אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי משה מרגלית

פרק ה · הלכה ז

הלכה ו

מתני' יצאת כת הראשונ' וכו'. שלא היתה השניה נכנסת עד שיצאת הראשונה כולה וכן הג':

קראו את ההלל. כל אחת ואחת בשעת הקרבת פסחם:

אם גמרו. שהיו פסחיהם מרובים ומשך הזמן עד שגמרו ההלל ועדיין יש לשחוט:

שנו. חוזרין וקורין אותו:

ואם שנו. ועדיין יש פסחים לשחוט:

שילשו. ואע"פ שלא שילשו כל ההלל מימיהם לפי שהכהנים היו מרובים וזריזים בהקרבה:

לא הגיעה לאהבתי וגו'. אפי' בפעם הראשון:

גמ' תמן תנינן. סוף פ"ב דתענית והסוגיא שם:

ובלבד משעומדי' בבית ה'. שצריך להתחיל מהמזמור שלפניו ואח"כ אומרים הודו. ובתענית הגי' ובלבד שעומדים וגו' והכי משמע לקמן דלר' יוחנן אותו המזמור בלבד קוראו הלל הגדול:

מפני שירידת גשמים כלולה בהן. ופריך על דעתיה דר' יוחנן ניחא דביה הוא דכתיב מעלה נשיאים אלא לר' חנינה מ"ט דאיזה רמז במזמור הודו לירידת גשמים:

בגין דכתיב נותן לחם. והיינו גשמים והיינו פרנסה:

הדא דידן. הלל שלנו שאנו קורין בחגים ומועדים זהו הלל הגדול:

בר קפריא כדעתיה. לטעמיה הוא דאזיל דמפרש להא דתנינן מימיה של כת ג' וכו' ותני בר קפרא עלה זו היא הלל הגדולה אלמא דהלל דידן קורא הלל הגדול:

חד בר אבייה. ובתענית גורס בר אביי מבני ישיבתו עבר לפני התיבה כשירדו להם גשמים ביום התענית ואמר להן להציבור ענון אתם בתריי מה דאנא אומר תיבה אחר תיבה:

והדא אמרה לית הלל הגדול הדא דידן. דאלו הלל שלנו הכל בקיאים בו וכשיתחיל הש"צ יאמרו הציבור לעצמן ולמה אמר ענון בתריי מה דאנא אמר:

אמר ר' מנא הדא דידן. אפי' תימא שזהו הלל דידן ולפי דניסא הוה רב שמפורש בו יציאת מצרים ולחבב נס הגדול בגין כן אמר לון ענון בתריי מה דאנא אמר ולא יקראו אותו במהירות ובמרוצה:

ומה אם דבר שמצותו לכן. שהרי א"א בלא כת ג' קורא אותה כת עצלים שהיו להן לזרז עצמן בכל היכולת ולהיות בכת הקודמין:

מי שהוא מתעצל במצוה. אינו עושה אותה כלל ע"י עצלותו על אתת כמה וכמה שזהו עצל האמור בכתוב:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה