פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי משה מרגלית
פרק ט · הלכה ז
מתני' עד אחד אומר ראיתי כו'. בבבלי מסקינן דדוקא שבאו שניהם כא' אבל בזה אחר זה עדות השני לאו כלום הוא דהראשון שאמר ראיתי את ההורג הימנוהו כבי תרי ואין דבריו של אחד במקום שנים ולא היו עורפין:
ושנים אומרים לא ראינו. ובנוסחת הבבלי גריס לא ראית דצריך שיכחישו אותו דבשעה שאתה אומר ראיתי גם אנו היינו עמך ולא ראינו. ובפסולי עדות מיתוקמא דאל"כ פשיטא שאין דבריו של אחד במקום שנים:
גמ' כל מקום שהכשירו עדות אשה. כגון הכא ובסוטה ובאומרת מת בעליך:
האיש מכחיש את האשה והאשה מכחשת את האיש. כלומר דהוו כעד כשר לגבי עד כשר ואם באו שניהם כאחד ספיקא הוי והיו עורפין:
ניתני עד כו' גרסינן. וכן הוא ביבמות ולעיל בהאי ענינא כלומר דפריך מעתה ניתני במתני' עד אומר ואשה אומרת כו' ולאשמעינן רבותא טפי:
תני דבית ר' גרסינן. כמו שהוא שם דבאמת כבית מדרשו של רבי היו התלמידים שונים במתני' כן:
תני בשם ר' נחמיה הולכין אחר רוב הדיעות. בפסולי העדות קאמר כדמפרש ואזיל:
היך עבידא. ה"ד דקאמרת דהולכין אחר רוב דיעות:
שתים נשים ואשה אחת גרסינן. ומכחישות זו לאלו:
עשו אותן כשתי עדים ועד אחד. והולכין אחר רוב דיעות:
הדא דאת אמר. דוקא באשה ונשים שהן כולן פסולי עדות:
אבל אם היו מאה נשים ועד אחד. כשר:
כעד בעד אינון. כפלגא ופלגא דמי וספיקא הוי: