פני משה על תלמוד ירושלמי קידושין· רבי משה מרגלית
פרק ג · הלכה ג
מתני' בית כור עפר. מקום הראוי לזרוע בו כור שהוא ל' סאין:
ויש לו. אם יש עדים שיש לו מקודשת ודאי ואם אינו ידוע שיש לו מקודשת מספק ולא אמרינן זוזי דעבידי אינשי דמצנעי חיישינן דלמא אית ליה ואתכוין לקלקלה אבל ארעא דקלא אית ליה לא חיישינן קמ"ל:
ואם הראה בבקעה. שאינה שלו ואף על גב דנחית בה לחכירות ולקבלנות אינה מקודשת:
כל תנאי שאינו. כפול כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי ואף על פי שלא נתקיים התנאי. נתקיימו הדברים:
אם יעברו ואם לא יעברו. ואי לא כפל הדברים היתה מתנתו קיימת והיו נוחלים את ארץ הגלעד אע"פ שלא היו עוברים ואע"ג דאמר אם יעברו אתכם דלית לן מכלל הן אתה שומע לאו ושמעינן מינה נמי דבעינן תנאי קודם למעשה מדלא אמר תנו להם אם יעברו משמע דאי הוה אמר הכי לא אתי תנאה ומבטל מעשה דמתנה דקדמי' ושמעינן נמי דבעינן הן קודם ללאו דלא אמר תחלה אם לא יעברו אל תתנו ואם יעברו ונתתם:
צריך היה הדבר לאמרו. אתנאי כפול הוא דפליג דאין צריך לכפול דמכלל הן נשמע לאו וזה שכפלו משה לצורך היה הדבר ולענין פסק הלכה אם אמר על מנת אין צריך תנאי כפול ולא הן קודם ללאו ולא תנאי קודם למעשה אלא התנאי קיים ואם לא אמר ע"מ צריך כל הני דאמרן ואם לאו התנאי בטל והמעשה קיים:
גמ' רבי חנניה בריה דר"ה בעא. על דברי רחב"ג במתני' אלו מי שאמר וצוה לבניו בני פלוני יעשה דבר פלוני מה שמצוה לו ובשכר זה יטול חפץ פלוני ושאר בניי ירשו נכסיי:
אין עבד הוא נסיב. כלומר דמשמע הוא אם עושה דבר זה יטול החפץ בחלקו יותר משאר אחיו ואם לא יעשה לא יטול אבל מכל מקום לא הפסיד חלקו עם אחיו בשאר נכסים ואמאי קאמר רבי חנניה בן גמליאל שאלמלא כן יש במשמע שאפי' בארץ כנען לא ינחלו:
או שנייא היא. תרוצא הוא דשאני הכא דכתיב לתת לתשעת המטות וגו' שכבר נתן ארץ כנען לאלו השבטים ומשום הכי אי לאו דקאמר ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם בארץ כנען היה במשמע שאפי' בארץ כנען לא ינחלו:
והוי דו אמר בני פלוני כו' לא מיכא ולא מיכא. כלומר דהוי כמו שמצוה בפירוש שאם לא יעשה דבר פלוני לא יטול לא מן החפץ ולא משאר הנכסים ולפיכך צריך היה הדבר לאמרו:
תמן תנינן. פרק בכל מערבין מתנה אדם על ערובו ואומר אם באו עכו"ם מן המזרח עירובי למערב מן המערב ערובי למזרח לא באו לא מכאן ולא מכאן הריני כבן עירי:
כיני מתניתא מתנה אדם על עירוביו. הא דקאמר עירובו לאו דוקא אלא ה"ק מתנה על עירוביו שצריך שיניח שני עירובין א' לסוף אלפים במזרח וא' לסוף אלפים במערב ומתנה על שניהם אם יבואו עכו"ם מן המזרח וצריך אני לברוח מפניהם יקנה לי עירובי שבמערב ואם מן המערב יקנה לי עירובי שבמזרח:
מאן תנא אם באו אם לא באו. שצריך לכפול בתנאו שאם לא יבאו כלל יהיה כבני עירו ולא יפסיד כלום לכל רוח ר"מ היא:
ר"מ דקידושין. כדתני בתוספתא דקאמר שצריך לכפול תנאו וה"נ במתניתין דהתם טעמא משום דתנאי בכפל בעינן:
הכל מודים. שאם אמר לאחר שירדו גשמים. אפילו ר"מ מודה בהא שא"צ לכפול התנאי דהא בהדיא קאמר לאחר שירדו גשמים תהיה מקודשת לי:
רבי יוסי אמר ר"מ דעירובין היא. קסבר דטעמא דר"מ לאו משום תנאי כפול הוא אלא ר"מ לטעמיה אזיל דמחמיר בספק עירוב:
דתנינן תמן. במשנה שלפניה גבי נתגלגל חוץ לתחו' או שנפל עליו גל או נשרף וספק אם היה העירוב קיים בין השמשות שהוא שעת קניית עירוב או לא:
ר"מ ורבי יהודה אומרים ה"ז חמר גמל. כאדם המנהג חמור וגמל שהחמור הולך לפניו והגמל מושכו לאחריו וה"נ מספקא לן אם קנה ממקום עירובו אלפים אמה לכל רוח והפסיד אלפי' שמעבר ביתו והלא' או שלא קנה לו עירובו ויש לו מביתו אלפים אמה לכל רוח ומעבר עירובו והלא' לא כלום ומחמת ספק זה אין לו אלא אלפים שבין ביתו לעירוב דממה נפשך בהן אישתרי ומתניתין דמתנה על עירובו נמי מהאי טעמא כדמסיק רבי יוסי לא אמר ר"מ אלא לחומרין:
ויאות. הוא דאזלינן לחומרא אם לא גילה דעתו ואמר בפירוש שאם לא יבאו העכו"ם יהיה כבני עירו:
בעירובו אינו קונה שלא זכה בו את עירובו. שלא אמר אלא אם באו עכו"ם והרי לא באו:
כבני עירו. נמי לית ליה שהרי כבר נתן דעתו מבין השמשות לעקור את רגלו מבני עירו ולקנות במקום עירובו והלכך אי לאו דאמר בפירוש אם לא יבאו עכו"ם הריני כבני עירי ה"ז חמר גמל דספק עירוב הוא:
והכא. בקידושין נמי הא דקאמר ר"מ צריך לכפול בתנאו לא אמר אלא לחומרא וכגון שבא אחר וקדשה לראשון אינה מקודשת לגמרי דאמרינן תנאה הוי והרי לא ירדו גשמים ולשני אינה מקודשת מפני שלא כפל הראשון תנאו ואמרינן דלא הוי תנאי ומקודשת לו ואפילו לא ירדו גשמים וצריכה גט משניהם אבל אם לא קדשה אחר מודה ר"מ דתנאה הוי וכל זמן שלא ירדו גשמים יכולין לחזור בהן:
רבי חגיי בעא קומי ר' יוסי. על דברי רחב"ג:
והן אם לא כי לא אחד הוא. האי אם לא דאמר משה אחד הוא עם כי לא שאמרו בני גד ובני ראובן שהרי הם אמרו לו ואנתנו נחלץ חושים לפני בני ישראל וגו' כי לא ננחל אתם מעבר הירדן וגו' ועל זה צוה משה אם יעברו וגו' ואם לא יעברו ומשמעות דבריהם הכי הוי ואנחנו נחלץ ואז כי לא ננחל אתם וגו' וא"כ אם לא יעברו לפניהם אז ינחלו אתם בארץ כנען ולא ארץ הגלעד ולמה היה לו למשה לחזור בדבריו אם לא יעברו אלא לאו להשמיענו דצריך לכפול התנאי וקשיא לרחב"ג:
שנייא היא. דטעמא אחרינא איכא שהיה צריך הדבר לאמרו לפי שארץ הגלעד היתה כבר לפניהן והוא מבקש להוציאן מידם לפיכך היה צריך לחזוק דבריו:
ירדו לסימפון בשיטת ר"מ דקידושין. אגב דקאמר לעיל ר"מ דעירובין נקט הכא ר"מ דקידושין כלומר הא דתיקנו לכתוב בשטר סימפון ולכפול בתנאי בשיטת ר"מ היא:
למה לי כר"מ אפילו כרבנן. דברייתא דלעיל נמי אתיא דלא פליגי אלא באימר ע"מ אבל בלא ע"מ מודים לר"מ שצריך לכפול התנאי:
ומשני לא כן א"ר אבהו בשם רבי יוחנן. לעיל דסדר סימפון כך הוא שכותב על מנת ליתן ליך וכופל תנאו:
ויאמר ע"מ שלא לכפול תנאו. סיומא דמילתא היא כלומר הא ע"מ קאמר ואמאי צריך לכפול תנאו אלא ודאי דאמרינן אילו לא כפל תנייו מי עקר קדושיו שלו ואע"פ שאמר ע"מ היו הקדושין קיימין אפי' לא נתקיים התנאי אלמא צריך לכפול התנאי אפי' בעל מנת ובשיטת ר"מ היא:
בכל אתר אית לר"מ. מכלל לאו אתה שומע הן כדאמר פ"ק דנדרים והכא קאמר צריך לכפול התנאי:
חומר הוא בעריות. אבל בעלמא מודה שא"צ לכפול בתנאו: