אור ברסלב

פנים יפות בראשית· רבי פינחס הורביץ

ויגש

מקץ

בפסוק ידבר נא עבדך דבר באזני וגו' כי כמוך כפרעה ויש לפרש מפני שעד עתה לא היו מדברים עמו אלא ע"י המליץ כדכתיב והמליץ בינותם והיו סבורים בראותם קירוב של יוסף בסעוד' שהמליץ בינותם הוא המרשיע ואף שאמרו מושל מקשיב כל משרתיו רשעי' וכן להיפוך כדאי' בחולין דף ד' ע"ב גבי אחאב ויהושפט דעבדי דאחאב רשעים דמושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים ועבדי יהושפט צדיקים כדאית' שם הא לדבר אמת כל משרתיו צדיקים מ"מ י"ל כיון שהוא עצמו היה תחת ממשלת פרעה היו עבדים נגררים אחר פרעה שהי' עיקר המלכות כדכתיב רק הכסא אגדל ממך וכן משמע שם בחולין דמאי מקשה דלמא גברא דעובדי' זבח ואכלי גברי דיהושפט כי מסתמא היו לעובדי' עבדים המשרתים אותו אלא כיון שהוא היה נכנע לאחאב גם עבדיו היו נגררים אחר אחאב כה"ג אי' בגיטין דף כ"ט שאפילו עשה השליח כמה שלוחים ואמרו שלוחו של אדם כמותו כולם נגררים אחר המשלח הראשון ולא אחר השליח וז"ש ידבר עבדיך באזני אדני שרוצים לדבר בלא מליץ אלא עמו ממש מפני שהמליץ שאתה סובר שהיא כמוך אינו כן אלא הוא כפרעה, ולפי פשוטו יש לפרש שטענות יהודה שאם ישאר בנימין במצרים ולא יראה אותו יחשוב בלבו כל שעה כאילו הוא מת שכן היה אצל יוסף שמיד שיצא ממנו היה חושש שמא מת והיינו דאמר ויצא הא' מאתנו ואומר אך טרוף טורף שכיון שיצא ממנו הי' חושב כל שעה אולי טורף ע"כ אי אפשר להניחו אצלך והיינו דקאמר הנער אינינו אתי ונפשו קשורה בנפשו כי ידאג על חיי נפשו ורש"י ז"ל פירש אם תקניטני אהרוג אותך ואת אדוניך ענינו אעפ"י שאמר אל יחר אפך הוא ע"ד שכתבנו לעיל בפ' עד שוב אף אחיך ממך כי סימן זה מסר לו שכל זמן שתהא חמת עשו עליך לא יסור אפך ממנו וזה שאמר כשיחרה אפך ועי"ז תקניטני כמים הפנים אל פנים ומה שאמר ואחיו מת כבר כתבנו לעיל שכל זמן שהי' יוסף בבית האסורים בצער בזכרו אהבת אביו לא היו יעקב מתנחם אבל אח"כ שעלה לגדולה כתיב כי נשני כל בית אבי אז כמים הפנים וכו' היקל אבילות אצל יעקב וסברו שמת וכן אמר יעקב לא ירד בני עמכם כי אחיו מת והיינו משום שהוקל אבילות אצלו וסבר שאם הי' חי לא היה מקבל תנחומין והיינו דאמר בתר הכי ויצא הא' מאתי ואומר אך טרוף טורף יש לפרש שיצא הגעגועים הראשונים מאתי ואחשוב אפשר שמת.

ויש עוד לפרש מה שאמר אך טרוף טורף ע"ד שאמרו בנימין נקרא טורף שהשכינה בחלקו של טורף וכן היא באמת שעשר' בנים שהיו לבנימין היו מחלקו של יוסף כשאחז"ל שהי' ראוי' לצאת מיוסף י"ב שבטים והי' סבר יעקב שכל הי"ב יצאו מבנימין והיינו דאמ' אך טרוף טורף שאני סוב' שבנימין יקבל כל חלקו של יוסף ויהא נחש' בעיני כאילו יצאו מיוסף אבל עדיין לא ראיתיו שעדיין לא נולדו כולם והיינו דאמר ולקחתם גם את זה והורדתם וגו' שלא יהא לו נחמה על יוסף.

בפסוק כי עבדך ערב הנער וגו' כי איך אעלה אל אבי צריך להבין מה הוצרך לומר איך אעלה הלא כבר נתן טעם שהוא ערב את הנער יש לפרש משום דקי"ל דנידוי יש לה התרה ע"י פתח כמו נדר א"כ אף שאמר וחטאתי לאבי כל הימים הי' ליוסף טענ' לומר שיוכל להתיר את הנידוי ע"י פתח שאם הי' יודע שיגנוב ויתחייב בנפשו ע"ד זה לא קיבל עליו אבל כיון שאחז"ל בנדר שהו' לטובת חבירו אינו יכול להתיר אלא בפניו ע"כ אמר איך אעלה אל אבי וכיון שאי אפשר לעלות אל אבי אינו יכול להתיר הנידוי

ויתן את קולו בבכי יש לפרש ענין הבכי שהי' יודע שירדת מצרים הוא התחלת הגלות שנאמר לאברהם בברית בין הבתרים וכפירש"י בפ' ויפול על צוארי בנימין אחיו שבכה על שני מקדשים שכל הגליות נגזרו בבין הבתרים כשאחז"ל וגם לרבות ארבע מלכיות וכבר כתבנו לעיל שבירידת יוסף למצרים גלתה עמו שכינה כדכת' ויהי ה' את יוסף וגו' ולכן נסתלקה השכינה מיעקב עד ששמע מיוסף וקיבל עליו הגלות לירד למצרים אז שרתה עליו שכינה כדכתיב ותחי רוח יעקב אביהם כי אז נגמר הגלות בירידת יעקב כדכתיב ואנכי ארד עמך מצרים והיינו דאמר העוד אבי חי אעפ"י שכבר שמע שהוא חי אלא שאמר להם על רוח הקודש שהוא חיות האמיתי כדכתיב ותחי רוח יעקב אביהם היש בו עוד חיות מרוח הקודש ויש להבין מלת עוד וכן אמר יעקב רב עוד יוסף בני חי ואמר אחרי ראות פניך כי עודך חי כי מצינו שעוד הוא לשון תוספת כדכתיב לא ישים על איש עוד והוא נקרא תוס' רוח חיים ועד"ז פירשנו מה שאמר דוד המלך ע"ה הללי נפשי את ה' אהללה ה' בחיי אזמרה לאלהי בעודי שהוא בחינות נפש רוח ותוספות חיות נשמה יתירה כמ"ש החכמה תחי' את בעליה ועל בחינות הנפש אמר הללו נפשי ועל בחינות רוח ונשמה שנקראים רוח חיים אמר הללו ה' בחיי ויש להבין בזה מ"ש כל השומר שבת נותנין לו נחלה בלי מצרים כי בשבת נותנין לו תוספת נשמה יתרה שהוא בחינות החכמה שאין לה גבול ומיצר ועל בחינת נשמה יתיר' שהוא ת' אמר אזמרה לאלהי בעודי ר"ל בתוספת נשמה יתירה.

בפסוק ויאמר להם אני יוסף אחיכם אף שכבר אמר להם אני יוסף אלא שאמר להם שעומד עדיין בקדושתו אשר היה בא"י בשעת מכירתו והיינו דאמר להם ועתה אל תעצבו שלא יתעצבו בירידת הגלות למצרי' כי יכולי' לעמוד בקדושתן והיינו כפרש"י שהרא' להם ברית מילה והיינו שלא פגם בברית שהיא מידתו של יוסף כידוע והיינו דאמר להם אל יחרה בעיניכם כי מכרתם אותי הנה שלא ידאגו פן יטמאו בטומאת מצרים שנקרא ערות מצרים כידוע שהיו שטופי זמה כי למחי' שלחני לתקן מדת הברי' וע"י זה גרם שלא נתערבו באמ' בזימתם כמו שהעיד עליהם הכתוב שבטי יה עדות לישראל והיינו דאמ' כי פי המדבר אליכם שהוא ברית הפה המכוון לברית המעור כידוע ולפי פשוטו מה שאמ' ואתם אל תעצבו מפני שהמכיר' לא היו בהסכמ' כולם שהרי ראובן בני השפחות היו שלימים עמו כפירש"י בפ' שמעון ולוי אחים וגו' לכך אמר אל תעצבו על שמעון ולוי ויהודה שהם היו עוסקין במכירתו ואמר אל יחר בעיניכם שלא ירגזו אחרים עליהם כמו שפרש"י בפ' אל תרגזו בדרך ואמר להם שאין להם להתעצב ולא לרגז על זה כי הוא הי' לטובתם מאת ה' ובזוהר פ' לך לך אי' שנתגלה עליה' מלכא אילאה ואי' במדרש שפרחה נשמתן ואמר גשו אלי חזרה נשמתן והוא מפני גילוי שכינה כמו שמצינו במתן תורה שפרחה נשמתן והוא התפשטות גשמיות שלהן והיינו דכתב ולא עמד איש אתו וגו' שנתפשטה מבחינות אנושית והיינו דאמר והגדתם לאבי את כבודי ואת כל אשר ראיתם והיינו שראו גילוי שכינה והודיע לו שכבר גלתה שכינה ואפשר דהיינו דאמר עיניכם רואת כי פי המדבר אליכם כמו שמצינו במ"ת וכל העם רואי' את הקולות שראו את הנשמע וכן בהתפשטות הגשמיו' ראו את הדיבור.

בפסוק וכלכלתי וגו' פן תורש אתה וגו' לפי פשוטו הוא טעם להתיר יציאתו מא"י לח"ל שמותר לצאת מפני הערבון כשאחז"ל ולפמ"ש שהודיע לו שכב' גלתה שכינ' עמו ולכך היתה הברכ' מצוי' אצל יוסף בכל מקום שהי' היינו דאמר כיון שהשכינה מסתלקת מא"י אין הברכה מצוי' שם ע"כ לא יקשה בעיניך עקירתך משם כי כל זה בחרתי מעוני.

בפסוק ואתה צווית זאת עשו מה שאמר לו בלשון ציווי מפני שכל כוונת פרע' הי' להורידו למצרי' כי בעבורו יתברך הארץ כמו שמצינו באמת ביעקב כיון שבא למצרים באה ברכה לרגליו כפרש"י.

בפסוק ולמה נמות וגו' תן זרע וגו' והיינו דאמר ואכלו את חלב הארץ כמו שמצינו בתרומת ומעשרות דכתיב בהרימכם את חלבו ממנו וגו' שבשכר זה באה הברכה וכן מצינו במלאכי בפסוק ואמרתם הנה מתלאה וגו' אם לא תשומי על לב וגו' הרי שאם אין נותנים מן המובחר בא מארה והיינו דאמר כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא י"ל שכל טוב ארץ מצרים הוא בשבילכם.

בפסוק ולבנימין נתן ג' מאות כסף וחמש חליפות שמלות אחז"ל במגילה דף ט"ז אפשר דב' שנצטער בו אותו צדיק וכשל בו וכו' א"ר בנימין רמז רמז לו וכו' ולא תירצו על ג' מאות כסף ולפי פשוטו נראה שהוא דמי בושתו של בנימין שחשד אותו בגניבה ורצ' ליקח אותו לעבד והוא דקי"ל המבייש ת"ח נותן לו ליטרא דהבא וכתב הסמ"ע שהוא ל"ו דינר' זהב ודינר זהב כ"ה דינרי כסף עולה תשעה מאות דינרי כסף ואי' בבכורת דכל כסף האמור בתורה הוא סלעים וסלע דאורייתא הוא ג' דינרין ושליש נמצא ששלש מאות כסף עול' אלף דינרין דהיינו טי"ת מאות דינרין דמי בשתו וק' דינרין שהם שלשי' שקל דמי עבד כי שלשים שקלים שהם כל שקל ג' דינרין ושליש מכוין מאה דינרין עי"ל דאין בזה קנא' לאחיו כי אחז"ל בגיטין המוכר עבדו לנכרי' קונסין אותו עד מאה בדמיו וכיון שהם מכרוה לעבד ודמי עבד הוא שלשים כסף הוי הקנס שלשת אלפים כסף נמצא לעשרה אחיו הוא קנס לכל א' שלש מאות כסף.

בפסוק אל תרגזו בדרך פירש"י אל יתעסקו בדבר הלכה רמז בזה למ"ש בזוהר בפ' ולאביו שלח כזאת הובא בילקוט ראובני מה דאוליף בחכמתא וכיון דהוי במצרים אוליף בחכמתא וכו' ורמז לאבוה מהה דאולף תמן וכו' והיינו דהיזהר להם שלא יתעסקו בדברים אלו בדרך כבר כתבנו בחידושי קידושין דף למ"ד ע"ב הא דאמר את אויבים בשער שאפילו אב ובנו עוסקים בתורה בשער נעשין אויבים וכו' והיינו שבשעת הפלפול הם מתנגדים זה לזה וצריכים שמירה והיינו דאמר כי ידברו את אויבים בשער היינו בעיר אבל בדר' אין לעסוק בפלפול הלכה ומה שפרש"י אל תפסיעו פסיעה גסה וכו' יש לפרש לפי שאמר להם ומיהרתם והורדתם את אבי הנה ע"כ היזהר להם שלא יפסעו פסיעה גסה ויש לומר ע"פ מ"ש בחידושי ברכות דף וי"ו ע"ב היוצא מבה"כ אל יפסיע פסיעה גסה אמר אביי הני מילי למפיק אבל למיעל מצוה למהרט ולכאורה אינו מובן דהא רב הונא אמר היוצא מבה"כ ומהיכא תיתי נימא דאפילו למיעל ונראה משום דאמרינן דפסיעה גסה נוטלת א' מת"ק מאור שבעיניו ומהדרי לי' בקידושא וכו' וא"כ מה ארי' דיוצא מבה"כ אלא דה"א כיון דשלוחי מצוה אין ניזוקין אפילו בחזירתן וכיון דיוצא מבה"כ הוי חזרה מדבר מצוה אינו ניזוק ואמר רב הונא דאפ"ה אל יפסיע פסיעה גסה משום דהוי נראה שעיכוב בבה"כ עליו כמשאוי כפירש"י וכי היכא דלא נימא דטעמי' הוא משום דשכיח היזקא וא"כ אפי' למיעל נמי נהי דאינו נרא' כמשאוי מ"מ הוא ניזוק לכך אמר אבל למיעל מצוה למהרט וה"נ י"ל לפי שהלכו במצות אביהם א"כ הוי חזרה ואינו ניזוק בחזרה לכך הזהר להם שלא יפסעו פסיעה גסה ולפמ"ש לעיל דכל עיקר אזהרתו למהר ההליכה למצרים מפני שכבר גלתה השכינה א"כ י"ל דהיינו דווקא בירידתו למצרים שהוא מקום גלות השכינה אבל בעלייה לא"י אל יפסיעו פסיעה גסה.

בפסוק ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי יש לפרש מלת לאמור שהוא מיותר הוא רמז למשאחז"ל שציוה לסרח בת אשר לבשר אותו שלא להבעיתו פתאום וזהו שפירש"י במשלי מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק ופירש"י דקאי על בשורת יעק' והיינו כמו שהוא סכנה ליתן מים קרים על נפש עיפה מרוב החמימות פתאום והיינו לאמור ע"י שליח והיינו דכתיב וכי הוא מושל ולא אמר והוא מושל אלא לחלק דעוד יוסף חי אמרו ע"י שליח וכי הוא מושל אמרו הם בעצמם ולפי מה שאמר בזוהר דמה שאמרו יוסף חי דהיינו שעומד בצדקו והוא נסיון בהיותו בארץ טמאה ויותר מזה כשעלה לגדולה להיות מושל בכל ארץ מצרים אפ"ה עמד בצדקו והיינו דאמרו שעמד בצדקו מתחלתו ועד סופו אף כי נעש' מושל וגו'.

בפסוק ויאמר אלהים במראות הלילה יעקב יעקב וגו' ויאמר הנני כבר כתבתי לעיל בפ' וישלח בפ' לא יקרא שמך עוד יעקב כי בהיותי בא"י היו בו כח לשבר השטן ורומז ע"ז מספר שם ישראל שהוא כמספר יעקב ושטן אבל בהיותו בח"ל צריך להגביר על השטן בשני פעמים יעקב כמ"ש האר"י ז"ל דשני פעמים יעקב הוא מספר השטן והבטיחו שיהא עמו בעזרו כשאחז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה בעזרו לא הוי יוכל לו ומה שאמ' ואנכי אעלך גם עלה יש לפרש ע"פ משאחז"ל שירידתו למצרים היו להוציא ניצוצות הקדושת והוא משאחז"ל לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים והיינו דאמר אעלך גם עלה שיתוספו עליו בעלייה וירידה הוא צורך עליי'.

בפסוק ויאסור יוסף מרכבתו וגו' וירא אליו ויפול על צואריו אי' במדרש מלמד שאביו של אדם כמלכו יש לפרש לפי שאותו שעה היו זמן ק"ש כפרש"י שיעקב לא נפל על צואריו לפי שקרא ק"ש ומסתמא גם יוסף הי' נזהר לקרות בזמנו אלא שהפסיק מפני היראה כדאי' ר"פ היו קורא שואלין מפני היראה פרש"י שלא יהרגנו וכתב הרא"ש דהיינו מורא אביו והיינו דאמר ללמדך שאביו של אדם כמלכו והיינו כמו שצריך להפסיק מפני יראה של מלך שלא יהרגנו כך צריך להפסיק מפני מורא אביו.

בפסוק ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם וגו' פי' התרגום הפעם לשון זמן זימנא הדא והיינו כענין שאחז"ל המניח בן כמותו כאלו לא מת ויש לפרש כפשוטו לפי שאמר כי ארד אל בני אבל וגו' שהיינו שחשב שמחמת צער לא ישלים שנותיו וימות שלא בזמנו אבל כיון שראה שעודו חי הוא מובטח שימו' בזמנו והיינו דקאמר אמותה הפעם בזמן הקצוב מן השמים ורש"י פי' לפי מדרשו לא אמות אלא פעם א' ע"ש ויש לפרש ג"כ עד"ז משום דכל שאינו משלים שנותיו צריך להתגלגל ולמות שני פעמים, ועד"ז יש לפרש מה שאמר איוב א' ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה והיינו שחשב שמחמת צערו לא ישלים שנותיו ויצטרך לבוא בגלגול להתעבר ולהוליד עוד הפעם וכן יש לפרש מ"ש שם ימי נזעכו קברים לי לשון רבים י"ל שזמנו נקבץ ומתקצר ויצטרך לבוא בגלגול להשלים שנותיו ויסבול צער הקבורה עוד הפעם. ויש לפרש בזה מ"ש דהע"ה יקר בעיני ה' המותה לחסידיו וגו' אנא ה' וגו' ענין המיתה ב"ה לשון נקיבה היינו מיתה המולדת עוד מיתה אחרת כמ"ש גבי שירה חדשה לשון נקיבה שמולדת שיר אחר והוא ענין המות שלא בזמנה שהוא צער הגלגול שקש' מאוד לחסידיו וע"ז אמר אנא ה' כי אני עבדך כידוע שדוד המלך ע"ה היו גלגול אדה"ר שהיה יציר כפיו של הקב"ה ועתה אני עבדיך בן אמתיך פתחת למוסרי שלא אצטרך לבוא עוד בצער עיבור והולדה, ועד"ז יש לפרש מ"ש לא אמות כי אחיה ואספר מעשי י"ה כי ענין הגלגול הוא להשלים מספר המצות שהם מ"ע כי על מצות ל"ת אין חויב גלגול אלא מירוק יעונש גיהנם ושאל כיון שידע שלא נשלם זמנו שלא ימות ויצטרך עוד לחיות להשלי' מספר מעשי י"ש שהוא מ"ע, ועד"ז יש לפרש מ"ש שהע"ה טוב יום המות מיום הולדו דהיינו שימות ולא יצטרך לגלגול עוד משימות ויצטרך עוד להולד ואמר עוד משבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר הם חיים עודנה שטוב יותר שימות לגמרי מן החיים אשר הם חיים עודנה י"ל אותן שיצטרכו לבוא עוד לחיות בעוה"ז, ויש לפרש מ"ש טוב ללכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה באשר הוא סוף כל אדם כי אשר מת בזמנו הוא נקרא בית האבל ומי שיצטרך עוד לבוא לעה"ז הוא כלכת אל בית המשתה כענין שאחז"ל עלמא הדין כהילולא דמי' והיינו דאמר יעקב אמותה הפעם דהיינו שבטוח הוא שישלים שנותיו ולא יצטרך למות אלא פעם א'.

בפסוק והי' כי יקרא וגו' מה מעשיכם וגו' ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך יראה מן הענין שידע פרעה מה שנגזר לאאע"ה כי גר יהיו זרעך וגו' ולכך שאל לו מה מעשיכם כיון שנגזר עליהם עבדות ואמר עוד ושמתם שרי מקנה על אשר לי והיינו דאמר לעיל כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא שהוא ידע ההבטחה אח"כ יצאו ברכוש גדול והיינו דשאל לו כמה ימי שני חייך כיון שגזר הקב"ה כי גר יהיו זרעיך ארבע מאות שנה ויעקב השיב שהוא סובר שלא יאריך זמן הגלות כשאחז"ל בפ' לגור בארץ באנו שאמרו שלא ירדו להשתקע אלא לגור וכבר כתבנו לעיל בריש פ' וישב כי יעקב היה סבר שיוחשב ימי גירות הבנים בימי אבותיהם לכך השיבו ימי מגורי שלשים ומאת שנה מעט ורעים ר"ל שכבר הוא בגלות ק"ל שנה ולא השיגו וגו' בימי מגוריהם ר"ל שהגלות נחשב מאביו ואבי אביו וקרב הזמן להגאל.

בפסוק למה נמות וגו' קנה אותנו וגו' כבר כתבנו לעיל בפ' לך לך בפ' בארץ לא להם ענין שקנם אותם לעבדים הוא מ"ש בארץ לא להם שלא הי' כל מצרים וכל אשר להם לעצמן אלא למלך כי כל מה שקנה עבד קנה רבו ולכך זכה בביזת מצרים אף שלא הי' עבדים במצרים כמ"ש בפ' יתרו אשר הוצאתיך מבית עבדים כי כל העבודה הי' לפרעה ולא היו להם רשות ליקח מה ששאלו ממצרים אלא לפי שהכל הי' של פרעה והיינו דאמר בארץ לא להם ואח"כ יצאו ברכוש גדול ונרא' דהיינו דכתיב בפ' בשלח ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדינו מפני שבתחלה היו חיזוק אלא בפרעה לבד ולא מן העם כדכתיב ויאמרו אליו הטרם תדע כי אבדה מצרים והיינו מפני שלא היו להם הנאה בעבודת ישראל כי הכל היו לפרעה אבל כשהסית פרעה את עמו לרדוף אחר ישראל הוציא את עמו לחירות כדאי' במדר' בפסוק ויאסור את רכבו ואת עמו לקח עמו שלקחן בדברים שהם יטלו הפיזור עצמו וכיון שהוציא אותם לחירות חזקו את לבבם שיהא ישראל עבדים לכל מצרים והיינו שאמרו כי שולחנו את ישראל מעבדינו וכיון שבתחל' היו הדבר בהיפוך שלא היו החיזוק בלבם כמו בפרעה ואתה נהפוך הוא לכך אמר ויהפך כי מה שהיו בלב פרעה נתהפך בלב העם.

בפסוק רק אדמת הכהנים וגו' כי חק לכהנים וגו' מה שאמר ואכלו את חקם יראה כי בשנת הרעבון היא מארה בבני מעים והוא מה שאמר בחלום ולא נודע כי באו אל קירבנה ולא רצה יוסף ליתן להכהנים בעד אדמתם כי אמר שיספקו א"ע בחק הקצוב להם אעפ"י שלא הספיק להם והיו רעבים לא רצה לקנות אדמתן ואמ' שיספיקו א"ע בחקם הקצוב להם והיינו דאמר ואכלו את חקם ובזה מובן מה שלא אמר ולא מכרו בהמתם מפני שעשו דרך הערמה ליתן בהמתם לאנשים אחרים שיקנו בהם לחם אבל אדמתן לא הי' אפשר להם להערים. פרשת ויחי

תוכן העניינים

פנים יפות בראשית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה