פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי משה מרגלית
פרק ט · הלכה ג
מתני' ר"א אומר מטיבורו. בבבלי מפרש דקסבר עיקר חיותי' בטיבורו הוא:
ר"ע אומר מחוטמו. עיקר חיותו מחוטמו הוא דכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו והכא בגמ' מפרש טעמא אחרינא:
ממקום שנעשה חלל מצוארו. כדמפרש בגמרא והלכה כר"ע:
גמ' מטיבורו ממקום שהולד נוצר. דהולד ממציעתיה מיתצר כדקאמ' בבבלי:
ממקום הכרת פנים. של אדם שהוא החוטם כדמייתי עובדא לקמי':
מאן דבעי. הרוצה שלא יהא ניכר בפניו יתן אספלנית של חוטמו ולא יהא ניכר:
הוון צפוראי. היו אנשי ציפורי נתבעין ומתבקשין מן המלכות והיו נותנין איספלנית על נחיריהון שלא יוכרו. ובסופא. ובסוף נאמר עליהם לשון הרע ונתפסו כלם מיד:
לתת וגו'. דאין קרוי חלל אלא מן הצואר כדכתיב על צוארי חללי הרשעים הילכך ממנו היו מודדים דכתיב אל החלל: