פני משה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי משה מרגלית
פרק ד · הלכה ב
מתני' כיוצא בו המוליך פירות שביעית ממקום שכלו. לחיה מן השדה וחייבין בני מקומו לבערו מן הבית כדדרשינן כלה לחיה כלה לבהמתך והוליך זה הפירות למקום שלא כלו עדיין חייב לבערן משום חומרי המקום שיצא משם ולא שייך כאן מפני המחלוקת דאין בזה מחלוקת כלל דאותן הפירות ממקום שכלו הן וכבר נתחייבו בביעור:
או ממקום שלא כלו וכו'. משום חומרי המקום שהלך לשם:
ר' יהודה אומר צא והבא לך אף אתה. בבבלי מסיק דר' יהודה לחומרא הוא דפליג ופלוגתייהו בהא דפליגי תנאי בכ"ט דשביעית בכובש ג' מיני ירק בחבית אחת כדי להתקיים ושנים מהם כלו לחיה מן השדה והשלישי לא כלה דת"ק סבר שאוכל מאותן שכלו על סמך אותו המין שלא כלו הואיל והן בחבית אחת וה"ק ממקום שלא כלו למקום שכלו לגמרי חייב לבער אבל לא כלו כולן אלא מקצתן אוכל אף ממין הכלה ואפי' הן שני מינין שכלו משום דסומך על האחרון זה שלא כלה ור' יהודה אוסר משום דאמרינן לו צא והבא לך אף אתה מהמין שכלה ולא תמצא וא"כ אינו אוכל אלא מאותו המין שלא כלה בלבד ואותן שכלו חייב לבער וזהו כר"ג דפ"ט שם וכן הלכה:
גמ' כלו בטבריא וכו' מילתא דרבי יהודה מפרש דלקולא הוא דפליג שאומר אני הבאתי זה מצפורי שעדיין לא כלה ואם אין אתה מאמין צא והבא לך אף אתה ותראה שלא כלו שם:
ר' יהודה. דמתני' ור' יוסי דפרק ט' דשביעית שניהן אמרו דבר אחד:
דתנינן תמן. בשביעית:
אוכלין. בבית על המופקר שבשדה אבל לא מן השמור ואפילו אותו השמור הוא במקום שיכולה החיה לבוא ולאכול ממנה דסבירא ליה דבעי' שיהא מופקר לכל ור' יוסי מתיר אף על השמור בזמן שיכולה החיה לפעמים לאכול ממנו:
אמר לון וכו'. כלומר משום שאומר להן אני מן השמור הזה הבאתים ואותו מותר הוא ואם אין אתה מאמיני בא והבא לך אף אתה מאותה שדה פלונית שהיא משומרת לפניך ומ"מ יכולה החיה לפעמים לבוא שמה ולאכול מהן: