פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי משה מרגלית
פרק ט · הלכה יג
מתני' משמתו נביאי' הראשונים. בגמ' מפרש מאן נינהו:
השמיר. כמין תולעת וברייתו כשעורה ובו היו מראי. על האבנים הרשומות בדיו והן נבקעות מאליהן:
ונופת צופים. מפרש בגמרא:
אנשי אמנה. שהיו בוטחים ומאמינים בהקדוש ברוך הוא כדמפרש בגמ':
גמ' שמואל ודוד. הן הנביאים הראשוני' ומשמתו פסקו האורים ותומים מלשאול בהם:
מילתי' דריב"ל. לקמיה נמי אמרה כר' ירמיה דבימי ירמיה וברוך עדיין היו שואלים באורים ותומי' דדריש מהאי קרא דכתיב ויהי לדרוש אלהים וגו' וס"ל לדרוש באורי' ותומי':
ומאן קם מבתרייהו ירמיה וברוך. וגם בזמנם היו עדיין:
מעשה ששמע כו'. בבלי פ' ואילו נאמרין:
שיצאו נערים. בניו של יוחנן כ"ג.:
שמעון וישמעאל. ר"ש שהיה נשיא ור' ישמעאל בן אלישע כ"ג שהרגם המלכות. ובבבלי גריס נמי וחברוהי לקטלא לשאר מיתות ושאר כו':
אלא שנטרפה השעה. שאין מספידין על הרוגי מלכות מאימת המלך:
לאבנים. שהיו נרשמין בדיו:
וכל כלי ברזל לא נשמע. והיו צריכין לשמיר:
מגוררות היו. האבנים בכלי ברזל כדכתיב מגוררות במגירה:
אמור מעתה. הא דכתיב וכל כלי ברזל לא נשמע דמבפנים לא היה נשמע אלא מבחוץ היה מתקן:
להעמידו. להתקיים. דאין שום כלי יכול לעמוד לפניו:
טני. גובתא:
המבליג שוד על עז. לומר בריה קלה כזו ומתבקעין הרים ואבנים קשים מפניו:
הבא בצפייה. ממקום ציפיאה והיינו צופים דקרא הרמתים צופים ומשובח הוא מאד:
סולת צפה ע"ג נפה. מרוב שומנה נדבקת לדופני נפה ודומה לעיסה שנילושה בדבש וחמאה. נופת נפה צופים שצפה:
יפה סיפסוף. הפרי גרוע שנשאר באילן בסוף:
מפנקרסין. פירות החשובים:
דביומוי. שבימיו נשתנה העולם וכן הוא לעיל פ"ק ואיידי דקאמר דהעולם הולך וחרב מייתי לה הכא:
סאה ארבלית. חטין ממקום ארבל:
וכדון. ועכשיו נשתנה דהקמח והסלת כו' בין הכל אין עולין לסאה אחת מסאה של חטין:
אנשי אמנה. דקאמר במתני' תורה הן בני אדם שבוטחים בהשם שיצליח עיסקיהם עם היותם עוסקים בתורה ואין מתבטלים הימנה:
כהדא. מעשה בענין זה שהי' מלמד אחד קורא מקרא עם אחיו בצור והיו קוראין אותו לסחורה ואמר להן אינני שומע לכם לבטל עתי וקביעותי בתורה:
אין חמי למיתי מיתי הוא. אם ראוי יהיה לי לבוא איזה ריוח בין כך ובין כך יבא: