים וכיון שלקח יעקב הבכורה ממנו נכפל שמו כמספר עשו כמו שיבואר בס"ד באורך בפ' וישלח וז"ש ויעקבני זה פעמים וגו' שע"י ב"פ יעקב שנכפל שמו הוא כמספר עשו וזהו שאמר את בכורתי לקח ויש עוד רמז בזה שאותיות בכור הוא אותיות ברוך ומספר שניהם כמספר אברהם ויצחק שקיבל יעקב ברכת שניהם. ויאמר הלא אצלת לי ברכה יש לפרש כיון שראה עשו שאין יצחק רוצה לחזור בו וקיי"ל מתנה של שכ"מ בכונה יכול לחזור בו במקצת אינו יכול לחזור בו וכיון שאתה אומר שאינך יכול לחזור אף ע"פ שהי' לו דין שכ"מ כמ"ש לא ידעתי יום מותי וגו' ע"כ צ"ל שהיה מתנה במקצת והשאיר מברכתו לכך אמר הלא אצלת לי ברכה, עי"ל לפי שאמר יצחק בא אחיך במרמה לכך אמר כיון שהיה במרמה יעקב שהוא ממד' עשו שבבטן אמו יעקב אחיו אמר הרי יש לי חלק בו ובאמ' כתב הזוהר שהיה הכרח להוציא הקדושה מעשו במרמה וכן היה אצל לבן וכן במצרים כדאיתא שם באריכות כמו שאמר דוד המלך ע"ה עם עקש תתפתל והיינו דאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתיך ומטעם זה אחז"ל מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים יכולין לעמוד שע"י החטא שהיה בתוך עומק הקליפה מעלה משם בתשובתו ניצוצות הקדושות והתשובה היא ע"י סיגופי גופו שהוא מצד הרע שעי"ז מוציא ניצוצות הקדושות ממנה וכיון שהיה במרמה טען עשו שיש לו חלק בו ועיין מ"ש בפ' וישלח בפ' והוא עבר לפניהם וישתחו זיי"ן פעמים.
בפסוק את אחיך תעבוד והיה כאשר תריד וגו' עיין פירש"י כלומר כשיעברו על התורה י"ל עפ"י מ"ש לעיל דהטעם שלקח יעקב עוה"ז אף שחלק עוה"ז לעשו דהיינו שעשו הבטיח שישמור שבעה מצות ויהא ליעקב חלק עוה"ב שלו ובתמורתו יהא לו עוה"ז של יעקב אף הראוי לו לפי צדקתו של יעקב וכיון שעשו עבר על ז' מצותו ממילא בטלה החלוקה לכך אמר לו יצחק אחיך תעבוד דהיינו שתשמור ז' מצות וזה עבודתו ליעקב שיטול יעקב שכרו לעוה"ב ואז יהא לו טענ' על שלקח חלקו לכך ופרקת עלו אך לפי שאחז"ל ויתר גוים שכיון שעבר האומות על ז' מצות אפילו מקיימין אין להם שכר ממילא כיון שאין ליעקב חלק עוה"ב מעשו אין לעשו פתחון פה על עוה"ז בשביל החלוק' מ"מ דברי רש"י אמת הם שאם גם ישראל יעברו ח"ו על התורה ממילא אין טענה על עשו שלא קיים ז' מצות שלו', ויש לפרש בזה סיפא דקרא שכתבנו לעיל תהלים נ"ח זרו רשעים מרחם תעו מבטן דוברי כזב חמת למו כדמות חמת נחש וגו' שקאי על עשו שהטעה ליעקב בבטן בדברי כזב לכך הוא מתגרה להחטיא את ישראל כדי שיפרוק עלו מעל צווארו כידוע ששרו של עשו הוא יצה"ר הוא השטן וזש"ה כדמות חמת נחש שהסית לאדם וחוה להחטיאם.
בפסוק עד שוב אף אחיך ממך יש לפרש כפל הלשון עפ"י מ"ש בפ' הלא משנאיך ה' אשנא ומתקוממך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים הי' לי שהוא לשון כפול ומשולש אמנם ענינו הוא מפני שאמר שהע"ה כמים פנים אל פנים כן לב איש וגו' כי אם יאהב אדם חבירו ותתחזק מאוד אהבתו אליו הוא גורם שגם חבירו יאהביהו והוא נקרא או' חוזר וכן להיפך אם ישנא חבירו ותתחזק שנאתו מאוד גורם שגם חבירו ישנא אותו וזש"ה תכלית שנאה שנאתים שכ"כ היה שנאתם בתכלית שגרמה שאויבי' הי' לי וזש"ה הלא משנאיך ה' אשנא ולא אמר שונאיך אלא דבאמת אחז"ל בפ' פן תשא עיניך השמימה וגו' אשר חלק ד' וגו' כדי להטעותם הרי שהקב"ה שונא אותם ומחמת זה מטעה אותם עד שהם שונאי' אותו וכמו שאחז"ל בז' מצות שויתר להם הקב"ה ואין רצונו בקיומם וז"ש משנאיך שכ"כ שונא אותם שאתה גורם שנאתם אותך ומזה למדתי שגם אני שנאתם תכלית שנאה עד שלאויבים הי' לי ובאמת הי' כן שיעקב שנא עשו שנאה גדולה מ' רשעו יותר משנאת עשו ליעקב עד שגם עשו שנא אותו לכך אמרה יהא לך סי' זה שאם ישיב אף אחיך ממך כלומר שנקל שנאתו בלבך כיון שלא תראה מעשיו הרעים ואולי ייטי' מעשיו באמת אז תדע שתשוב חמת אחיך ממך ולהיות כי אף גדול מחימה כמ"ש הר"מ אלשיך לכך הזכיר אף ביעקב וחמה בעשו ששנאת יעקב לעשו גדול משנאת עשו ליעקב ועמ"ש לקמן בזה בפ' וירא אותם מרחוק וגו'.