פני משה על תלמוד ירושלמי עבודה זרה· רבי משה מרגלית
פרק ה · הלכה ה
מתני' המניח יינו בקרון או בספינה. עם הנכרי:
לקפנדריא. בדרך קצרה שנכנס בשער זה ויוצא בשער שכנגדו:
ורחץ. במרחץ מותר דכיון דנכרי לא ידע דשהי מירתת ולא נגע:
גמ' ואכשרון. ואע"פ שהפליגה כל כך ולא היה עין של ישראל שולטת על הנכרים שהעבירו את הקרון ובתוכה יין:
אמרין. אמרו דמזה הטעם הכשירו לפי שדרך שהולכין לצידן היתה ושכיחי בה ישראל הרבה ומצויין היו שם ומירתת הנכרים מליגע:
א"ר חנינה. בלאו הכי איכא טעמא למיתלי לקולא לפי שלפעמים שהוא רואה הרבה קוצים מאילנות הנקצצים העומדין על הדרך וסבור הנכרי שהן בני אדם ונבעת ומתירא מליגע ביין: