פני משה על תלמוד ירושלמי קידושין· רבי משה מרגלית
פרק ג · הלכה ד
מתני' שלא הטעתו. אלא הוא הטעה את עצמו וכיון דלא פירש לאו כל כמיניה דהוו להו כדברים שבלב:
גמ' מקודשת אפי' בעדים. כלומר מקודשת גמורה הויא כשאר קידושין בעדים:
מקודשת לחומרין. אינה אלא מקודשת מספק ולחומרא:
סמכיה גבי לוי. המחהו אצל לוי שישלם לו מה שיש בידו ממנו:
אי פרסן לוי. ובתוך כך העני לוי מלשון נפרס ונתדלדל:
לית ראובן חייב לשמעון. כלום דכיון שהעמידו אצל לוי במעמד שלשתן פטור הוא ראובן משמעון:
בשלא עשו בהערמה. שלא היה יודע ראובן שכבר העני לוי באותו שעה אבל עשו בהערמה שהמתהו אצלו בחזקת שהוא עשיר ונמצא שהיה עני באותו שעה חייב ראובן לשלם לשמעון:
כהדא חזריי'. הם החוזרים בעיירו' ולוקחין סחורה מהתגרים והמחום לתנאי קרייה הם המוכרים להם שעוה בתנאי ובהקפה אצל הסוחר לשלם להן עבורן. א"נ תנאי קרייה יושבי הכרכים הנותנים להם סחורה בתנאי הקפה:
קרן זבונה ואזיל ליה. נקרן ונתדלדל אותו הסוחר מחמת חובותיו ונעשה בורח:
אין פריטין אינון. אם החוב הוא דבר מועט הן פשעו שלא גבו מידו עד שהעני ופטורין החזרייה מהן:
אין דינרין אינון. ואם היה חוב גדול של דינרים כן דרך הסוחר להיות מדדה ומשמיט עצמו מלשלם ולדחות מדחי אל דחי ומיירי שבאותו שעה שהמחום אצלו לא היה בידו כלום ולא פשעו התגרים וחייבין החוזרין לשלם להם:
הב לי קיתונא. כמו כיתונא:
את אודית לי בדינרא. אתה הוא שהודית לו בדינר אבל הוא לא הודה לך בפשתן שהרי לא אמר תן לי הדינר וקח את הפשתן וא"כ תן לו את הדינר והוא ישבע לך על הפשתן:
מודי ר' מנא גרסינן דאמר בשהדין לא כן. כלומר מודה הוא במה שאמר שהדין לא כן שהרי זה מוחזק הוא בדינר והדין הוא שבעל הדינר ישבע שיש לו ביד כנגדו מהפשתן כפי תביעתו ועל השאר ישבע בעל הפשתן:
אלא בדיל דלא יכפור כו'. כלומר שלא אמר לו כן אלא בשביל שאפשר ע"י זה יודה בעל הדינר שאין זה חייב לו כלום מהפשתן:
בקרטיס. בשטר חוב ושלח לו חמשים דינרין וצוה להשליח שאם לא יחזיר לו השטר של כל המאה דינרין לא יתן לו כלום:
אתא עובדא קומי רבי אמי. בא המלוה לפניו ושאלו מה יעשה ואמר לו תן לו השטר ואנו יודעים שיש לך עדיין חמשים דינרים בידו וע"פ הכרח החזרת לו השטר. הגע עצמך דמת ר' אימי. כלומר דפריך על שאמר ואנן ידעין ואם רבי אימי ימות ומשני עושין לו כתב מודעא מהב"ד שבאונס החזירו שהרי אנן ידעין מאונסו:
דזכה לחבריה. מי שזכה בשביל חבירו שקיבל מעות מבעל חובו בשבילו ורוצה הלוה לחזור וליקח מידו:
דזכה זכה. מה שזכה זכה ואינו רשאי להחזירו ועל זה מייתי האי עובדא דרבי דוסתי שהחזיר מתוך הפחד והאונס ובכה"ג פטור הוא וכתובה היא לעיל סוף פ"ג דגיטין ושם פירשתי ע"ש: