פני משה על תלמוד ירושלמי קידושין· רבי משה מרגלית
פרק ג · הלכה יב
מתני' כל מקום שיש קדושין ואין עבירה. שקדושין תופסין בה ואין עבירה בנשיאיה. והאי כללא לאו דוקא שהרי גר שנשא ממזרת יש קדושין ואין עבירה דקהל גרים לא אקרו קהל ואע"פ כן אין הולד הולך אחר הזכר שהולד ממזר אחד גר שנשא ממזרת ואחד ממזר שנשא גיורת:
וכל מקום שיש קדושין ויש עבירה. חייבי לאוין שהקדושין תופסין בהן:
אחר הפגום שבשניהן. הנולד מפסולי כהונה הולד חלל בן ממזרת לישראל או בן ממזר מישראלית הולד ממזר וכן בנתין ונתינה הולד נתין:
אחת מכל עריות. של חייבי כריתות:
ולד שפחה ועכומ"ז. בשפחה כתיב האשה וילדיה תהיה לאדניה ובעכומ"ז כתיב כי יסיר את בנך מאחרי ומדלא כתיב כי תסיר ש"מ ה"ק בתך לא תתן לבנו כי יסיר בעל בתך את בנך אשר תלד לי בתך מאחרי אבל אבתו לא תקח לבנו לא מהדר שאין הבן הבא מן העכומ"ז קרוי בנך אלא בנה:
גמ' והולד הולך אחר הפגום שבשניהן. דלעולם הוי הולד ממזר:
א"ל בכל מקום ששנה רבי. כללא פירש בצידו ואיזה זה כהנת כו' למעוטי דבהני הוא דהולד הולך אחר הזכר:
שמע לה מן דבתרה. תני לה לקושיא דר"ל אסיפא דקתני בכל מקום שיש קדושין ויש עבירה הוא דהולד הולך אחר הפגום והא גר בממזרת דיש קדושין ואין עבירה ואפ"ה הולד הולך אחר הפגום:
א"ל כל מקום ששנה רבי פירש ואיזה כו'. דבהני הוא דקאימינא דיש קדושין ויש עבירה והולד הולך אחר הפגום ואיכא אחריני דאפי' אין עבירה והולד הולך אחר הפגום:
ויתיביניה. ואמאי לא הקשה לו הרי חלל שנשא בת ישראל הרי קדושין ואין עבירה והולד הולך אחר הפגום כדתנן לקמן בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם:
הרי המחזיר גרושתו משנשאת הרי קדושין ויש עבירה והולד כשר. לכהונה כדאמר ר' יוחנן דדרשינן היא תועבה ואין בניה תועבין ולא משני מידי דחדא מתרתי תלת נקט:
רבי יוסי בי רבי בון בשם רב כו'. כתוב בריש פרק יש מותרות וכפי' קמא דפרישית התם לפי גי' דהכא וע"ש:
אלא הוי ידע דבנוי דההוא גברא ממזירין. דהלך אחר הפגום שבשניהן:
חזר ואתא קומי ר' יוסי. ושאלו אם הדבר כר' יודה והשיבו שהוא כן וא"ל א"כ למה שרית לי קדמיתא היה לך להשיבני כמו רבי יודה:
מה דשאלת לי אגיבונך. לפי שאלתך כך השבתיך שלא שאלתני אלא אם אתה מותר בה ולא על בניך:
ההן גיורא. הגר הזה דומה לצמר גפן שמותר לערבו בצמר ובפשתן כך הגר מותר בממזרת ומותר בכהנת:
ניחא בת ישראל לממזר. דהולד הולך אחר הפגום כדדריש ר' אבהו לקמיה ולנתין מנין:
מה תלמוד לומר לא יבא לו. עוד ומיתורא דרשינן לו לפסול כלומר לעולם הלך אחר הפסול:
מום זר. מום זה נשאר זר עד סוף כל הדורות ואפילו נשא בת ישראל לעולם הולד ממזר:
ופליג על ההוא דאמר רבי יודה בן פזי. דדריש מקרא דהקב"ה מזווג תמיד ממזר בממזרת ולא יבא לעולם לידי כך שישא כשרה ולעשות זרות בהן:
זכה עמי. מן הצדקה:
פסיקא. לפסוק לך דבר מה מן הציבור:
מן דחסיל מידרש. משסיים הדרשה א"ל אחינו זכו עם ממזר הזה:
חייך ההין. זאת היא החיים שנתתי לך:
לא יקח איש את אשת אביו וגו'. וסמיך ליה לא יבא ממזר:
ר' מאיר. דאיהו ת"ק דהאי ברייתא:
ה"ג מה אשת אביו מיוחדת שאין לו עליה קדושין והולד ממזר אף כל וכו'. ול"ג אבל יש לה קדושין על אחרים עד לקמן בדברי ר"ש:
על ההיא תנייא קדמייא. ר' מאיר דהרי יבמה שזינת דאין קידושין תופסין ביבמה ודמיא לעכומ"ז ועבד ואפ"ה הולד כשר:
כרבי. הורה כרבי דאמר הולד אינו כשר לגמרי ולא פסול לקהל אלא מזוהם לכהונה:
ההן ולד. זה הולד מעכומ"ז ועבד הבא על בת ישראל כל זמן שהוא הולך מתעלה יותר כדמפרש ואזיל ר' עביד בריה דעכומ"ז ועבד מזוהם אבל בן בנו עשאו כשר:
במקום כל רבנין. לפני כל החכמים שהיו באותו מעמד:
אין מן הדא. אם מזה אתה למד הלכה למעשה אין למידין מעשה מקול הברה בעלמא:
אנא ידע ראשה וסופה. של המעשה דכך הוא דרבי חנינה צוה לר' חמא בנו שיהא נזהר מלפגוע באלו הפסולין אשר שמה אלמא דהולד פסול ושם היה החשש מעכומ"ז ועבד שבא על בת ישראל. א"נ לסיועא קאמר ר' חזקי' מדצוה לבנו שיתן דעתו מלפגוע ולהתערב עמהן ש"מ דלכולי עלמא כשר ולפיכך לא היו משגיחין על הדבר:
אף על גב כו'. כתוב בפרק החולץ ושם פרשתי:
תניי תמן. בבבלי והובאה בפ' החולץ הפוסל בעכומ"ז ועבד הבא על בת ישראל פוסל אפי' בפנויה:
מבדין אתם. מלבכם אם תרצו לאסור שאינה אלא קדשה בעלמא:
אמר. ר' יוסי לר' מנא טול וחתום על כתב תשובה זו וחתם:
בריך רחמנא. שלא שמעתי ברייתא זו של ר' יעקב שאם שמעתי לא הייתי חותם על הכתב לחלק בין פנויה לאשת איש והיו מליזים עלי ואומרים תלמיד חולק על רבו הוא:
אמר מר עוקבן הכי אתאמרת. האי ברייתא דלא פליגי אלא בפנויה אבל באשת איש לא הוזכר כלום:
ברומשא סלק. רבי ברכיה בעי מיחתם על הכתב אחר ששמע ממר עוקבן דבאשת איש לא איתמר כלום ואמר ליה רבי יוסי לית הכא הכתב שכבר נשלח לשם:
גר שמל ולא טבל. שבא על בת ישראל:
ולמה לא פגעתה ביה. לפוסלו:
ארפי ליה. הנח לו דשפיר עביד דלא פגע ביה דלא יהא אלא עכומ"ז והולד כשר:
מחלפה שיטתיה דר' יהושע בן לוי. דהא תמן לעיל אמר דהולד מזוהם לכהונה והכא הוא אמר הכין דשפיר עביד שלא פגעו בו לפסלו מכלום ולא כן תני לר' יהושע דטביל' מעכבת בגר והוי כעכומ"ז:
אלא ר' יהושע בן לוי. ס"ל כהדא ברייתא דתני בר קפרא שאין טביל' מעכבת בשעת גרותו דאפי' לא טבל הולד כשר שאין גר שלא טבל לקרי שלו:
וקשיא. על זה וכי עלת לו טביל' מטומאה קלה להעלותו מטומאה חמורה שפירש מעבודת כוכבים:
עלת לו. דהא מכל מקום טבילה לקירויו נמי לקדושת ישראל היא:
ואיזה זה כו' תמן תנינן. בפ' כיצד ושם פרשתי: