פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי משה מרגלית
פרק ח · הלכה ו
מתני' וא' המארס את ה א ל מ נ ה. כדיליף בגמרא:
כל אלו שומעין דברי הכהן מערכי המלחמה. כמו שומעין מערכי המלחמה דברי הכהן מה שאומר להן וחוזרין:
גמ' אין לי אלא רובה שנשא ריבה. בחור שנשא בתולה:
ת"ל אשה מ"מ. מדלא כתיב אשר אשה ארס:
פרט למחזיר גרושתו. שאינה חדשה לו:
זאת אומרת. ילך וישוב לביתו דקרא קדייק דמשמע דמצוה לישב עמה פרט לאיילונית דאין מצוה לישב עמה כשאין לו אשה אחרת או בנים דמצוה לגרשה:
אפילו שומרת יבם לחמשה אחין. כולן חוזרין ואפי' מת אחיהן במלחמה. והכי אמרינן בבבלי:
ודכוותה. לשון בעיא היא אם נימא נמי אפי' בית א' שנפל בירושה לחמשה אחין דחוזרין:
תמן כו'. כלומר דלא דמי דהתם אין כל א' וא' ראוי לישב בו לבדו דלכולם יש להן חלק בו ואם א' מהן רוצה לישב בו צריך ליתן דמי' בשביל חלק האחים:
ברם הכא כל א' וא' ראוי לייבם. אותה לבדו ופוטרה מכלן ולפיכך כל אח' ואחד חוזר:
מה דמי לה. לא דמיא למתני' למילף מינה אלא הא דאם קידש אשה מעכשיו ולאחר י"ב חדש ונשלם הזמן במלחמה דחוזר דכמו דאמרינן בשומרת יבם אפי' מת אחיו במלחמה חוזר ה"נ כן ודוקא דאמר מעכשיו דאז למפרע חלו הקידושין והוי כמו אירס קודם המלחמה אבל בלא מעכשיו הוי כקידש בתוך המלחמה דודאי אינו חוזר: