פני משה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי משה מרגלית
פרק יב · הלכה ד
מתני' הכותב שתי אותיו' בהעלם אחד חייב. הא קמ"ל שאם כתבן בהעלם אחד חייב הוא לעולם ואפילו חזר ועשאן אות אחת וכך הוא בתוספת' פי"ב בהדיא הכותב אות אחת ועשאן שתי אותיות שתי אותיות ועשאן אות אחת הרי זה חייב נתכוין לכתוב אות אחת ונעשו בידו שתי אותיות שתי אותיות ונעשו בידו אות אחת ה"ז פטור. וסיפא היינו דתנינן לקמן נתכוין לכתוב חי"ת וכתב שני זיינין פטור:
בסם. אורפמינט"ו בלע"ז:
בסיקרא. הוא מין צבע שחור ויש של אדום:
וקימוס. הוא גומא:
וקנקנתום. היא חרותא דאושכפי ווידריאל"ו בלע"ז:
ובכל דבר שהוא רושם. ועומד ומתקיים כגון מי עפצים ובלבד שיכתוב ג"כ על דבר המתקיים כדקאמר בגמ':
על שני כותלי הבית. כגון הזויות הסמוכין:
ועל שני דפי פנקס. בקצה שפות של הלוחות והן סמוכין ויכולין הן להיות נהגין ונקרין זה עם זה חייב:
הכותב על בשרו חייב. מפני שהכתב עומד על העור ואף על פי שחמימות בשרו מעברת הכתב לאחר זמן הרי זה דומה לשאר כתב שנמחק לאחר זמן:
והמסרט על בשרו. צורת כתב בשריטת הברזל:
ור' יהושע פוטר. לפי שאין דרך כתיבה בכך והלכה כר' יהושע:
גמ' כתב בדיו על עלי ירקות וכו'. תוספתא היא בפ' י"ב:
כתב אות אחת בטבריא והלך משם לציפורי וחזר וכתב אות אחת והכל בהעלם אחד חייב:
והא. אנן תנן אם אינן נהגין זה עם זה פטור וקס"ד דכתב אא השניה בצפורי על לוח אחר ואינן יכולין להתקרב זה לזה:
אמר ר' אבא בר ממל בסדרה. לפי מה שכתוב לפנינו ה"פ שמיירי שכתב אות השני בצפורי כסדר של האות הראשון שכתב בטבריה כגון שכתב להראשון בשפת הלוח וכסדר הזה כתבו גם להשני בצפורי בשפת לוח אחר דאף על גב דעכשיו אינן נהגין זה עם זה מ"מ יכול הוא לקרבן זה אצל זה ויהיו נהגין זע"ז ומכיון שכתבן בהעלם אחת מצטרפין וחייב והא קמ"ל דקריבה דלאחר זמן שפיר קריבה מיקריא ובהא דנקט בצפורי עוד רבותא קמ"ל שאפי' לא השלימו לאות השני במקום שהתחיל לכתוב וה"א שהמקומות מחלקין להשיעור אפ"ה מכיון שהן בהעלם אחת חייב:
עדים שאינן יודעין לחתום וכו'. גרסי' להא בפ"ב דגטין בהלכה ג' לכל הא דלקמן עד סוף הלכה:
רושם לפניהן בדיו והן חותמין. על הרושם נבסיקרא או איפכא דקסבר הואיל ובכה"ג מיקרי כתב לענין שבת הוי מי כתב לענין הגט:
מפני שאנו עסוקין בהלכות שבת. וכי מפני שאנן מתמירין לקרותו כתב לענין שבת אנו מתירין אשת איש בתמיה שאתה מדמה לסמוך על זה לענין מעשה להקל באשת איש:
ומקרע לפניהן. בהנייר צורת אותיות והן חותמין בהן:
ולא כתב ידו של ראשון הוא. שהרי כשהן חותמין על צורת האותיות. שנעשו בראשונה כתב על גבי כתב נקרא ולאו כלום הוא:
מרחיב לפניהן את הקרע. כלו' שעושה הקרעים של האותיות חלולין ומשים אותן על הנייר שהן חותמין והן ממלאין דיו בתוך חלל האותיות ולא הוי כתב על הכתב:
ולמה לית אנן אמרין רושם לפניהן במים. שהרי רשימת מים לאו כתב מיקרי ויכולין הן לחתום בדיו על הרושם:
אם בא ועירער עררו בטל. כלו' שאם אתה אומר רושם במים אתי הבעל ומערער לומר שלא נחתם כהוגן משום דמ"מ הרושם ניכר לפי שעה ויאמר שכתב ע"ג כתב היא לפיכך האי תקנתא עדיפא שמקרע לפניהן והן חותמין דרך הקרע ואם אף על זה יבא ויערער ערעור בטל דשפיר קרינן ביה וכתב לה:
הקורע על העור. בשבת כתבנית כתב חייב לפי שהוא מתקיים אבל הרושם ברשימה בעלמא על גבי העור ולא קרע בתוך העור פטור:
אמר להן ר' אלעזר וכו'. תוספתא היא בפי"ב ועל המסרט על בשרו קאי שא"ל ר"א לחכמים דפטרי והלא בן סטדא והוא אותו האיש ונקרא כאן על שם אמו כלו' סטת דא מבעלה והוא לא הביא כשפים ממצרים אלא בסריטה תוך בשרו שכתב בו שם הטומאה וסומא בכך עיני התועים אחריו שעשה לפניהם מעשה הבל תעתועים:
א"ל וכי מפני שוטה אחד שעשה כך אנו נחייב את כל הפקחין. כך הוא בתוספתא שאין למדין מן השוטים:
כתב. גבי גט כתיב וכתב ודריש ולא החוקק על הטבלא בסכין ולא המטיף נקודות כצורת האות ולא השופך כדמפרש לקמן:
אמר רב חסדא. דלא פליגי מ"ד לא חוקק בבולט מקום הכתב שהוא בולט מחמת שדוחק התוכות וסביבות צורות האותיות וע"י כך האותיות בולטין מאליהן:
כגון הדין דינרא. כעין שעושין צורת המטבע על הדינר שדוחק בדפוס תוכות וסביבות הצורה והצורה בולטת מאליה דהוי חק תוכות ולאו כתב היא ומ"ד אפי' חוקק כשר כגון ההן פינקסה כעין חקיקת הפנקס של סופרים שחוקקין עליהן בעט ברזל על פנקס של שעוה ונחקקין ירכי האותיות בעצמן:
אמר מר וכתב לא המטיף. ופליגי בה דחד אמר כשלא ערב הנקודות שלא משך אח"כ מנקודה לנקודה לערבן ולעשות מהן אית גמור ואם עירבן כשר ואידך אמר אפילו עירבן אח"כ פסול כיון שמתחלה לא כתב צורת האות ממש. א"נ בשלא עירב שלא עשאן רצופות זו אצל זו ואם עשאן רצופות יכיל לעשות מהן אות ואידך אמר אפי' עשאן רצופות ותכופות לאו כתב הוא ולא מהני אח"כ לעשות מהן אות גמור:
וכתב לא השופך. ומפרש לה כגון אלו בני מזרח שהן בעלי ערמה ביותר וכשאחד מהן רוצה לשלוח בכתיבה דבר סוד וסתר כותבו במי מילין והן מים ששרה בהן עפצים והקלפים שלהן היו מעופצים ולא היה הכתב ניכר שאין מי מילין ע"ג מי מילין ניכרין וזה שמקבל הכתב שופך עליו שאר דיו שאין בו עפצים וקולר האותיות וניכר הוא לקרותן וכגון זה פסול בגט:
עשה כן בשבת מהו. ששפך דיו ע"ג כתב של מי מילין אם הוא חייב ופשיט לה מדאמרי ר"י ור"ל על דתנינן במתני' כתב ע"ג כתב פטור ודוקא בכותב בדיו ע"ג דיו או בסיקרא ע"ג סיקרא לפי שאינו ניכר ולא הוי כתב אבל אם כתב דיו ע"ג סיקרא או איפכא חייב וה"נ בדיו ע"ג סיקרא הוא וחייב:
חייב שתים בדיו ע"ג סיקרא אחת משום כותב וא' משום מוחק דזה כמוחק על מנת לכתוב הוא: