פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי משה מרגלית
פרק א · הלכה ד
מתני' ומשה על גביהן. דאמר קרא ונשאו אתך ואת בהדייהו:
ר' יהודה אמר שבעים. דדריש אתך בדומין לך מיוחסין ומנוקים ממום ולא שיהא ישב עמהן בדין ואין הלכה כר' יהודה:
עדה שופטת. עשרה מחייבין ועדה מצלת עשרה מזכין. ושמעינן מינה עשרים שאם יחלקו יהיו עשרה מחייבין ועשרה מזכין:
לא כהטייתך לטובה וכו'. וה"ק קרא לא תהיה אחרי רבים לרעות לחייב על פי אחד שיהיה יותר על המזכין אבל אחרי רבים להטות בשנים אפילו לרעות כשיהיו המחייבין יותר בשנים על המזכין הלכך על כרחך כ"ג בעינן דבציר מעשרה מזכין ליתא למימר דהא כתיב והצילו העדה ותו לא משכחת חובה בבציר משנים עשר:
ואין ב"ד שקול. שאין עושין ב"ד זוגות שאם יחלקו לחצאין הוו להו פלגא ופלגא ולא משכחת לה הטייתך לטובה ע"פ אחד הלכך מוסיפין עליהן עוד אחד והוו להו עשרים ושלשה:
מאה ועשרים. עשרים ושלשה סנהדרי קטנה וג' שורות של כ"ג יושבים לפניהם הרי צ"ב ועשרה בטלנים שהן בטלים מכל מלאכה ויושבים תמיד בבית המדרש הרי ק"ב ושני סופרים לכתוב דברי המזכין ודברי המחייבין ושני חזנים הם שמשי ב"ד להזמין לדין ולהלקות החייב ושני בעלי דינין שאם לא כן את מי הם דנין ושני עדים ושני זוממין שיתייראו העדים להעיד שקר שלא יזומו ושני זוממי זוממין שיתייראו אלו מהן אם נבא להזים העדים יבאו אלו השנים ויזימו אותנו הרי קי"ד ושני גבאים ושלישי לחלק הצדקה שהצדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה הרי קי"ז. ורופא אומן למול תינוקות ולהקיז דם. ולבלר לכתוב ספרים. ומלמד תינוקות. הרי ק"ך:
מאתים ושלשים כדי שרי עשרות. דהיינו כ"ג עשיריות שיהא כל דיין שר של עשרה דבציר משרי עשרה לא אשכחן שררה ואין הלכה כר' נחמיה:
גמ' נאמר כאן עדה. ושפטו העדה ונאמר להלן וכו' כדיליף במתני':
אמר ר' סימון נאמר כאן תוך. בברכות פ"ז גרסינן לה מנין שאין מזכירין את השם אלא בעשרה נאמר כאן ונקדשתי בתוך בני ישראל ונאמר להלן ויבאו בני ישראל וגו' בתוך הבאים:
אם מתוך אתה יליף סגין אינון. דכתיבי תוך הבדלו מתוך העדה ועוד כתיב והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח והרבה מעשרה היו וא"כ אין ללמוד ג"ש דתוך תוך אלא בני ישראל מבני ישראל דהתם גמיר:
תני. בתוספתא ריש פ"ז:
כשירות. שנישאו בהכשר:
היה הוא. הנשאל ומופלא של הב"ד עמו באין לב"ד הסמוך וכלומר אם גם להמופלא היה הספק:
אע"פ שהיתה של ע"א לא היו פחותין מכ"ג. כלומר שהיו נזהרין שלא ישארו שם פחותין מכ"ג תמיד:
ומשם. מלישכת הגזית היו שולחין:
שפוי. שייף ונכנס שייף ויוצא:
היו מושיבין אותו דיין בעירו. משנעשה דיין בעירו מעלין ומושיבין אותו בהר הבית. כן הוא בתוספתא:
מפני כבוד הזקן. ר' צדוק היו מושיבין גם אחיו מימינו:
כמה הן שופטי ישראל. מינוי השררות במדבר:
ה"ג מה טעמא דרבנן. והוא שיהא שם בית דין של עשרים ושלשה וכו' ומה טעמא דרבי נחמיה והוא שיהא שם עשר סנהדריות של שנים עשר שבטים. והיינו מאתים ושלשה וכדי שרי עשרות דקאמר לפי שכל אחד ראוי להיות שר עשרה:
ומשה על גביהן. פיסקא דמתני' היא. ואיידי דקאמר לקמן בענין הזקנים תני נמי להא:
דבר תקנה עשה משה. שלא יבאו לידי מחלוקת:
ר"י ור' נחמיה מתיב תנייא לחברייא. השיב התנא אחד מהן לחבירו על זה והרי עדיין יש לכל א' מאלו רע"ג לטעון שהוא אומר לו אילו כתבתני לוי סילקת גם אנכי הייתי עולה בגורל בן לוי ומפני שלא היו אלא כ"ב אלף פיטקין בן לוי נפסדתי אלא כך עשה כתב על הכ"ב אלף בן לוי וכן על רע"ג בן לוי כנגד אלו הבכורות היתירים ועוד רע"ג כתב עליהן חמשת שקלים ועכשיו אין להם לטעון כלום שהרי גם רע"ג בן לוי היו שם:
הגע עצמך. היאך עשה כן ואם כולם יעלו בידם בן לוי ונמצא אין אחד מהם נותן פדיון והרי לוים לא היו יותר מעשרים ושנים אלף:
מעשה נס היו. שלא עלה ביד כולם בן לוי אלא לכ"ב אלף ורע"ג הנותרי' עלו בידן ה' שקלים:
ומסורגין עלו. בסירוגין אחר שעלו לכמה אלפים בן לוי עלו באמצע אלו ה' שקלים ואח"כ חזרו לעלות בן לוי וכן כלם וכדי שלא יהא להם שום טענה:
על דעתיה דתנא אחורייא. לזה התנא האחר דאמר שכתב על הכ"ב אלף ועל הרע"ג בן לוי א"כ ע"כ לומר דמעשה ניסים היה שלא יעלו ביד כל הבכורים בן לוי אלא על דעתיה דתנא קדמייא שלא היו כ"א כ"ב אלף בן לוי א"כ לא צריך למעשה ניסים:
א"ל. המשיב לרבי שמואל והוא ר' אבהו כדלקמן דלא היא דלכולהון ע"כ מעשה ניסים היו לפי שמסורגין היו צריכין לעלות ולתנא קמא אם לא עלי מסורגין עדיין היה להם לטעון עוד אם אני היה נוטל הפיטק בעוד שהיו פיטקי בן לוי שם הייתי פדוי אלא ודאי במסורגיך עלו ונמצא אף לדברי הת"ק אין להם לטעון כלום:
בכלל חסירין. בחשבון הכלל של הלוים אין אתה מוצא אלא כ"ב אלף וכשאתה רואה בחשבון פרטן נמצא שלשה מאות יתירין וא"כ אמאי לא פדו לאלו הרע"ג בכורו' ולא היה להם ליתן חמשת שקלים:
בכורי כהונה. כלומר בכורי לויה היו ואין קודש של בכור מוציא קודש אחר ודיין להפקיע את עצמן:
כיוצא בו וכו'. כדלעיל:
דכתיב בקע לגלגלת מחצית השקל בשקל הקדש. וכשתחשוב לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים ישראל שהיו באותו מנין תמצא חשבון של הכסף מאתים ואחת ככר וי"א מנה שהרי הככר ששים מנה ומנה חמשה ועשרים סלעים שהן שקלים דשקל דאורייתא הוי סלע חשוב ס' פעמים כ"ה תמצא בככר אלף וחמש מאות שקלים שהן שלשת אלפים חצאי שקלים נמצא לשלשת אלפים ישראל ככר כסף לשלש מאות אלף מאת ככר לשש מאות אלף מאתים ככר ועוד לשלשת אלפים איש ככר אחת ולחמש מאות וחמשים איש מאתים וחמשה ושבעים שקלים שהן אחת עשרה מנה. וקרא כתיב וכסף פקודי העדה מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל בשקל הקדש א"כ חסרו להן מאת ככר:
אין תעביד קינטרא מאה ליטרן וחד מן חישתא גנב. ואפילו תעשה הככר שהחזיר למאה מנה לכל ככר אף על פי כן חסר כאן הששית שהרי ע"פ החשבון צריך להיות בכל ככר שהחזיר מאה ועשרים מנה וחסרו כאן עשרים מנה לכל ככר שהוא השתות ממאה ועשרים:
ואין תעבידנה שיתין ליטרין פלגא גלב. ופשיטא אם תעשה להככר ששים מנה כסתם ככר א"כ חסרו מאת ככר מן המאתים שהיה צריך:
א"ל משה רבן גזבר נאמן ובקי בחשבון היה. כמו שהשיב לו לקמן שהמנה של קדש כפול הוא ונמצא בכל ככר ק"כ מנים שהן מאתים ככר סתם ולא רצה לגלות לו טעמו של דבר ומהיכן למדנו זה עד לבסוף ובתחלה הקשה לו לפי טעות השאלה שלו מן המקראות דלקמן ולא קיבל ההגמון ודחה אותו עד שאמר לו מקרא דיחזקאל:
אמר ליה. רבן יוחנן בן זכאי הריני משיבך מן המקראות שבפרשה:
והכתיב ונחשת התנופ' שבעים ככר ואלפים וארבע מאות שקל והיידא לון סלקין תשעין ושית ליטרין. והרי תראה להן לאלו אלפים וד' מאות שקל שהן עולין לצ"ו מנה שהרי לכל מאה שקלים ד' מנה לאלפים שמנים מנה לד' מאות י"ו מנים הרי צ"ו מנה שהן ככר וששה ושלשים מנה:
ואיתעביד ליה פרוטרוט. ואעפ"כ אתה רואה שהכתוב מנאן בפרוטרוט אלפים וארבע מאות שקל ולא חשבן לככר והוה ליה למיכתב שבעים ואחת ככר ותשעה מאות שקל אלא ש"מ דהככר של קדש כפול הוא והוא ק"כ מנים וכיון שאין כאן באלפים וד' מאות שקל ככר לא מנאן אלא בפרוטרו':
אמר ליה. ההגמון לרבן יוחנן בן זכאי אעפ"כ אין ראיה מכאן שאני אומר לך משום דלא סליק קינטרא שאינן עולין לככר ואין תימר דהא סליק קינטרא שהרי אנו רואין שעולין הן לככר מ"מ אני אומר פלגא גנב דמצינא למידחי דלהכי לא מנאן הכתוב בככר משום דלא חשיב להו אלא הסך הרב לככרים והן השבעים ככר שהן עשיריות אבל ככר אחד לא חשיב ליה ועשאן כחשבון הפרוטרוט ואני עומד בדיבורי דפלגא גנב:
א"ל. רבן יוחנן בן זכאי הרי אני משיבך מן המקרא הזה:
והכתיב ואת האלף ושבע מאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים והיידא לון. והרי אתה רואה אותן שהן עולין לשבעים ואחת מנה שהן ככר ואחת עשרה מנה ואעפ"כ ואת עביד ליה פרוטרוט שלא מנאן הכתוב אלא בפרוטרוט והוה ליה למיכתב ואת הככר ומאתים וחמשה ושבעים שקל והרי כאן אי אתה מוצא חשבון עשיריות של ככרים ואפ"ה לא מנאן הכתוב בככר ש"מ דהככר הוא ק"כ מנים ומכיון שאין כאן ככר לא מנאן אלא בפרוטרוט:
א"ל. ההגמון מכל מקום מצינא למדחי דמשום דלא סליק קינטירא כלומ' מפני שאין עולין לחשבון ככרים של עשיריות ושל מאה לא מנאן אלא בפרוטרוט דלא מצינו שחישב הכתוב ככרים אלא של מאה ושל עשיריות ועדיין בדיבורי הראשון אני עומד דפלגא גנב:
א"ל. רבן יוחנן בן זכאי והכתיב וכו' דמן המקרא הזה מפורש הוא דמנה של קדש כפול הוא:
והשקל. המשקל של עשרים גרה הוא עשרים שקלים. ועוד חמשה ועשרים שקלים. ועוד עשרה וחמשה שקל. בין הכל המנה יהיה לכם והרי כאן ששים שקלי' ככתוב והמנה אינה אלא כ"ה שקלים אלא ש"מ דמנה של קדש כפול הוא והוא חמשים שקלים ועוד הוסיפו על המשקלות בימי יחזקאל שתות מלבר שהן עשרה על חמשים והרי כאן ס' שקלים:
ככרו של הקב"ה. מכאן אתה למד שככר של קדש כפול היה ובו ק"כ מנים ומאת הככר של קדש שהחזיר הן מאתים של חול שקיבל ועכשיו צריך אתה להודות שמשה רבינו גיזבר נאמן ובקי בחשבון היה:
הדרן עלך דיני ממונות