אור ברסלב

פנים יפות בראשית· רבי פינחס הורביץ

וישלח

ויצא

בפ' וישלח יעקב מלאכים וגו' לאמור וגו' כה תאמרון וגו' ויש לדקדק מלת לאמר שהיא לשון כפל כיון שאמר כה תאמרון משום דלפי משמעות הכתוב ארצה שעיר שדה אדום משמע שסבר יעקב שעשו כבר בארץ שעיר וכיון שפירש"י מלאכים ממש דהיינו המלאכים שבאו לו כשבא לגבול א"י כפירש"י בפ' ויקרא שם המקום מחנים וכיון שמלאכי א"י אין להם רשות ללכת לח"ל לא היה יכולים להגיע אצל עשיו וע"כ שעשו הם שלוחים אחרים והיינו דקאמר ויצו אותם לאמר דהיינו שיאמרו לשלוחים האחרים כה תאמרון אבל באמת עדיין לא הגיע לשעיר והיה עדיין בא"י כדאמר אח"כ ועשו נסע וגו' ופגעו מלאכי א"י בעצמם לעשו והיינו שהשיבו באנו אל אחיך שהוא מיותר דפשיטא שיעשו שליחתם שהרי לא מצינו בתשובתם שאמרו לעשו כאשר צוה יעקב משום דמסתמא כן הוא אך אפשר לומר כיון שראו שהולך נגדו למלחמה לא אמרו לו כלום דאף דקי"ל האומר לשליחו קדש לי אשה במקום פלוני ומצאה במקום אחר וקידשה מקודשת דאמרינן מראה מקום הוא לו אבל בזה שרוצ' להלח' עמו אפשר לא ניחא ליעקב להודיע לו מקומו ומה שיש לו אלא שאמרו לו שלא הוצרכו לומר לאחרי' אלא שהם בעצמם באו אליו.

בפ' ויצו אותם לאמר כה תאמרון וגו' יש לפר' לשון כה כמי שאמחז"ל בפ' אלו נאמרים בסוטה כל מקום שנאמר כה אינו אלא בלשון הקודש והיא ע"ד שפירש"י עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו ומצינו שיצאו ישראל ממצרים בשכר שלא שינו לשונם ולא שינו שמם והיינו דאמר כה תאמרון בלה"ק שלא שינה לשונו ולא שמו והיינו דכתיב ויקרא לו יעקב גלעד שלא רצה לשנות לשונו ולפי פשיטו מה שאמר עם לבן גרתי שלא יכעוס עשו על הברכות כי כמו כן קיבל עליו גזירות הגליות שנגזר בין הבתרים כי הגירות שהי' אצל לבן היה דגמות גלות מצרים והוא ענין מה דכתיב ארמי אובד אבי וירד מצרים ומה דכתיב ויפרוץ האיש מאוד וגו' הוא דוגמא שיצאו ברכוש גדול גם לקיחת התרפים דוגמא בכל אלהי מצרים אעשה שפטים גם רדיפתו אחריו דוגמא רדיפת מצרים ועיין מ"ש בפ' לך לך שמלת ארץ לא להם מורה רמז לגירות לבן הארמי והיינו דכתיב למצוא חן בעיניך שפטר את עשו מן הגליות.

בפסוק ויהי לי שור וחמור עיין פירש"י ויש לפרש ע"ד שאמרו שבעשו כתיב נפשות לשון רבים וביעקב נפש והענין הוא שיעקב הוא בחינות האחדות וכן אמר עשו יש לי רב ויעקב אמר יש לי כל כי זה נחלת יעקב שאין לה מצרים וכמו שאמר יעקב ברכת אביך גברו על ברכת הורי וגו' והוא בחינות האחדות כמש"ה לתאוה יבקש נפרד כי הפירוד הוא היפוך האחדות והוא גורם התאוה אבל האחדות הוא ההסתפקות במה שיש לו כי אין לאחדות גבול והוא מה ששלח לו אעפ"י שהיה עם לבן לא נמשך אחר התאות והסתפק עצמו במה שיש לו וע"ז אמר למצוא חן בעיניך שאיני מתאוה במה שיש לעשו אף שברכו אביו ואמר הוי גביר לאחיך ואמר הן גביר שמתיו לך ופירש"י מה שקנה עבד קנה רבו וכמו שאמר אח"ז באמור עשו אציגה נא עמך וגו' ויאמר למה זה אמצא חן וגו' שימצא חן במה שאינו רוצה ליהנות ממנו.

בפסוק קטונתי מכל החסדים יש לפרש ע"ד המבואר בכתבים כי יש במעלות הדביקות ב"ה קטנות וגדלות וכן כשעולה מעולם לעולם רמ"ש צדיקים אין להם מנוחה שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראו לאלהים בציון חוזרים לקטנות והוא נקרא קטנות שני עד שיבאו לגדלות שני ובכל עת שהו' בקטנות אף שהוא בקטנות שני שהוא גדול מגדלות ראשון מ"מ צריך שמירה גדולה ובטחון ובאמונה גדולה כמ"ש בטחו בה' עדי עד וגו' וכשעלה יעקב מח"ל לא"י אף שהיה בגדלו' ראשון בח"ל חזר לקטנות שני לכך אמר קטונתי מכל החסדים ומכל האמת כי ידוע שהגדלות הוא מצד החסד והוא בחינות שם הוי"ה ב"ה והקטנות מצד הדין בחינות אלהים והיא נקרא אמת כמשחז"ל בתחלה באמת ואח"כ ורב חסד וזהו שביקש בתחלה ושבתי בשלום לבית אבי והיה ה' לי לאלהים דהיינו דמה שהיה בתחלה בחינות חסד בח"ל שהיא בחינות שם הויה ב"ה כשישוב לבית אביו לא"' הוא בחי' אלהי' וזה הי' בחינות ישראל כשיצאו ממצרים אף שבלילה קודם יציאת מצרים הי' בבחינות חסדים גדולים מ"מ כשיצאו חזרו לקטנות שני.

בפסוק קטונתי וגו' לפי פשוטו יש לפרש ע"ד שאמר דהע"ה מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי יש לפרש מה שאמר עלי הוא כענין שאמרו רז"ל בהרי עלי עולה כמאן דטעין אכתפי' דמי ר"ל שכל הטובות שקבלתי ממנו עלי חובה לשלש גמולם ועדיין לא שילמתי א' מהן וזהו כל תגמולוהי חובה עלי ומה שאמר אחריו כוס ישועות אשא י"ל ע"ד שאחז"ל בברכות דף נ"ד במי שנעשה לו נס בב' מקומות כי האי דמר בר רבינא הוי קאזיל בפקתא דערבות וכו' בריך שעשה לי נס בפקתא דערבות וגמלא בכל א' מהמקומות ע"ש והטעם בזה מפני שעדיין לא שילם גמול של א' מהן ויש לפרש לשון כוס שהוא מנין כדכתיב תכוסו על השה שהיא מנין ופירש"י בתהלים כוסי לשון מנין ולשון אשא ג"כ לשון חשבון כדכתיב כי תשא וז"ש כוס ישועות אשא דהיינו שכל חשבון הישועות שנעשה לו הוא מונה ואמר נדרי לה' אשל' נגדה לכל עמו שעליו להודות יותר נגד כל ישראל מפני שהמליכו על כל ישראל וז"ש יעקב קטנתי מכל החסדים שלא שלמתי אפילו א' מן החסדים והיינו דקאמר מכל החסדים ומכל האמת כפירש"י בפ' ויחי חסד של אמת שאינו מצפה לתשלו' גמול והיינו דאמר יעקב כיון שאינו יכול לשלום גמול כל החסד שעשית עמדי הוא חסד של אמת עוד יש לפרש חסד ואמת מפני ששאל יעקב בהליכתו והיה ה' לי לאלהים דהיינו שישאר בקדישתו אף שיהיה בבית לבן בח"ל וה' היה בעזרו והנחילו ב' עולמות והוא עוה"ז ועולם הבא שהוא עלמא דקשוט ואמר עכ"ז אני חייב להודות לו.

ומה שאמר כי במקלי עברתי את הירדן הזה יש לפרש ענינו ע"ד שכתבנו בפ' לך לך בפ' ואברהם כבד מאוד כי אחר שהעלה ממצרים מקנה וכסף וזהב היה קשה להעלותם למדריגתו כמ"ש שם וכן ביעקב כשהלך הי' הירדן נבקע מפניו כפירש"י ועתה כיון שהעלה עמו ב' מחנות היה קשה להעלותם והיינו דקאמר פן יבא והכני אם על בנים לפי שהיה צריך גם להעלות בניו והי' ירא פן לא יכול להעלות' וז"ש ותקע כף ירך וגו' ע"כ לא יאכלו וגו' כי עיקר המלחמה היה בשביל יוצאי יריכו, ומה שאמר כי ירא אנכי אותו ענינו יש לפרש מה שכתבנו בפ' ה' לי ולא אירא מה יעשה לי אדם כי בשכר הבטחון הוא ההצלה כאמור ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו כי בזה שהוא בוטח בה' הוא להתקיים הבטחתו והירא' והפחד הוא מניעת ההצלה וז"ש ה' יהיה לי שלא אירא ואז ממילא מה יעשה לי אדם וזהו מ"ש בתחנונים נבהלה נפשנו מרוב עצבונינו מחמת העצבון וחוסר הבטחון מזה עצמו נבהלה נפשינו וז"ש יעקב כי ירא אנכי אותו ר"ל מחמת שאני ירא אותו הוא החשש הגורם בן יבא והכני והיינו דקאמר כי במקלי וגו' כי זהו ענין שאמר הקב"ה למשה מה תצעק אלי דבר אל ב"י ויסעו כי מה שיהיה בטוחים שיבקע הים בפניהם כדכתיב שם בנימין צעיר רודם הוא עצמו הגורם שיבקע הים מפניה' כמו שיבואר במקומו וכן יעקב כשעבר את הירדן מתוך גודל בטחונו נבקע הים מפניו וכיון שעתה אין בטחוני כ"כ כי ירא אנכי אותו ע"כ צריך אני לתפלה הצילני וגו':

ויש לפרש מיד אחי מיד עשו מפני שיעקב היה כוונתו בב' אופנים או לדורן שיתקרב. אליו מאהבה או למלחמה אמנם עיק' ההתקרבות הוא שיכבוש עשו להחזירו בתשובה כמו שהכניע באמת לשר שלו ואחז"ל שבאותו שעה החזירו למוטב ונשקו בכל לבו וכמו שמבואר לקמן בס"ד אלא שהי' מתירא בהתקר' אליו פן יכבשיהו ח"ו ביצרו הרע והייינו דאמר וירא יעקב ויצר לו דהיינו שירא אם ילח' עמו ויצר לו להתקרב אליו כענין אוי לי מיצרי או מיוצרי וז"ש הצילני מיד אחי אם: ינהג עמי כאח שיכבשהו מרע לטוב ומיד עשו אם ינהג עמי כעשו להלח' עמי והיינו דאמר ואתה אמרת היטב איטיב עמך דהיינו בעוה"ז ובעה"ב ומ"ש ושמתי זרעך אשר לא יספר מרוב מלת מרוב מיותר, וי"ל ע"ד מה שאמר הכתוב והיה מספר ב"י כחול הים אשר לא יספר ואחז"ל והיה מספר באין עושין רצונו של מקום אשר לא יספר בעושין רצונו של מקום פירושו שכשעושין רצונו של מקום כל א' שוקל כהרבה ואי אפשר לסופרם וכן אמר דוד הע"ה ולי מה יקרי רעיך אל אספרם מחול ירבון. וזהו שאמרה אסתר אלמלא לעבדים ושפחות נמכרנו החרשתי וגו' כי אין לחשוב מספר ישראל לפי הגברים שכל א' שקול כמו הרבה ושמעתי לפרש מ"ש בתחנונים נשארנו מעט מהרבה כי בדורות הראשונים היה כמה אנשים שכל א' שקול כהרב' ועתה נשארנו מעט מאותן אנשים שחשובים כהרבה ויש לפרש יותר כי מחמת מיעוט מעשים הטובים שכ"כ נתמעטו במעשים הטובים עד שלא נשלם אדם א' שלום כי אם בהצטרף מעשים טובים של אנשים רבים ומהרבה נעשה מעט וז"ש יעקב אשר לא יספר מרוב שכבר כתבנו שהיתה בקשתו בשני אופנים שלא יגבר עליו במלחמה ולא יגבר עליו להחטיאו לכך אמר שהבטיחו הקב"ה שיהא הוא וזרעו צדיקי' אשר לא ימנו ואשר לא יספרו במנין כי כל אחד יהא שקול כהרבה.

ויש לפרש עוד מ"ש היטב איטיב כפול ע"ד שאחז"ל ששכר מצוה מצוה שהבטיחו הקב"ה שיתעל' שעבודתו וקיים מצותו וזהו חסד גדול כמ"ש הכתוב לך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ר"ל שמשלם לו שכרו במצוה אחרת כמעשהו.

ויש עוד לפרש מה שאמר אשר לו יספר מרוב מפני שיש דבר שאף שאין לו מספר מ"מ יש להפליג מנין מרובה מאוד שבודאי אין בו כ"כ והבטיחו השי"ת שיהא זרעו כחול הים אשר בכל מנין המרובה מאוד אי אפשר לומר שאין בו כ"כ וזהו אשר לא יספר מרוב שכל מנין שיאמר עליו לא ישיגהו מחמת ריבוי וזש"ה אספרם מחול ירבון הקיצותי ועודי עמך ר"ל שכל קציצת המספר האפשרי לומר עדיין לא ישיגהו מחמת ריבוי וז"ש ועודי עמך לא נשלם מספרו.

בפסוק ויקח מן הבא בידו וגו' עיין פירש"י ויש לפרש מפני שזה המנחה הי' דוגמת שעיר המשתלח כמו שיבואר לקמן בפ' וישב עשו לדרכו שעירה ויעקב נסע סכותה וגו' וזה הי' ע"פ גורל אבל מפני זה לא ידע יעקב לברר החול מן הקודש לשלוח לעשו לכך לקח אותם הבאים בידו מאליהם ובזה ידע שהם החלק שראוי לשלוח לו.

בפסוק ויצו את הראשון וגו' למי אתה ואנה תלך ולמי אלה לפניך עיין פירש"י והנה לשאלת ואנה תלך דהיינו שישאל העבירם להיכן הם רוצים לילך ע"ז לא מצינו בתשובת' אלו אלא על שאל' הא' והג' ויש לפרש במה שאמרו לעבדך ליעקב היא תשובת' לפי שלא רצה יעקב למסור בידו העבדים שילכו עם עשו אלא ישיבו אל יעקב והעדרי' לבדו ילכו עם עשו וז"ש לעבדך דהיינו של עבדך כפירש"י שהיא תשוב' לשאל' ראשונה של מי אתה ועל שאלת אנה תלך התשוב' היא ליעקב ר"ל אני של עבדך ונשובה ליעקב אבל העדר היא מנח' שלוחה לאדוני לעשו ר"ל שיהי' שלוחה לו שילכו עמו.

בפסוק אולי ישא פניו אלי' ו' ע"ד ומ"ש בפ' עד שוב אף אחיך ממך כי יעקב הי' פרונא לעש יותר משנאת עשו ליעקב וז"ש עד שוב אף אחיך ממך ע"ש וכיון שיעקב נגש לדורון ולמלחמה לכך אמר כשיכפר פניו דהיינו שיבטל רוגזו של עשו בזה נתבטל נמי רוגזו של יעקב כמים הפנים אל פנים ובזה אראה פניו כשיתבטל' רוגזי עליו אדע שכבר נתבטל רוגזי של עשו.

בפסוק ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו פי' רש"י שהיא שרו של עשו ויש לפרש ענין מלחמה זאת לפי ששרו של עשיו היא היצה"ר ומלמת יצה"ר היא להחטיא את האדם ויש לפרש לשון ויאבק מפני שלא הי' יכול להחטיאו בעבירה עצמה אלא באבק לה"ר כמשחז"ל אבק לה"ר אבק' של שביעו' וכיוצא בהן והיינו אחז"ל שהעלו אבק עד כסא כבוד והיא כענין משחז"ל גדולה תשוב' שמגעת עד כסא הכבוד והיינו שנתקן בתשוב' מה שפגם במדת עליונות עד כסא הכבוד וכיון שאחז"ל שצורתו של יעקב חקוקה בכסא כבוד כמשאחז"ל בחולין דף צ"א ע"ב עולין ומסתכלין בדיוקנו של יעקב וכו' ורצה להחטיאו ויעקב גבר עליו הרי שהי' מלחמה זאת מגעת עד כסא הכבוד ויש לרמז עוד מ"ש עד כסא הכבוד ע"ד שאמרו בפסוק כי יד על כס וגו' שאין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עשו ויש לפרש מה שאמ' עד עלות השחר שהוא זמן ק"ש וכשאחז"ל בברכות לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר מאי תקנתי' יקרא ק"ש ובעלות השחר כיון שקרא ק"ש הכניעו.

ומה שאמר ויגע בכף ירכו כבר כתבנו כי יעקב בעצמ' היה צדיק גמור אלא שהי' בו עדיין יכולת עליו מחמת חטא זרעו שיבוא אח"כ כמ"ש בפ' בראשי' ע"ש לכך נגע בכף ירכו מחט' יוצאי ירכו והיינו דקאמר ע"כ לא יאכלו בני ישראל כיון שהפגם היה מחמתם אמנם אף אחר הכנעתו לא נתרפא מיד כי מה שאמ' לו כי שרית עם אלהי' ותוכל גם בזה הי' כוונתו לרע וענינו הוא כמשחז"ל בעיון תפלה בברכות דף ל"ג ונ"ה ופירש"י שמעיין שתעשה בקשתו לפי שהתכוון בתפלתו ותוס' פ' אין עומדין פירשו הא דקאמר אין אדם ניצל מעיון תפלה היינו שאינו מעיין ומכוין בתפלתו ושני הפירושי' אמת כי בתחלה רוצה היצה"ר לערבב מחשבתו שלא יתכוין בו וכיון שרואה שאינו יכול לו אז מביאו לידי גאוה ומשבח תפלתו שבזה פונה מחשבתו מכוונה הראוי והוא משאחז"ל אל תפנו מדעתכ' וזה כיוון שראה שלא יכול לו התחיל לשבח אותו לכך קרא שם המקום פניאל וכאשר גבר עליו יעקב שעבר מחשבה זו ממנו אז נתרפא כמשחז"ל ויזרח לו השמש כאשר עבר פניאל נתרפ' מצלעתו ויבוא עוד בפ' נסעה ונלכה וגו'.

בפסוק ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך וגו' והנה אחז"ל בברכו' דף י"ג אלא מעתה הקורא ליעקב וכו' שאני הכא דאהדרי' קרא ויאמר אלהים אל ישראל ויאמר יעקב יעקב וגו' יש להבין עפ"י מ"ש לעיל בפ' תולדות בפ' ויעקבני זה פעמים שהענין כמ"ש האריז"ל שב' פעמים יעקב משבר כח השטן לכך כשהלך למצרים אמר לו הש"י ב"פ יעקב יעקב אל תירא כי ירא בצאתו לח"ל פן יגבר עליו היצה"ר שהיא השטן לכך אמר לו יעקב יעקב שמספרו שס"ד ובז' משבר השטן אבל במלחמה זו כבר כתבנו שהי' עיקר כוונתו של יעקב להגביר עליו ולהכניסו לקדוש' כמו שהי' באמת גם בעשו שאחז"ל שבאותו שעה נהפך לו לאוהב ונשקו בכל לבו וכו שיבואר עוד לקמן בענין השתחוואת ז' פעמי' ונהפוך לו הס"ס ממו' לחיי' כמ"ש במק"א ששם א"ל שבם מא"ל הוא בקדושה אלא שמתהפך ח"ו באותיות הסמוכים לו שהאלף ב"ת ו"ל במ"ם אבל בהתהפכו ע"י התגברות עליו לטובה היא מה שאמרו בגמרא שנעש' לו סם חיים שאותיות ס"ם מתהפכים באותיו' א"ת ב"ש באותי' ח"י ואז נקרא אל ח"י והנה שם שטן מתהפך ג"כ לקדושה בתפלת רבי נחוניא בן הקנה והיא בהתגבר עליו להופכו לטובה וכמו שכתבנו בפ' והשטן עומד לשטנו על ימינו וגו' (זכרי' ב') שבאמת נתהפך לו השטן לטובתו שהוא לימינו כשאחז"ל וכי ימין או שמאל לפני השי"ת אלא מיימינן לטובה וכו' שבאמת מתהפך לו השטן לזכות והוא ענין שאחז"ל שזדונות נעשה לו כזכיות וז"ש אח"כ ראה העברתי מעליך עוניך והלבש אותו מחלצו' שמלבד שנתכפר עונותיו דהיינו הסר' הבגדים הצואי' עוד נתהפך לטוב' להלבישו מחלצות והנ' שם ישראל גי' תקמ"א כמספר יעקב ושטן לכך כשנתגבר עליו יעקב והפכו לטובה נכנס גם שם שטן לקדוש' לכך קראו ישראל וכששאל על שמו ואמר יעקב אמר לו לא יעקב יאמר עוד שמך דהיינו עוד פעם שני יעקב כדי לשבר כח השטן אלא יותר מזה שלא יצטרך לב"פ יעקב כי אם ישראל יהי' שמך שנכנס גם הוא בקדושה וזהו שאמר לו למה זה תשאל לשמי שכבר נתהפך שמי לטובה כנ"ל.

ומה שפירש"י בפ' לא יעקב וגו' בית אל ימצאנו ושם אוד' על הברכות כבר פירשנו בפ' ויצא בפ' והוא עבר לפניהם וישתחו ז"פ עד גשתו עד אחיו יש לפרש ע"ד מ"ש מהרש"א בקידושין דף כ"ט ע"ב בעובדא דר' אחא בר יעקב דהוי מזיק בי' רבנן וכו' אידמיה לי' כתנינ' דשבע' רישוותי' ובכל כריע' דכרע נתר חד רישא וכתב מהרש"א דז' רישוותי' הוי כנגד ז' כוחות הטומא' שהביאה הנחש לעולם ובכל כריעה דכרע הכניע אחד וכו' ע"ש ונראה דזה היה כוונת יעקב גם כן שהשתחוה ז' פעמים עד גשתו עד אחיו להכניעו כי היה בו ז' כוחות הטומא' כידוע ששרו של עשו הוא הס"ס והוא שורש הנחש כמ"ש בסמוך וזה שאמר ראות פניך כראות פני אלהים ותרצני רצה לומר כמו שהכניע מלאך שלו והחזירו למוטב כן הכניע אותו לרצונו בשבע כריעות כפירש"י ז"ל כיון שראה כל הכריעות אלו וכו' וכוונות הכריעות הי' להתפלל לה' להכניע כל ז' כוחות הטומא כמו שעשה רב אחא בר יעקב כנ"ל, וי"ל עד גשתו עד אחיו שע"י הכריעות ביטל ממנו כח עשו עד שנעשה אוהבו כאחיו אח"ז מצאתי בסדר הדורות שכתב בשם מגלה עמוקת דז' כריעות אלו שעש' רב אחא בר יעקב הם כנגד ז' השתחוואת שעשה יעקב לעשו ע"ש ושמחתי שכוונתי לדבריו ז"ל, ויש להבין עוד עפ"י מ"ש בפ' לך לך שמספר יעקב כמספר שבעת בחינות הקדושה שיש בכל א' שם הוי' ומספר ז"פ כ"ו הוא מספר יעקב ובכחות אלו הכניע את עשו וכבר כתבנו לעיל שכח עשו הי' ע"י ניצוץ הקדוש שהי' בו מיצחק כמ"ש בפ' כי ציד בפיו והענין כי יצחק הוא מספר שמונה הויות ויעקב קיבל שבעה הוי וכנגדן בירכו יצחק בשבעה ברכות והברכה השביעות הוי גביר לאחיך היא בחינות מלכות כפירש"י ועשו הי' בו ז' כוחות הטומאה ונרמז בשם עשו כי טמא נ' כמספר נ' שערי טומאה ושבעה כוחות הרי ש"נ נשאר מן עשו מספר כ"ו שהוא ניצוץ הקדוש שהיה בו וזהו שאמר הלא אצלת לי ברכה ר"ל שנשאר לו ברכה מהקדושה שנשאר ביצחק יתר על ז' ברכות וזהו שאמר עד גשתו עד אחיו שביטל ממנו כוחות הטומאה עד שלא נשאר בו באותה שעה אלא כח הקדושה שבזה הוא אחיו.

בפסוק ויאמר מי אלה לך וגו' אשר חנן אלהים את עבדך וגו' יש להבין ע"ד שמצינו גבי אפרים ומנשה בפ' ויאמר מי אלה לך פירש"י שאין ראוי' לברכה וכו' ויאמר אשר נתן לי אלהים בזה והענין כי שם אלהי' כלול מדין ורחמים כי אל הוא רחום כמש"ה חסד אל כל היום ואותיות י"ם הם דין והצדיקים מהפכין הדין לרחמים כמבוא' אצלינו בפ' נורא אלהי' ממקדשיך וגו' ששם אלהים נורא מאוד אלא שא"ל ישראל דהיינו הצדיקים הנקראים א"ל מהפכים הדין לרחמים ובזה נותן תעצומות לעם ואז ברוך אלהי' שהיא ממותק ומברך אבל הרשעים מהפכים את הרחמים לדין ואז אותיות מ"י גוברי' ונעשה מאלהים מ"י אלה לכך השיבו יוסף אשר נתן אלהים שהוא השם כסדר וכן יש לפרש מה שהשיב יעקב על שאלת עשו מ"י אל"ה אשר חנן אלהים השם כסדר.

בפסוק ויאמר עשו יש לי רב וגו' יש לפרש ענינו לפי מה שאמרו אין אדם מת וחצי תאותו בידו והוא ששאל שלמה ע"ה רש ועושר אל תתן לי כי כל מה שהעשיר יותר יגבר יותר כח התאוה לכך אמר יש לי רב ואין זה נחשב אצלי לכלום ואמר יהי לך אשר לך כלומר כאשר יש לך יוסף לך עוד כזה שהוא חצי תאותך והשיב יעקב חנני אלהים ויש לי כל כי הוא שמח בחלקו והענין כי כל מה שיש לו מתת אלהים היא לכך אמר איזהו עשיר השמח בחלקו כאדם ששמח בקבלתו מתנה ואמ' קח נא מנחתי מידי כי ע"כ וגו' ענינו מה שאמרו בקידושין באשה שאמרה הילך מנה ואתקדש אני לך אם אדם חשוב הוא מתקדש' מפני הנאה שקיבלה ממנו ע"כ אמר כ"כ אתה חשוב בעיני שבקבלת מנחתי ברצונך היא ברכתי כאילו קבלתי בהנאה זו שתקבל ממני אמנם כל ענין הדורן הזה רמז לדורת והוא דוגמת שעיר המשתלח ביה"כ ליתן חלק לס"א כמבואר בזוהר ועי"ז ינצלו מיצה"ר הוא המשחית ולא יקטרגם וכבר כתבנו למעלה כי דרך יצה"ר להטעות את האדם באמרו שהוא לטובתו וצריך האדם להיזהר ממנו כמו שאמרו טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים וזה שאמר דהע"ה סור מרע ועשה טוב שצריך להיזהר בעשותו טוב שלא יתערב בו מחשבה זרה ואף שהוא מבקש שלום בראותו כי לא יכול לו אעפ"כ תדע שאין לבו שלם עמך שאף אם יבקש שלום תרדפהו שלא ישתתף עמך וכענין זה פירשנו בפ' ומשלת בגוים רבי' ובך לא ימשלו דלכאור' אינו מובן כיון שאמר שימשול בהם איך ימשלו בו אלא הענין הוא שאף שכבשו תחת ידו צריך מאוד להשמ' ממנו שלא יתערב בו מחשבה זרה וימשול בו לכך לא רצה יעקב לקבל מעשו כשאמר אציגה מן העם אשר אתי וכבר מבואר בזוהר שמה שאמ' ועשו הלך לדרכו שעיר' ויעקב נסע סוכתה שרמז לשעי' המשתל' ואח"כ חג הסוכות ויש בזה רמז כי אותיות סוכות הם אותיות שלפני עזאזל כי לפני א' ת' וזהו הפירוד שנפרד יעקב מעשו.

בפסוק ותצא דינה בת לאה פירש"י ולא בת יעקב אלא על שם יציאתה שאף לאה וכו' ויש לפרש עפ"ז מה שאמר אשר ילדה ליעקב כענין שאחז"ל בפ' ואותו ילדה אחר אבשלום אף שלא הי' מאם א' אלא שגידל אותו בדרכי אבשלום וכן היה בדינה כשאחז"ל שהחליפה בתפלתה שאמרה לא תהי' אחותי כ"א השפחות א"כ לא היה בשעת הריון בלאה אלא בשעת לידה וגידולה וזהו שאמר אשר ילדה ליעקב אף שלא היתה בתה בהריון.

בפסוק ויעקב שמע וגו'. והחריש עד בואם וגו' וידברו אשר טמא אחותם ועיין פירש"י יש לפרש ע"ד שאחז"ל בקידושין מ"ה ע"ב בנתקדשה שלא לדעת אביה צריכה גט שמא נתרצה האב ופי' תוספת דף מ"ו ד"ה בין הוא ובין אביה דהיינו ששתק בשעה ששמע וחיישינן שמא נתרצה עוד איתא שם בדף מ"ה ע"ב ההיא דקדיש בכישא דירקא אמר רבינא וכו' אבל דרך בזיון לא והיינו דכתיב ויקח אותה וישכב אותה וגו' דהיינו שעשה דרך ליקוחין בקידושין וסבר כיון שהחריש יעקב כששמע נתרצה אבל בני יעקב אמרו כיון שנבלה עשה בישראל והיא דרך בזיון אין בזה חשש קידושין והיינו דאמר קרא וידברו אשר טמא דינה אחותם שאין זה ליקוחין אלא טימא את אחותם לכך אם לא תשמעו אלינו ולקחנו בתנו והלכנו שאין יכולת בידה להינשא לאיש כיון שהיא קטנה. בפסוק ויהרגו כל זכר עיין ברמב"ן שהקשה למה נתחייבו כל העיר לעד"נ כיון ששינה שכם וחמור ואמרו ואת בנותיו לקח לנו וגו' דהיינו שלקחו בע"כ ואמרו עוד מקניהם וכל קנינם לנו הם וגו' הרי שהיה כוונתם לגזול מהם את הבנות וכל קנינם וב"נ חייב על המחשבה כמ"ש תוספ' קידושין דף ל"ט ע"ב ד"ה מחשב' מחמת אחיך יעקב וגו' ע"ש ועיין מ"ש שם ועיין מ"ש דהע"ה יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמים שאחז"ל שהוא הרכבת הנשמה אל הגוף היינו דווקא לישראל מפני שאין לדונם על מחשבה הנשמה לבד אלא בהצטרף מעשה הגוף אבל באומות אין צריך להרכבת הגוף, ועוד יש לפרש כיון שלא רצו להחזי' דינה ואם היו לוקחין בחזקה עומדין לנגדם להרוג אותם הי' מותרים להרוג שכם וחמור וכיון שידעו שאם יהרגו שכם וחמור יעמוד נגדם כל העיר (ואפשר שבאמת כך הי' מעשה) שנאספו עליהם כל העיר בהרגם שכם וחמור לכך הותרו להרוג כולם כדין בא במחתרת וזהו שהשיבו ליעקב הכזונה יעשה יעשה אחותינו שהיא לשון עתיד פי' שאם לא הרגנו אותם הי' צריכה אחותינו להיות בביתם כזונה אף מכאן ולהבא, ובזה נכון מה שלקח מקניהם וכל אשר להם דאי משום שהי' חייבים מיתה כמ"ש הרמב"ן בשם יש מפרשים לא הי' להם ליקח ממונם אבל כיון שלקחו מדין כיבוש מלחמה הכל שלהם כדאיתא ביבמות ויש לפרש עוד מה שאמרו הכזונה יעשו וגו' כשאחז"ל שתאומה נולד' עם השבטי' וזהו שאמרו יעשו לשון עתיד על תאומת שלהם שאם לא הרגו אותם היה לוקחין אותם בחזקה.

בפסוק ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר וגו' והנה הרמב"ן כתב ע"ז ומשמשים אינן מן הנקברים אלא שלא לקחוהו עד שנתבטל וכו' ולא גנזם אלא לטהרת הקודש ולולי דבריו ז"ל הי' נרא' דאי מטעם טהרת הקודש הלא כל בגדיהם וכליהם הוליכו עמהם עד שיטהרו אותם ולמה לא הוליכו את אלו עמהם כיון שהי' מותרים אלא שנתכוונו שלא לזכות בהם ולפי שלא נתבטלו עדיין לא רצו להולך עמהם ע"ז אף שלא זכו בהם כדכתיב עבר בים צרה על שהוליכו עמם פסל מיכה אף שלא עבדוהו באותו שעה ח"ו לכך הטמינו יעקב תחת האלה ואפשר דהאלה עצמה הי' לשם ע"ז לכך הטמינו אותו תחתיו ולאחר זמן יבטל אותם ע"י נכרי ומה שלא צוה יעקב לבטלה ע"י נשיהם של שכם ששבו יש לומר שטבלו אות' מיד לשם שפחות וכן יש לומר בטפם שגיירו אותם על דעת ב"ד שלא ידעו עדיין בטוב ע"א שאינם יכולין לבטלו כדאיתא ביו"ד סימן קמ"ו, ומת שכתב ואת הנזמים אשר באזניהם נרא' דלא קאי על בני יעקב אלא קאי על אלהי נכר שהי' של עץ או של מתכת והיו באזניהם נזמי זהב ואבנים טובות והיו אסורים מדין נוי ע"א שצריכים ביטול כמו ע"א עצמה.

בפסוק ויאמר אלהים אל יעקב וגו' ושב שם וגו' כתב הרמב"ן לא ידעתי מהו ושב שם ות' שציוה לו הקב"ה להטהר שם מע"א אומן טומאת חללים כענין ואתם חנו חוץ למחנה ז' ימים ויעק' נזדרז לטהר מיד טרם בואו שם ע"ש ולכאורה אין לזה טעם למה לא יתחילו למנות ימי הטהרה מיד ולולי דבריו הי' נראה לפי שאמר אחר זה ויבוא יעקב לוזה וגו' ויבן שם מזבח וגו' ותמת שם דבורה וגו' וירא אלהים אל יעקב עוד וגו' ויצב יעקב מצבה וגו' משמע שלא הקריב על המזבח מיד והטעם נראה כיון שנתבשר שם אבל אמו ועשה אבל ז' ימים ואמרינן בפ' אלו מגלחין דאבל אינו משלח קרבנותיו ומתוך כך נראה אליו ה' ובירכו ברכת אבלים ואח"כ הציב מצבה ויסך עלי' נסך ולפי שהשי"ת ידע העתידות שלא יכול להקריב בבאו שם מיד עד אחר ז' ימי אבילות לכך אמר לו ושב שם ואח"כ יבנה מזבח, ואפשר דלכך לא הזהיר אותו על הטהרה מיד כיון שידע הקב"ה שבל"ז יצטרך להאריך שם עד אחר ימי אבילות בהבאת הקרבנות אלא שיעקב לא הבין זה לכך נזדרז בטהרתו ובבנין המזבח.

בפסוק ויעל מעליו אלהים במקום וגו' ויצב יעקב מצבה וגו' יש לומר במקום אשר דיבר אתו היינו מפני שאמר יעקב וזה שער השמים והוא מקום היכל וקדשי קדשים שהוא מכוון נגד שער שמים וכדאיתא במדרש שמקו' מזבח של עקידת יצחק הי' במקום מזבח הקטורת הפנימי והוא במקום שהציב המצבה כי המזבח שבנה בבואו בתחלה לבית אל הי' במקום מזבח החיצון להקריב עליו קרבנות וזה אינו מכוין נגד שער השמים וזהו שרמז הכתיב שעליית השכינה היה מכוון נגד המקום אשר דיבר אתו שהיה שער השמים ושם הציב המצב' כמו שאמר בתחלה ואבן הזאת יהי' בית אלהים והוא מקום ההיכל וקדשו קדשים.

בפסוק ויאמר לו אלהים לא יקרא שמך עוד יעקב עיין מ"ש לעיל שא"צ לאמו עוד יעקב דהיינו לכפול שמו גם כתבנו ב"פ ויצא שלא הי' יכול להקריב קרבנות עד שהודה לו על הברכות ע"ש.

בפסוק ואחות לוטן תמנע וגו' איתא בגמרא דסנהדרין דף צ"ט ע"ב ת"ר והנפש אשר תעשה ביד רמה זה מנשה שהיה דורש בהגדה וכו' לא היה למשה לכתוב אלא ואחות לוטן תמנע וכו' אודה ה' אשר זיכני להבין קצת רמז בזה עפ"י מ"ש האר"י ז"ל כי חכמ' האומות באם מניצוצות שנפלו מאחורי ולעתיד כשיתעלו נאמר והאבדתי חכמים מאדום רמז לזה משיב חכמים אחור ואמר עוד חכם באחור ישבחינה לרמז שהם באים מאחורי החכמה ועוד כתב האריז"ל שיעקב שורש נשמתו באה מאחורי החכמה העליונה ועלי' הי' לתקן ניצוצות האילו שנפלו משורשו והנה אותיות שאחרי אותיות חכמה הם אותיות לוטן והוא הי' מניצוצות אלו שנפלו ואחות רומז לחכמה כמו שאחז"ל אחותי על שם חכמתה וכן הוא בזוהר גבי רבקה שקראה אחותי על שם חכמת' והנה אותיות תמנע מתחלפות באותיות הסמוכים שהם סמא"ל כי הת' סמיכ' לאלף והיא היתה מבקשת להתתקן לכך הלכה אצל יעקב שיקחנה כדאית' בסנהדרין שם כי היא הית' משורשו אך יעקב לא תיקון אלא מחצה שהם אותיות אלף למד המתחלפות באותיות תם לכך אמרו יעקב לא מת וכיון שלא קיבלה יעקב לתקן אותיות ס"ם הלכה אצל אליפז ומזה היתה חכמת אליפז התימני וקראה פלגש וזה שכתב רש"י באיוב ד' בפסוק ואלי דבר יגנוב כי הנביאה לאליפז הי' דרך גניבה כאדם הבא אל פילגשו וזהו שכתב ותמנע היתה פלגש לאליפז וכיון שלא תיקן יעקב אותיות נ"ע מן תמנע לכך הי' כח באליפז ברדפו אחריו ליקח ממנו ממונו כיון שלא תיקון אותיות נ"ע שהוא שורש עני אבל להמיתו לא הי' בו כח כיון שתיקן אותיות ת"ה ויש לומר שזהו שאחז"ל כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עניות שבכח חכמה שבה' יכולים להשליט עליו הדינים שהם מאחורי החכמה או אותיות ת"ם או אותיות ע"ן, ושמעתי רמז למה שאחז"ל בב"ק דף ל"ט ע"ב ר' יעקב משלם חצי נזק ר' יעקב מאי עבדתי' אימא ר' יעקב אומר וכו' שהתנא השמיט תיבת אומר לרמז על יעקב שהי' צריך לתקן עוד החצי וזהו שנצטווינו לזכור את אשר עשה עמלק אל תשכח וכתב האריז"ל כי זכור הוא כמספר פני החכמה ותשכח אחורי החכמה שע"י הזכירה יכולין להוציא ממנו הניצוצות ואולי זה הי' כח הס"ם ליגע בגיד הנשה כי אותיות נשה מרמזי' על שכחה כדכתיב כי נשני אלהים וזהו הי' בחי' מנשה לכך דרש בהגדה זו וכדאיתא שם בסנהדרין דף ק"ב ע"ב שנשה יהי' וירמז בזה מ"ש מצרים הבה נתחכמ' לו כי אותיות מ"ם מתחלפות באותיות ע"ן כנ"ל וזהו הי' מבחי' אחורי חכמה כנ"ל לכך אמרו הבה נתחכמה לו וירמז עוד מ"ש חז"ל קטורת מעשרת שהוא ע"י אותיות סמים שמתתקנין ע"ן ששורשו עוני ויבואר עוד בפ' אחר בעני' הקטורת.

תוכן העניינים

פנים יפות בראשית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה