פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי משה מרגלית
פרק י · הלכה ז
מתני' החמרת והגמלת. שיירא של חמרין ושל גמלים שנשתהו בעיר שלשים יום הוו להו בכלל יושבי עירם:
הרי אלו מצילין אותן. אם רוב אנשי העיר הודחו ומיעוט לא הודחו וחמרים וגמלים שלא הודחו משלימין את המיעוט לעשותן רוב הרי אלו מצילין שאין ממונם אבד אלא נידונין כיחידים וה"ה דגורמין נמי לעשות עיר הנדחת אם הודחו עמם לעשותן רוב אלא דתנא אזכותא קא מהדר ועוד דהא פסיקא ליה טפי דסתם חמרת וגמלת אין דעתן מעורבת עם בני העיר שיהו נדחין עמהן:
נכסי צדיקים שבתוכה. יושבי העיר שלא הודחו עם רובה:
אובדין. דכתיב כל אשר בה לרבות נכסי צדיקים שבתוכה:
ושל רשעים וכו'. הרי אלו אובדין דכתיב כל:
גמ' ר"ש אומר וכו'. תוספתא פי"ד:
לא בכורות ולא מעשרות שבתוכה. וכגון שהוממו דאי תמימין תיפוק ליה דשלל שמים הוו ואימעוט משללה ולא שלל שמים:
לא כסף הקדש ומ"ש שבתוכה. דהוו שלל שמים:
שיער הצדקניות שבתוכה מהו. כגון בפיאה נכרית שלהן ומיבעיא ליה אי כנכסייהו דמיין ואובדין או דילמא כלבושיהן דמיין ואין לבושי הצדיקים שבתוכה אובדין:
נישמעינה מן הדא. דר"ש דממעט בכורות ומעשר בהמה וע"כ שהוממו כדלעיל ואע"ג דהשתא בכלל שללה הוו מ"מ אמעיטו משום דלא דמי לשאר בהמה שלהן וה"ה לשער הצדקניות דלא דמו לשאר נכסים:
על דעתך דאת אמר מועלין בהן. והרי הן עומדות למיתה אלא הא דקי"ל בפ"ד דתמור' חמש חטאות מתות וניתני שש חטאות מתות הא דעיר הנדחת דדמיא להו:
שכן אפילו עולה בדא. של עיר הנדחת מתה דכל קדשי קדשים שלהן שהן של מזבח ימותו:
משום קדשי מומר לעכו"ם. דלא יהא אלא מומר לעכו"ם שהקדיש מועלין בו:
ויקרבו. ואמאי ימותו ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה ויקרבו מהן עולות לקייץ המזבח:
על שם זבח רשעים תועבה. אין להקריב מהן כלל:
אוף בהדא איתפלגון. כלומר בהאי פלוגתא דפליגי בשור הנסקל דלקמיה אם נמצאו עדיו זוממין כן פליגי בנמצאו עדי עיר הנדחת זוממין:
שור שהוא יוצא ליסקל. מפורש בפ' שור שנגח ד' וה' הלכה ח':