פנים יפות בראשית· רבי פינחס הורביץ
חיי שרה
חיי שרה עיין פי' רש"י שפירש מה בת כ' אינה בת עונשין ופי' המזרחי בב"ד של מעלה דאמר ר' ברכי' וכו' נראה דפירש כן לסברו' רב ביבמות ד' פ' דבאיילנות כשהוא בת כ' נעשה גדולה למפרע משנ' י"ב אבל לסברות שמואל שם אינה בת עונשין עד בת כ' אפילו בב"ד של מטה שהרי איילנות היתה שרה אמנו ומה שפירש"י שווין לטובה עיין במזרחי ולפי פשוטו י"ל לפי מה שפירש"י בת ק' כבת כ' היינו הכ' שנים הראשונים וכן מה דאמר בת כ' כבת זיי"ן היינו ז' הראשונים משנולדה א"כ הכ"ז שנים אחרונים לא ניכתב בהם שהי' בלא חטא להכי כתוב אח"כ וכלל שכולן הי' בלא חטא ויש לפרש עוד לפי מה דאמר בירושלמי אם יהי' חטאיכם כשנים כפי שנותיו של אדם נראה פירושו משום דבטבע האדם יצרו משתנה בערך שנותיו של אדם כמ"ש בפ' כי יצר לב האדם רע מנעוריו והיינו דאמר הכתוב גבי שרה שבין בימי הילדות ובין כשהיתה בימים שבין הילדות והזקנה ובימי הזקנה כולן שווין לטובה לפי ערך הזמן שדרך האדם לחטוא הית' בלא חטא הראוי לאותו זמן והיינו דהקשו השנים ראשונים לענין מעשה יולדות כשנים האמצעים ושנים אמצעים כשנים אחרונים והיינו דהקשו כולן זה לזה לטובה.
ובמדרש ילקוט יודע ה' ימי תמימים זה שרה ונחלתם לעול' תהיה זו שאמר שני חיי שרה יש לפרש לפי מה שאמר דהמע"ה ממתים ידך ה' ממתים מחלד חלקם בחיים יש לפרש מ"ש ממתים מחלד חלקם בחיים שבעבור זה שזכו להשלים שנותיהן יש להם חלק לעוה"ב כמו שמצינו להיפוך שאדם נענש בעבור שגרם שלא להשלים שנותיו וז"ש שבעבור ששנותיהם תמימים בעבור זה נחלתם לעולם הבא תהי' והיינו דאמר שני חיי שרה שבעבור ששלימותין.
בפסוק ויבא אברהם וגו' איתא בגמרא ב"ק כל המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה ופירש"י הוא קבר אותה נראה דר"ל דמה זה מדה כנגד מדה שמתה תחלה מפני שבאמת במה שאמר' חמסי עליך פירש"י כשהתפללת עליך למה לא התפללת עלי יש להבין מה זה התמי' הא האיש מצוה על פ"ו ולא האשה אלא שאמרו ביבמות דף ס"ה ע"ב בבאה מחמת בעי' חוטרא לידא ר"ל מזונות ומר' לקבורה ר"ל לקבר אותה אך זה הטענה אינה אלא אם הוא ימות קודם שהרי בעלה חייב במזונותי' ובקבורת' הרי שהיתה טוענות אם ימות הוא בחיי' בעי' חוטרא לידה ומרא לקבורה ע"כ יצדק בזה מדה כנגד מדה שמתה היא בחייו והוא קבר אותה וכוונת רש"י בזה דמה הוצרך לאתויי קרא דויבא אברהם מי לא ידע ששרה מתה קודם אברהם אלא כיון שאחז"ל שההספד שמחויב הבעל לא יפחות מב' חלילין ומקוננות להכי מייתי האי קרא שנקברה בהספד כראוי כפי טענתה.
לספוד לשרה ולבכותה יש לדקדק דהל"ל לסופדה ולבכותה ונראה דהרמז בזה למה שאמרו דענין ההפסד היא על גוף המת שירד ממדרגתו שהי' דבק בחיותו בנשמ' קדושה והבכי' הוא על הנשמה הקדושה שנסתלק' מן הדור ועלתה למעלה וכמו שאמרו צדיק אבד לדורו אבד משל למרגליות שאבדה וכו' ועוד אחז"ל חכם שמת הכל כקרוביו אמנם הטעם בזה שנשמת החכם כוללת נשמת דורו והם נאצלים מנשמתו ומטעם זה התלמידים נקראו בנים ויחויב בהן האבל מצד הקרובה אבל בהספד שהוא מצד הגוף לא יצדק בהן הקורב' ונראה שזהו שאחז"ל בשבת קנ"ג אחים הספידא דהתם קאמינא יש לפרש הטעם כיון דלא שייך קורב' בהספד הגוף מ"מ כיון שהנשמה היא מתאבלת על הגוף כדכתוב ונפשו עליו תאבל ומצד החיבור והקורבה שהי' לנשמה עם הגוף א"כ כיון דקיי"ל כל שמתאבלין עליו מתאבלין עמו בפניו כדאי' בכתובות דף ד' ע"ב באפה נהוג אבילות וכו' א"כ כיון דהנשמ' הכל קרובי' אצלה והיא מתאבלת על הגוף ממילא מחייבי' להתאבל עמה מצד הקורבה והיינו דאמר אחי' הספידא דהתם קאמינא כיון דהנשמה שמה ראו' לכולם להתאבל עמה והיינו דאמר לספוד לשרה מצד הגוף ולבכותה מצד הנשמה שעלתה למעלה.
בפסוק שמעוני ופגעו לי בעפרון וגו' נתקשו בזה המפרשים דל"ל בקש מעפרון עצמו ותו דלמה הזכיר ועפרון יושב בתוך בני חת ובסוף הפסוק אמר לאחוזת קבר מאת בני חת ונראה לפרש הענין ומתוכו יתבאר המשך הכתובים משום דאמרינן ועשית הישר והטוב היינו דינא דבר מצרא שהשכנים של השדה יכולין לסלק את הלוקח א"כ אף אם הי' עפרון מרוצה למכור מ"מ כיון שעפרון הי' יושב בתוך ב"ח ששדותיהן הי' סמוכות לשדות הלא הי' בידם למחות המכירה לאברהם מצד הישר והטוב וע"ז אמר אברהם כמה טענות להנצל מהם וזהו שאמר גר ותושב אנכי עמכם דהיינו שבתחלה הי' א"י בחלק זרעו של שם כמו שפירש"י בפ' והכנעני אז בארץ שנפלה בחלקו של שם אלא שהכנעני כבשה מהם א"כ כשחזר וקנה אברהם דינו כשמכרה לבעלים הראשונים דקי"ל דלית בי' משום דינא דבר מצרא וזהו שאמר גר ותושב אעפ"י שעכשיו אני גר מ"מ אני' תושב מצד אבותי שהם בעלים הראשונים ולית בי' משום דינא דב"מ ולא הוי ניחה להו בטענות אברהם ואמרו לו מטעמא אחרינא לית בית דינא דב"מ כי נשיא אלהים וגו' וקי"ל דבת"ח לית בי' משום דינא דב"מ ויש לפרש שמטעם זה נמי אמר אברהם ויתן לי מערת המכפלה משמע המערה לבדה ולא השדה ועפרון השיב השדה נתתי לך והמערה דהיינו שימכור לו המער' לבדה והשדה המקיפה היא של עפרון לא שייך בי' דינא דב"מ כדקיי"ל בב"מ דף ק"ח זבין לי' גריווא דארעא במיצעי דנכסי וכו' ועפרון השיב המערה והשדה נתתי וכיון שהוא מתנה לי' בי' משום בר מצרא כדקי"ל שם לזה אמר לעיני בני עמי נתתיה לך שאינם יכולים לטעון כלום ואברהם לא רצה במתנה לכך נתן לו קנטורין כדקי"ל זוזי תקולין לית בי' משום: דינא דב"מ.
איתא במדרש נבהל להון רע עין זה עפרון שלקח ממנו קנטורין ולא ידע כי חסר יבואינו שעפרון חסר כתיב יש לפרש עפ"י פשוטו שעפרון חסר גימט' רע עין וע"ד הדרוש י"ל משום דאיתא במדרש ויקם שדה עפרן אשר במכפלה שהי' שוה כפלים ולפ"ז הי' עפרן יכול לטעון אח"כ שהי' מקח טעות דע"ג דקי"ל אין אונאה לקרקעות היינו עד פלגא וכיון שהי' שוה כפלים ביטול מקח יש להן כדקיי"ל בפרק הזהב אבל כיון שלקח ממנו קנטורין ה"ל פחות מפלגא והיינו דכתיב ולא ידע כי חסר יבואינו.
בפסוק ואברהם זקן בא בימים איתא במדרש אברהם הי' מברך את הכל וכו' ומי מברך את אברהם הקב"ה יש להבין עפ"י משאחז"ל מימי אבותינו לא פסקה ישיבה מהם אברהם זקן ויושב בישיבה שנאמר ואברהם זקן ואחז"ל איזה חכם הלומד מכל אדם ואמרו עוד מתלמידי יותר מכולם ענינו היא לפי שאחז"ל לאו מכל אדם זוכה ללמוד מפני שהתלמידים נשמתם נאצל משרשם שהוא נשמת הרב המלמד אותם ואי אפשר לו לקבל החכמה אלא מצינור שהוא שרש נשמתו הרי כשרצון השי"ת להשפיע לתלמידי' לכל אחד חלק חכמתו היא משפיעו דרך הצינור שהוא שורש נשמת החכם הרי שבשבילם הוא מקבל חכמה כדי להשפיע להם וזהו שאמרו שלומד מכל אדם שהיא מקבל מכל התלמידי' שעל ידם הוא מקבל חכמה להשפיעם והוא ענין שתיקנו חז"ל בסדר התפלה שאומר כל א' והאר עינינו בתורתיך אף לפני אדם ששכלו קצר' מלהבין זולת המשפיע להם מ"מ הם מתפללים שיאר עיני חכמים כדי שיוכלו לקבל כל א' ממנו כפי חלקו וכשהחכם אינו משפיע לתלמידים עונשו הוא שחכמתו מסתלקת כמו שאחז"ל והטעם כיון שנסתם הצינור ממיל' נסת' השור' החכ' שמקבל ממנו ואחז"ל כל המונע הלכ' מתלמיד אפי' עובי' שבמעי אמן מקללין אותו והטעם כיון שנסתם השורש שהוא נשמת החכם הכוללות כמה נשמות ממילא עוברי' שבמעי אמן שאחז"ל שמלמדין אותן במעי אמן כל התורה מ"מ כיון שנסתם השורש שהוא נשמת החכם ממילא גם הם אינם יכולין לקבל כראוי כיון שנשמתן משורש נשמת החכם וזהו שאמרו אפילו עוברי' שבמעי אמן מקללין ויבואר עוד בפ' כי תשא בפ' ויביטו אחרי משה ע"ש ובזה מובן שאברה' שהי' יושב בישוב' ומשפיע להם וזהו עיקר הברכ' שנתברכו בו שקיבל הוא כל חלקי החכמ' הראוי להם והיינו דכתיב וה' ברך את אברהם בכל.
עוד איתא במדרש שם יש זקן בימים ואינו בזקנ' בזקנה ואינו בימי' אבל אברהם זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה ענינו הוא כל ימיו של אדם קצובי' ואחז"ל כי בשעת הדין צריך ליתן דין וחשבון על כל יום מה שהי' קצוב לו לתקן בכל יום ויום ויש לפרש בזה מ"ש שהע"ה עד אשר לא יגיעו ימי הרע' והגיעו שני' אשר תאמר אין לי חפץ בהם והוא ימים ושנים שעברו בלי תיקון והם ימי רעה שצריך ליתן חשבון עליהם בשעת הדין ובזה מובן מה שתיקנו בתפילה שלפני תהילים ואל תקחני מעה"ז קודם זמני עד מלאת שבעי' שנה באופן שאוכל לתקן אשר שחתתי ולכאור' יפלא וכי מי שזקן כבר שבעים שנה לא יאמר כן ומה: זה באופן וכו' אך המובן בזה שמי שעבר כמה ימים ולא תיקן בהם הוא זקן בלא ימים וצריך לעשות תשוב' ולהשלי' בעסק התור' וישם לילות כימי' יותר מן המחויב וזהו שאפילו מי שהוא זקן מבקש שיאריכו ימיו שישיב בתשוב' וישלים אשר שחת בביטל תיקונם וזהו שאמרו באברהם שהי' לו ימים נגד הזקנה.
בפסוק ויאמר אברהם אל עבדו וגו' אף דיצחק הי' גדול ע"כ אברהם היה שליחו של יצחק וכענין שאחז"ל בקידושין דף מ"ה דאף לא חציף אינשי למעבד לאביה שליח אפ"ה דלמא ארצוי' ארצי קמי' ועיין באה"ע ריש סי' ל"ה שכתבנו שם דאין מזה קושי' על הפוסקי' דאין שליח קידושין עושה שליח איך הי' אליעזר שליחו של אברה' מכ"ש דקש' לדעת הפוסקי' דאין עבד נעשה שליח וכתבנו שם דוקא איש אחר אין נעש' שליח אבל עבדו של המקדש עצמו שאני ויכול לקדש ע"י עבדו לא מתורת שליחות אלא משום דהוי כגופו וה"ה לעבדו של אברהם דהוי כאברהם עצמו ולא כשליח ובזה מובן מה שהקדי' אליעזר עבד אברהם אנכי מפני דהוי עבדו כגופו של אברהם ולא הוי שליח שני ועיין בסמוך
בפסוק ואשביעך אשר לא תקח וגו' עיין בחידושי קדושין דף ס"א ע"ב שהארכנו בזה בפ' וכל טוב אדוניו בידו פירש"י שטר מתנה כתב ליצחק כדי שיקפצו, לשלוח בתם נראה שלא הי' המתנה חל עד אחר הקידושין ולכך אמר בתחלה עבד אברהם ואח"כ אמר לרבקה על יצחק כששאלה אותו מי זה האיש הוא אדוני כיון שחל כבר המתנ' והי' אליעזר בכלל המתנ' והיינו כמ"ש לעיל דבשעת קידושין הי' צריך להיות עבד אברהם דהוי כגופו דאל"כ הוי לי' שליח שני.
בפסוק ותאמר אליו בת בתואל אנכי בן בן מלכה וגו' נראה דבזה גילה חכמת' שתלת' הנקיבות בזכרים וזכרים בנקיבות כמ"ש חז"ל.
בפסוק והנה עומד על הגמלים פניתי הבית מע"א יש לפרש שמצאו עדיין עומד ומתפלל כדכתיב ויקוד האיש וישתחו' וכשחז"ל דהשתחוי' ל' תפיל' ויש לפרש עפ"י מה דאי' בש"ע סוף סימן צ"ד דאע"ג דאין להתפלל במקום פרוץ כמו בשדה מ"מ אם לא מצא אכסני' פנוי מגילולי' ושלא יבלבלוהו בני הבי' מצו' להתפלל בשד' והיינו דאמר פניתי הבית מע"ז ולמה תעמוד בחוץ כיון דהבית פנוי מע"ז מצוה להתפלל בבית.
בפסוק השקיני נא וגו'. אף דאמרו בקידושין דף ע' ע"ב תיתי דונג תשקינן אין משתמשין באשה וכו' צ"ל שרבנן גזרו ועדיין לא נגזר וכן מוכח מאבישג השונמית ועמ"ש שם.
בפסוק אלי לו וגו'. פירש"י אלי חסר כתיב שהי' אליעזר מחזר למצוא עילה להשיאו בתו עיין בתוס' כתובות דף ק"י ע"ב שכתבתי בשם אדמו"ר הגאון ז"ל קושי' המפורשי' דהוה לי לכתוב רמז זה באמירות אברהם ולמה רמז כאן מפני שמה שאמר אליעזר לאברהם אולי לא תאבה האשה היינו שחשב כיון שיצטרך לצאת לח"ל וקי"ל הנושא אשה בח"ל יוצאין עבדיו לחירות א"כ מוטב שישתחרר עבדו ויצא מכלל ארור ויכול להשיאו בתו ע"ש באורך ולפי פשוטו יש לפרש דאי' במדרש בפ' בא ברוך ה' שבת קול אמר ברוך ה' א"כ היינו שחשב אליעזר כיון שטעמו של אברהם שאין ארור מדבק בברוך וכיון שיצא בת קול ואמר ברוך ה' היינו דסבר אליעזר דאם לא ימצא אשה ממשפחתו יקח את בתו.
בפסוק ויברכו את רבקה עיין בחידושי כתוב' דף ז' ע"ב שהביאו תו' ירושלמי דלמדו מזה הרמז לברכת נישואין והיינו דכתיב גבי וישלחו את רבקה ולא כתיב לעיל גבי רציא כלי כסף ומגדנות דמשמע שהם הי' כסף קידושין אלא כיון דקיי"ל דמסר אב לשלוחי הבעל מסירתו היינו כניסתו לחופה כדאי' בכתובות דף מ"ח ע"ב א"כ בשעה שמסרו אותה לאליעזר הוי ככניסה לחופה א"כ י"ל שבאותו פעם הוא רמז לברכת נישואין א"נ שהקדושין הי' בתחיל' על דעת זה שתלך עמו ואף שלא התנ' בפי' בכל דיני תנאי מ"מ כיון שהי' ע"י שליח קיי"ל דאין צריך דיני תנאי כיון שלא נעשה שליח אלא בענין זה כמבואר בחידושינו אה"ע סימן נ"ח.
בפסוק תשב הנערה אתנו ימים או עשור עיין בחידושי כתובות דף נ"ז ע"ב שכתבנו לפי דעת התוס' ביבמות דרבקה היתה בת י"ד שנים כשנשא' יצחק ע"כ צ"ל הא דנותנין לה י"ב חודש אף דאמרו שם דאם שהתה י"ב חודש משבגרה ואח"כ נתקדשה אין נותנין לה אלא למ"ד יום כמו שנתקשה שם בספ"י ובמזרחי הטעם הוא משום שלא הביאה סימנים ועיין עוד שם מ"ש דיש לפרש ימים או עשור היינו עשרה ימים דכיון שלא הביאה סימנים אלא דקיי"ל דקטנה שהגיעה לכלל שנותי' חיישי' שמא נשרו והי' ספק אם י"ב חודש או למ"ד יום ולפי חשבון מהלך מחרן י"ז יום חוץ משבתות שבת הית' יכול' לשהות עשרה ימים לתשלומין השלשים יום ויש בזה רמז למה שאמרו לבוגרות שלשים יום ע"ש ולפ"ז יש לפרש המדרש שהביא הרא"ם ימים ז' ימי אבלו של בתואל או עשור י"ב חודש ותמה הרא"ם דע"ז קשה קושית הגמרא וכי משתעי אינש וכו' ע"ש ולפמ"ש י"ל דא"ל ממ"נ דאם מחשב' לגדולה ואינה צריכה להמתין י"ב חודש אם כן צריכה לישב ז' ימי אבילות ואם תחשבה לקטנה שאינו חייבת באבילות כמו שאחז"ל דאין אבילות לקטן א"כ צריכה להמתין י"ב חודש ובזה מובן מ"ש בקידושין דף ס"א ע"ב אז תינקי איצטרך היכא דניחא לדידה ולא ניחא לדידהו מייתי בע"כ וכו' ואם לא תאבה האשה ל"ל איצטרך סד"א היכי דניחא לדידהו ולא ניחא לדיד' ניתי בע"כ וכו' דהיינו כיון שהית' בספק קטנה או גדולה א"כ כשהוא קטנה א"צ דעתה ואבי' מקדש' בע"כ ואפ"ה הקפיד שיהא ברצונה ואם הוא גדולה שיכול' לקבל קידושין בע"כ דאביו אפ"ה הקפיד שיהא ברצון דידהו ג"כ וע"ש בחידושי קידושין.
בפסוק ולבני הפלגשים פי' רש"י חסר כתיב וכו' הוא הגר היא קטורה נשים בכתוב' פלגשי' בלא כתובה יש לפרש דבריו מפני שענין המתנו' שנתן לבני הפלגשי' שלא יבואו בטענות ירושה כדאיתא בפ' חלק שטענו כן והשיבם מההיא קרא אלא דלכאורה קשה כיון דהיא הגר היא קטורה הרי היתה שפחה וקיי"ל דבנו מן השפחה אין קרוי בנו ליורשו ואין חשש לטענה זו אלא דבאמת כתבנו לעיל בפ' לך לך בפ' ותאמר שרה אל אברם חמסי עליך וגו' דהיינו שסברה שרה מדהקילה בה ששחררה וקידש' כמו"ש הטור בשם הגאון באה"ע סי' קנ"ו דבולד משפחתו מסתמא שחררה וקידש' דא"א עבב"ז אלא דבאמת הית' שפח' שרה ולא הי' בידו לשחרר כמבואר שם אבל אחר מיתת שרה שאברהם ירש אותה א"כ בוודאי שחררה וקידשה דהא קיים אברהם אפילו מצות דרבנן וכמו שכתב ה"ה בריש הל' אישות דמההיא טעמא צריך להיות בפלגשי' קידושין דא"א עבב"ז וכ"ש בהגר שכבר היתה פילגשו בתחילה יותר יש לחוש לקידושין כדאמרינן בגיטין דף פ' דהמגרש אשתו שונ' עמו בפונדק צריכ' הימנו גט משום כיון דלבו גם בה אמרינן מסתמא קידש' דא"א עבב"ז דס"ל דדוקא במחזיר גרושתו כיון דלבו גם בה חיישינן לקידושין והיינו דפי' רש"י כיון דהיא הגר היא קטור' ע"כ צ"ל הא דקרי להו פלגשי' משום דהית' בלא כתוב' אבל קידושין הי' בה.