פנים יפות בראשית· רבי פינחס הורביץ
ויצא
איתא בגמרא דחולין ויקח מאבני המקום וכתיב ויקח את האבן וכו' מלמד שהאבנים מריבות וכו' וכתבו תוספ' פשטא דקרא שלקח א' מאבני המקום ויש לפרש לפמ"ש תוספ' בע"ז בשם ירושלמי לפמ"ש שם אין לך הר וגבע' שלא עבדו ע"ז א"כ איך בנו בהמ"ק על הר המורי' ותירצו עפ"י הדיבור הוי א"כ קשה איך לקח יעקב האבן מאבני המקו' שהוא הר המורי' למצבה שהוא המזבח הא קיי"ל הר שנעבד אבניו אסורים למזבח והיינו דמקשה כיון דכתיב מאבני המקום והיינו הר המורי' א"כ איך נקח אותו למזבח אלא דאמרינן שם דיש שינוי בנעבד דאם נשתנה מותר א"כ היינו דמשני כיון דנעשה אבן א' אין לך שינוי גדול מזה, מיהו י"ל דלפי מאי דאמרי' בב"ב דא"י ירושה מאבותינו ולכך נאסרו כל ע"ז מא"י בשעה שהי' ישראל חוטאים במדבר וניחא להם בע"ז וכיון שאמר הקב"ה לאברהם להעלות יצחק בהר המורי' ע"כ שלא הי' נעבד וממילא לא הי' יכולים אח"כ לאוסרו כיון שכבר היה של אברהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו וזהו ש"ה בית אל ימצאנו כפירש"י ז"ל בפ' לא יעקב וגו' שם הודה על הברכות וכו' וצריך להבין מה ענין הודאות הברכות בבית אל ולפי מ"ש י"ל כיון שאמר הקב"ה עלה בית אל ועשה שם מזבח א"כ לפי מ"ש שלא הי' כח לאומות לאסור כיון שכבר ניתן לאברהם א"כ אם היה לעשו חלק בא"י הי' יכולים לאסרו כ"ש אחז"ל בחטא המדבר כיון דניחא להו בע"ז הוי יכולין לאסרו, לכך הוצרך להודאתו שם על הברכות שלא יהי' לו חלק בא"י וממילא אין יכולים לאסרו עוד יש לפרש בדרך אחר לפי מאי דאי' שאותן אבנים הוי מאבני מזבח שבנה אברהם לכאו' קשה דא"כ למה הי' צריך להקדיש אותם כמו דכתיב וישים אותה מצבה וקידשה במשיחה שאמר לו השי"ת אשר משחת ואמר יעקב עוד האבן הזאת יהא בית אלהים ולמה הוצרך להקדישו כיון שכבר היה קדוש מאברהם וצ"ל כיון שלקח יעקב אותו אבן ושם מראשותיו יצא לחולין והיינו דקאמר ואנכי לא ידעתי דקיי"ל הקדש בשוגג מתחלל במזיד אין מתחלל והיינו דמקשה בגמרא כיון שהיה שם אבנים אחרים כמשמעות הכתוב שלקח אבן מאבני המקום א"כ למה נטל אותו אבן שיצא לחולין והוצרך להקדישו ולא נטל מאבנים אחרים שכבר קדושים ולא נתחללו ע"ז אמר משום שכולם נעשו א' ובזה יש לפרש לשון הכתוב שבתחלה אמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי ואח"כ אמר מה נורא המקום הזה אין זה כ"א בית אלהים וגו' לפי שהיה אפשר לומר שקדושת ימורא המקום ההוא לאו מקדושת המקדש כדכתיב מקדשי תיראו אלא קדושת אבנים שנתקדשו ע"י אברהם בהר המורי' לכך אמר כיון שאנכי לא ידעתי וקיי"ל הקדש בשוגג מתחלל וכבר נתחללו האבנים א"כ מה נורא המקום הזה אע"כ אין זה כי אם מורא המקדש שזה בית אלהים ושער השמים.
ויש לפרש עוד מה שאמר אין זה כ"א בית אלהים וגו' מפני דלפי משמעות הכתוב הקיץ משינתו בעוד לילה והמתין עד הבקר כדכתיב וישכם בבקר ולפי מאי דאמר בסוף זבחים דלילה כשרה בבמה כמו שמצינו גבי שאול עיי"ש א"כ הי' יכול לעשות האבן מצבה ולהסך עליו קודם אור היום לכך הקדים לומר אין זה כ"א בית אלהים ומקום המקדש דעבודה בלילה פסולה וגם אמרו בר"ה דאין בנין בהמ"ק בלילה וכ"ש עשיית מזבח לכך המתין עד הבקר וכיון שהאיר היום השני' ועש' המזבח ויסך עלי' נסך וגו'.
ועל דרך הרמז יש לומר אכן יש אלהים ואנכי לא ידעתי ע"ד מה שאמר השי"ת בפ' ואר' ושמי ד' לא נודעתי דאף שהשיגו את ה' בחכמת' ובינתם מ"מ לא הגיעו למדת הידיע' עד שבא משה שהיה בחינות הדעת שעליו נא' במראה אליו אתוודע וזהו שאמ' אף על פי שאני מבין שיש ה' במקום הזה מ"מ נעלם ממני הידועה ע"כ אמר אין זה כ"א בית אלהים וזהו הי' בתחלת מעלת משה דכתיב ביה ירא מהביט אל אלהים וגו'
עוד יש לפרש אנכי לא ידעתי ע"ד שאמר הלל א"כ אני כאן הכל כאן ואם אין אני כאן מי כאן והוא ע"ד שאמר החכם יהא בעיניך מקום מלא מבני אדם כאלו הוא ריקם ולבא לידי' מעלה זו הוא בבחי' התפשטות הגשמיות עד שבהאמנת שה' מלא כל הארץ כבודו לא ימצא מקום לעצמו כי ה' מקומו של עולם וזהו שאמר הכתוב במעלת החכמה והבינה שהם הדביקות כמו שאחז"ל שאין השכינה שורה אלא על חכם ונבון ולא ימצאו החכמה והבינה מקום למציאותם מחמת קדושת אין סוף השרוי בהם ע"כ אמר הכתוב החכמה מאין תמצא ואיזה מקום בונה וכשאדם מתעלת נשמתו בבחינות החכמה והבינה אז לא ימצא לעצמו מקום וכיון שרואה עצמו כאילו אינו כ"ש שאר בני אדם וז"ש הלל כיון שהי' במקום קיבוץ הרבה ב"א כ"ז שאין אני מגיע להתפשטות הגשמיות ואני רואה א"ע כאן אז כאילו אני רואה את הכל כאן והוא סיבת מניעת כוונות היחוד אמיתי ב"ה אבל כשאינו רואה את עצמי כ"ש שאינו רואה את אחרים ע"כ אמר אם אין אני כאן מי כאן וזהו היראה האמיתיות שהוא קדושת המלאכים האומרים מכה"כ שאין מוצאים להם מקום מפחד ה' ומהדר גאונו וזהו שאמר יעקב אכן יש ד' במקום הזה וכיון שכבודו ית' ממל' את המקו' ולא מצאתי מקום לעצמי וזהו שאמר ואנכי לא ידעתי כי לא ידעתי מקום מציאות אנכי ע"כ אמר אין זה כ"א בית אלהים ר"ל בית אלהים מבלי מצוא מקום לגשמיות כלל.
וי"ל בדרך רמז שמה שהראהו סולם מוצב ארצה כי בחי' יעקב הוא הקו האמצעי והוא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה ומוצב ארצה היא בחי' יעקב שהוא בחי' עקב ענוה שאחז"ל מאוד מאוד הוי שפל רוח שהוא עד קצה האחרון וכמו שאמר משה רבינו ע"ה אנחנו מה וכפי גודל הענוה שהוא הרמז למוצב ארצה כן תגדל יותר השגתו בדבקות המדות שמו ית' לכך זכה משה שלא קם כמוהו לפי שהי' עניו מכל אדם והוא בחי' ישראל שאחז"ל שהם אותיות לראשי וזש"ה וידעת היום וגו' כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל וגו' שהוא כפי בחינתו שהוא על הארץ מתחת כמו שאחז"ל בפ' מתחת זרועות עולם כן הוא בחינתו בשמים ממעל עד אין סוף וכפי ידיעת האדם המכיר במדת הענוה על הארץ מתחת הוא בחינות עליית בשמים ממעל וכמו שאין סוף ושיעור לעלייתו כך אין סוף ושיעור במדת ענוה עד שיאמר עליו ואנחנו מה וזהו שאמרו מאוד מאוד הוי שפל רוח והוא בחינת מעלת המלאכים שיותר שהם עולים להתקרב לשכינה יותר הם נרתעים מפחד ה' כשאחז"ל בחיות הקודש וזהו שאמר עולים ויורדים בו והוא בחינות מקום הקדש אשר שכב עליה כי הוא מתרחב לאין שיעור והוא נחלת יעקב בלי מצרים כלל כמ"ש ופרצת ימה וקדמה וגו' והוא מצמצם עד אין סוף כשאחז"ל שקיפל הקב"ה כל א"י תחת יעקב, ויש לפרש בזה מ"ש הכתוב מי מנה עפר יעקב ומספר רובע ישראל כלומר שנתקפל ונתצמצה תחת יעקב דהיינו בחינות יעקב ענוה להקטין עצמו מאוד והוא מתפשט עד למאוד בלי תכלית בבחינות ישראל וז"ש ומספר רובע ישראל דהיינו מקור רביעתו לשון רביעה ורביצה. עוד יש להבין ענין החלום הזה ליעקב באותה שעה להודי' ליעק' שהליכתו לח"ל הוא לטובתו והוא רמז למ"ש הרמב"ן ז"ל ש"ד המלאכים מרמזים לארבע מלכיות שבתחלתם עולים ולבסוף יורדים וכן נראה ממה שאמר והיה זרעך כעפר הארץ וגו' שאחז"ל שרומז על הגלות שנמשלו לעפר וענינו שאחז"ל לא גלו ישראל אלא שיתוספו עליה' גרים שנאמר וזרעתי בית ישראל וגו' והוא כי ע"י הגליות שנתפזרו ישראל בארבע כנפות הארץ מעלים הניצוצות הקדושת שנפל שם כענין וינצלו את מצרים כמבואר בזוהר בכמה מקומות וזהו ופרצת ימה וקדמה וגו' ונברכו בך וגו' שהוא ברכה לכל ניצוצו' הקדושות העשוקי' בין העמים, ויש לפרש ונברכו לשון הברכה וזריעה שנברכים הניצוצות בתוך קדושות ישראל כמ"ש בפ' יתרו בפסוק והייתם לי סגולה בין העמים כי לי כל הארץ וזה עצמו הי' בחינת יעקב והוא הי' סי' לכללו' ישראל וכמו ששמר הש"י את יעקב בדרך שהשיב הקב"ה את יעקב לארץ מולדתו היא סי' כי לא יעזוב הא ישראל בגלותן כדכתיב כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול וגו' וישיבם על אדמתם וזהו שאמר והשיבותיך על האדמ' הזאת והוא סי' כי לא אעזבך וגו' שלא אעזוב את ישראל עד אשר אם עשיתי וגו' והוא ההבטחה ופרצת ימה וקדמה וגו' שלא נתקיים עד ביאת הגואל במהרה בימינו עמ"ש ריש פ' עשרה יוחסין.
בפסוק וידר יעקב וגו' ושמרני וגו' ונתן לי לחם וגו' הנה עיקר יראת יעקב שישמרהו השי"ת מן החטא בהיותו בח"ל כמ"ש כמ"ש כל הדר בח"ל דומ' כמי שאין לו אלוה וכמו שאמ' דהמע"ה כי גרשוני היום מהסתפח וגו' כי אף שהקב"ה הבטיחו ושמרתיך וגו' מ"מ ניטלה הברירה ממנו כמו שאמרו הכל בידי שמים וכו' ולהיות כי בחינות חטא האד' ע"י קנאה ותאוה וכבוד ע"כ אמר ושמרני שישמרנו מקנאת בני אדם בחינות הקנאה כמש"ה פעלת לחוסי' בך נגד בני אדם תסתירים מרכסי איש וגו' ואמר ונתן לי לחם לאכול הוא בחינו' התאוה כמש"ה יגיע כפיך כי תאכל שלא יתאו' האדם למותרות אלא כדי פרנסתו לקיום הגוף וזהו שאמר יגיע כפיך יהא רק כדי צורך כי תאכל ולא כדי לאסוף הון ואמר ובגד ללבוש הוא מיעוט הכבוד כמ"ש ר' יוחנן קרי למאני' מכבדותי' שלא יתאוה להרבות מלבושי כבוד יותר מן הראוי' ויש לפרש עוד מה שאמר ונתן לי לחם לאכול וגו' עפ"י מ"ש במשנה סוף קידושין ראית מימיך חי' ועוף שיש להם אומנות והן מתפרנסים בלא צער והלא לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי כבר כתבנו לעיל בפ' מכל עץ הגן אכול תאכל וגו' ענינו כי כל דבר מצפה לעלות למדריגה הגבוה ממנו, וידוע כי ד' בחינות המה דומם צומח חי מדבר והנה האדמה שהוא דומם מתאוה להוציא צימחה להתעלות מבחינות דומם לצומח וכן הצומח וכו' כמו שכתבנו שם ע"ש וזהו ששאל יעקב שיהא בבחינה זו שהלחם יזדמן בלי יגיעה מחמת העלאתו באכילתו כמבואר שם וכן הבגד יתאוה להיות לבושו שיקבל אור המקיפו כמו שמצינו בדור המדבר שנתקדשו לבושיהן שנאמר שמלתך לא בלתה וגו' ומה שאמר והיה ה' לי לאלהים פירש"י שלא ימצא פסול בזרעי כבר פירשנו זה בפ' עשרה יוחסין עפ"י מ"ש מהרש"א בחידושי אגדות כי כמו שיש עשר קדושות בא"י כ"כ יש עשרה יוחסין בישראל ומהם ארבעה ראשונים שהם כהנים לוים ישראלים וחלילים הם מזרע ישראל ממש אבל גרים וחרורי הם המתדבקים בישראל ולא ישראל ממש הם אבל מה דחשיב שם ממזרי יכולים להיות בין בישראל בין בגירי' וכיון שראה יעקב שנכללים בישראל עשרה יוחסין כנגד עשרה קדושות שהם בארץ והם פסולי קהל ביקש יעקב שלא יהא הפסולים מזרעו כי אם מגירי וחרורי הנדבקים בישראל וכיון שארבעה בחינות הראשונות הם ג"כ בקדושות הצומח מן הארץ והם בכורים ותרומה מעשר ראשון ומעשר עני לכך אמר יעקב כל אשר תתן לי אעשרנו לך.
ולפי פשוטו יש לפרש והיה ה' לי לאלהי' לפי שראה שאמר הקב"ה אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ולא ייחד שמו עליו שאין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם שנאמר הן בקדושיו לא יאמין כפירש"י לכך שאל מאת השי"ת והי' ה' לי לאלהים שייחד שמו עליו ומה שאמר עשר אעשרנו כבר ביארנו בכתובות ד' נ' דמה שלא נתן חומש בבת א' שאחז"ל המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלים ועוד שהוא דוגמת מעשר ראשון ומעשר שכי וכמו שכתב בספר ש"מ שם ואף דמעשר שני לא היה אלא תשעה מ"מ רצה ליתן א' מעשרה דוגמת תרומת מעשר ומה שלא נתן דוגמת תרומה גדולה מפני שלא רצה להפריש בתחלה קודם המעשר דא"כ לא הי' זה מעושר כמו שאחז"ל המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלי' שהריבוי אינו מעושר וגם לא רצה אח"כ ליתן דוגמת תרומה גדולה שאסור להקדים מעשר לתרומם.
בפסוק הבה את אשתי כי מלאו ימי וגו' יש לומר מה שהמתין יעקב עד סוף ז' שני' משא"כ ברחל כשניתנ' ליעקב אמר לבן ניתנה לך גם את זאת בעבדה אשר תעבוד וגו' משום שהי' סובר יעקב שיאמר לבן אין שכירות אלא לבסוף ומהאי טעמא טען יעקב הבה אשתי שכבר היא מקודשת לו בשכר השיעבוד והיינו כדאי' בקידושין דף מ"ח גבי עשה לי שירים ונזמים דלמ"ד אין שכירות אלא בסוף לא הוי מצוה ומקודשת וטענות לבן הי' דלא נתקדשה לו רחל משום דישנו לשכירות מתחלה עד סוף דה"ל מלוה לכך הוצרך ליתן לו רחל מיד בשביל העבודה שיעבוד מפני שמתחיל השכירות מיד ועיין בתוס' במ"ק דף ח' ע"ב ד"ה אין מערבין שמחה בשמחה בירושלמי יליף לה ממלא שבוע זאת ולכאורה הי' נראה הא דלא יליף במ"ק בגמרא דילן מהאי קרא דהא קי"ל תבעה לינשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים ואיתא ביו"ד סימן קצ"ב ס"ג אם דחו הנישואין וכו' ואח"כ נתפשרו צריכה לחזור ולישב ז' נקיים א"כ ברחל כיון שנדחו הנישואין הוצרכה לחזור ולישב ז' נקיים ולא רצו לעשות חופת נדה מיהא לפמ"ש הט"ז דהיכא דבא אלי' מיד לא שייך בי' חימוד א"כ הי' יכול ניתנה לו מיד אך מחמת דאין מערבין לא היה לישא אלא דאין בזה הכרח אלא שלא ישא בי"ט ראשון כדאמרינן בגמרא שם דמותר לישא בערב הרגל דעיקר שמחה חד יומא וממילא כיון שאי אפשר לישא מיד הי' צריך להמתין שבעה משום חופת נדה וכן משמע ברמב"ם שכתב יש לאדם לישא כמה נשים ביום א' וכו' משמע דס"ל כסוגי' דידן במ"ק ועיין בחידושי קידושין בק"א ס"י ס"ב מ"ש בזה.
בפסוק ותקרא שמו שמעון וגו' שמעתי מאמ"ו ז"ל ענין כי שנואה אנכי כענין האחת אהובה והאחת שנואה וכי יש אהובה ושנואה לפני המקום אלא שנואה בנישואיה והטעם שנשא יעקב ב' אחיות אף שנשא לאה בראשונה ומ"מ כיון שהיה בלאה קידושי טעות קדמה קידושין רחל לקידושי לאה ומטעם זה לא אמרה כן בלידת ראובן מפני שאחז"ל שמה שאמר יעקב ראשית אוני שנתעברה לאה מביאה ראשונה א"כ הרי נולד ראובן קודם קידוש רחל משא"כ בשמעון שנולד אחר קידושי רחל.
בפסוק ותאמר רחל אל יעקב הבה לי בנים ואם אין וגו' י"ל דרצונה של רחל הי' כיון דכבר עברה ז' שנים שהתחייב עצמו לעבוד ברחל וקידושי לאה בטעות היו א"כ מה שלא רצה ליתן לו את רחל עד שיעבוד עמו ז' שנים אחרת היה שלא כדין והי' יכול לעלות לא"י ולברוח מלבן כיון שהעבודה לאחר ז' שנים היו שלא כדין וכיון דקי"ל בשתה עשר שנים ולא ילדה שאם היו בח"ל ואח"כ עלה אין ישיב' ח"ל עולה מן המנין דחטא ישיבת ח"ל גרם לו וסברה שמפני חטא זה הוא מניעת לידתה ואם יברח ויעל' לא"י תוליד ועוד טענה שכיון שהוא שלא כדין היא מאחר נדרו כמו שאמר לו השי"ת אנכי האל בית אל וגו' אשר נדרת לי נדר וגו' קום לך וגו' וכיון דקי"ל בעון נדרים אשתו של אדם מתה לכך אמרה לו ואם אין וגו' ובאמת יעקב לא הי' יכול לברוח בעבור השלמת ז' שנים בשביל לאה והשיב לה על דבריה כי הטעם הוא שאין ישיבת ח"ל עולה מפני שח"ל הוא תחת המזלות אבל בא"י הוא תחת הש"י עצמו וכמו שאמרו כל הדר בא"י דומה כמו שיש לו אלוה והדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה מפני שבא"י כתיב עיני ה' אלהיך בה וכמו שאמר דהע"ה אשר גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' וכיון שאחז"ל מפתח של חי' הוא ביד השי"ת לכך זכות א"י גורם להוליד משא"כ בצדיקים שאפילו בהיותם בח"ל אינם תחת המזל כמו שאמרו אין מזל לישראל וזהו ששאל יעקב והיו ה' לי לאלהים שאפילו בהיותם בח"ל שם הוא ב"ה שמו עליו כמו בא"י וזהו שהשיב לה התחת אלהים אנכי שאין אני תחת המזל אלא תחת הקב"ה בעצמו אפי' בהיותי בח"ל וע"כ אין הטעם בשבילי אלא שהמניעה ממך.
בפסוק אם כה יאמר נקודים וגו' יש לדקדק דהל"ל אם כה אמר אלא הענין הוא שהי' ממתין לבן עד אחר שנתעברו הצאן ואח"כ החליף משכירתו מנקודים לעקודים וסבר כיון שנתעברו ברשו' יעקב נקודים וא"כ יולדו אח"כ ברשות לבן אבל השי"ת היודע העתידו' וידע למה שישתנה דעתו מנקודים לעקודים וילדו כל הצאן באותו שעה שהיו ברשות יעקב עקודים תדע דע"כ שינה בשנה א' כמה פעמים שהרי שינה מאה פעמים בששה שנים וע"כ הי' כיון שראה באותו יום שנולדו כל הצאן עקידים אמר למחר יהיו נקודים שכרך וכיון שראה שביום השני ילדו כל הצאן נקודי' חזר בו והתנה על יום אחר וכן בכ"פ הרי דע"כ היו כל שינוי התנאי' בשעה שכב' היו מעוברת אלא שהקב"ה היו יודע העתידות לכוין בכ"פ כפי תנאי ליעקב וז"ש ויצל אלהים כי מזה היו בירור גמור כי היא מתת אלהים בלי שום פעולת יעקב ושוב מצאתי במדרש ר' ברכי' בשם ר' חנינא צפה הקב"ה מה לבן עתיד לעשות עם אבינו יעקב היו צר צורה כיוצא בה מבואר כוונתו כמו שכתבתי.
בפ' ויגנוב לב לבן הארמי על בלי הגיד לו. ענינו יש לפרש דאף שראה יעקב פני לבן כי איננו אליו כתמול שלשום א"כ אם היה יעקב ג"כ מראה לו פנים כדכתיב כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האד' ובזה היו מכיר לבן כי לבו רחוק. ממנו והיו חושש שמא יברח ממנו לכך לא הראה לו יעקב פנים שלא יגיד לבו של לבן ללבן שיברח והיינו דאמר שגנב לב לבן על בלי הגיד לו לב לבן ללבן שיברח יעקב והענין בזה בדרך רמז כי כבר כתבנו שכל כוונת יעקב הי' להוציא ניצוצות הקדושות שנפלו ועי"ז היו חכמת לבן כמבוא' בזוהר שנפלו אחורי החכמ' וזהו שאמר הכתוב משיב חכמים אחור וגו' והוא הי' בחינות יעקב להוציאם ולהעלותם כמו שיבואר לקמן בפ' ותמנע היתה פלגש וגו' ויעקב היו מוציאם מלב לבן שהיו טמונים בו רמז לדבר שלבן ר"ת ל"ב נתיבות ויעקב הוציאם בחכמתו ומאחר שהוציאם ממנו אבדה חכמת לבן ולא הבין באבידתו כמ"ש בפ' ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר שענין אבידת החכמה והבינה הוא חסרון שאינו ניכר לבעליו מתחת אבידת חכמתו אינו מבין חסרונו לכך כתוב ויגנוב לשון גניבה כיון שלבן לא הכיר בחסרונו וזהו שאמר על בלי הגיד לו שלא הגיד לו לבו של לבן וכו' מחמת חסרון ידיעתו.
בפ' ויאמר לו השמר לך פן תדבר עם יעקב וגו' הנה לא הזהירו אלא על יעקב והיינו דאמר לבן יש לאל ידי וגו' ואלהי אביכם אמש אמר אלי וגו' מדבר עם יעקב פי' שאמר לבן יש לאל ידי לעשות רע עם נשי יעקב ובניו כי לא אמר אלי רק מדבר עם יעקב לבד אלא מחמת שהבנות בנותי והבנים בני לכך לא הצריך הקב"ה להזהיר עליהם ובאמת לכך לא הזהיר עליהם וכן כתיב ארמי אובד אבי שעיקר שנאתו הי' על יעקב והרמז בזה כי יעקב הוא בחינת הדעת קו האמצעי והיא תיקון חטא עץ הדעת טוב ורע לכך אמרו שיעקב אבינו לא מת שהמית' היא תיקון עץ הדעת להפריד הטוב מהרע והוא לא הי' צריך לזה לכך אמר השמר וגו' מטוב ועד רע ולהיות ידוע כי הניצוצות שנפלו הם רפ"ח והוא מספר טוב ורע עם הכולל המחברם וזהו שאמר מטוב ועד רע עם הכולל המחברם וזהו שאמר מטוב ועד רע ומלת עד היא חיבור הטוב והרע הנשאר ללבן שלא היה יכול להוציא ממנו בעת ההיא לגמרי וזהו שאמר יעקב עם לבן גרתי וגו' רצונו לומר חלק הקדושה שהיה מתגורר אצל לבן ואחר עד עתה להוציאם ממנו ויבואר לקמן.
בפסוק השמר לך מדבר עם יעקב וגו' אחז"ל טובתן של רשעי' רעה היא אצל צדיקים הטעם הוא מפני שאין טובתו באמ' אלא שעי"ז יהיו יכול להרע לו והיא ענין יצה"ר סמסית האדם בהנאת שעה ואחריתו דרכי מות ובאמ' צער הוא לו כמ"ש בפ' בראשית בפסוק וייצר לו אלא שכוונתו בשביל תכלית הרע שיביא אח"כ וז"ש דהע"ה אהבת רע מטוב שקר מדבר צדק ר"ל שבטובה שהרשע מסיתו הוא בשביל אהבתו הרע שיבוא מטוב זו ואמר שקר מדבר צדק כשאחז"ל אין השקר מתקיים אח"כ אומר אמת בתחלתו והיינו דקאמר שהצדק שאת' מדבר אינו אלא כדי שיתתקיי' השקר שיאמר אח"כ, ויש לפרש בזה הפסוק ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם שהפושעים אף שמראים הם שעושין טובה אינו מצד היושר אלא כדי שיכשלו בה בסופ' וכן אמר עוד הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם היינו שמתכווני' בלבותם לטובה אבל המטים עקלקולתם שמתכווני' בטובתו כדי לעקל בסופם יציל השי"ת את ישראל מהם וז"ש יוליכם ה' את פועלי האון ושלום על ישראל.
בפ' ועתה הלך הלכת כי נכסף נכספת וגו' כבר כתבתי בחידושי כתובות שענינו הוא שאם תאמר שאין לחייב אותך מחמת שהליכתך לא"י שאפילו עבד שברח לא"י כתיב לא תסגיר וגו' והטעם מפני שאמרו כל הדר בא"י כמו שיש לו אלו' והיפיכו כל הדר בח"ל וכו' והטעם משום שכל מדינה נשפעת משר שלה וא"י מהשי"ת בעצמו ובכבודו וידע שהתרפים של לבן הם תמונת שר שלו שהיה עובדו לכך אמר לו א"כ למה גנבת אלהי וע"ד הדרוש יש לפרש והוא דיש לדקדק בלשונו דאמר למה גנבת אלהי דמשמע דאין לו תועל' בגניבתו משום דכבר נחלקו המפרשים אם הי' לאבות קודם מ"ת דין ישראל או ב"נ ונ"מ מזה אם יש ליעק' דין ישראל קי"ל פועל יכול לחזור אפי' בחצי יום דכתיב כי לי בני ישראל עבדים וגו' משא"כ ב"נ ועוד נ"מ דבע"ז של ישראל אינה בטילה עולמות ואסורה בהנאה משא"כ ב"נ יכול לבטל ע"ז שלו ומותרת בהנאה והיינו דשאל אם תאמר שאין לחייב על הליכתך מפני שדינך כישראל א"כ למה גנבת אלהי הלא אין לך תועלת בו שע"ז שקנאה ישראל אינה בטילה ואסור' בהנאה, ובזה יש להבין מה שהשיב יעקב עם אשר תמצ' אלהיך לא יחי' נגד אחינו הכר לך מה עמדי וקח לך וגו' דמשמע דעל גניבת התרפים חייב מיתה ושאר דברים אינו חייב אלא להחזירו והענין הוא מפני שאחז"ל דב"נ נהרג על הגזל ואינו ניתן להישבון וכתבו תוס' בפ"ב דע"ז דהטעם הוא משום דהוי מיתה וממון דאין מחייבין שתי רשעיות והיינו דאמר אם אשר תמצא אלהיך ע"כ דדינו כבן נח כנ"ל דאל"כ למה לו אלהיך אבל שאר דברים אם תמצא דינו כב"י דאין לו חיוב אלא להחזיר לך והיינו דאמר קח לך מפני שבאמת יש להם דין ישראל ועמ"ש לקמן פ' מקץ.
בפסוק אנכי אחטנה מידי תבקשנה לכאורה הלשון כפול ויש לפרש מפני שאחז"ל בפ"ק דבב"ק דף י"א שמין לשואל דהיינו שמחזיר לבעלים את השברים ומשלם את החסרון והיינו דקאמר טרפה לא הבאתי לך שהייתי פטור מן הדין ואף אם הייתי חייב לא הייתי צריך לשלם אלא החסרון והיינו לשון אחטנה כפירש"י לשון חסרון אבל אתה מידי תבקשנה לשלם לך הכל, עוד יש לדקדק דהול"ל בלשון עבר מידי בקשתיו יש לפרש שבאמת לא היה טריפות הזאב כלל כדאשכחן בנס שנעשה לר' חנינא בן דוסא אלא שיעקב אמר שזה הי' לזכותו שא' הי' חסר הי' צריך לשלם ללבן וכן משמעות טריפה לא הבאתי לך שלא הביא כלל טריפ' והיינו מטעם שלא יצטרך לשלם ללבן שאף דמדינא אין צריך לשלם טריפת הזאב שאונס היא מ"מ היה יודע הקב"ה כוונת לבן שיחייבנו לשלם.
בפסוק עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה ואם אתה לא תעבור אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת יש לפרש הא דאמר אם אני לא אעבור את הגל ולא הזכיר מצבה ואם אתה לא תעבור הזכיר שניהם הגל והמצבה מפני שכבר כתבנו שיעקב הי' לו דין ישראל וצריך ב' עדים כדכתיב לא יקום עד א' באיש אבל לבן שהיה לו דין ב"נ וקי"ל ב"נ נהרג בעד אחד לכך לא היה צריך אלא עדות הגל לבד.
אלהי אברה' וגו' אלהי אביהם פי' אלהי אביהם חול אע"ג דפירש"י לעיל בפסוק ואתה תבוא אל אבותיך בשלום וגו' שעשה תרח תשובה אעפ"י כן לא נתגייר אלא שעבד בשותף כי אין ב"נ מוזהר על השתוף ולכך הניחו אברהם ועלה לא"י אף ע"ג דאמרינין בקידושין ל"א ע"ב מה לצאת מא"י לח"ל לקראת אמו א"ל אינו יודע ולא פשט ממה שאמר הקב"ה לאברהם לך לך היא משום דלא עשה תשובה גמורה ולא עשה מעשה עמך ועיין בחידושינו שם באורך.