פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי משה מרגלית
פרק ח · הלכה א
מתני' משוח מלחמה. כהן שנתרבה לכך:
ודבר אל העם בלשון הקודש. כדיליף בגמ':
גמ' משיח מלחמה למה. בלשון הקודש דמנלן:
בגין דכתיב ודבר. וילפינן בג"ש דכתיב משה ידבר וגו' מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלה"ק:
הרי כתיב ודברת. ולא ילפינן בג"ש מהתם אלא ע"כ דלא ילפינן ג"ש אם לא היכי דמיות' הוא כדלקמן:
אלא בגין דכתיב בה אמירה. ואמר אליהם וכרבי יודה דאמר בפרקין דלעיל דאמירה לחוד נמי בלה"ק הוא:
ונאמר להלן. בעגלה ערופה ונגשו וגו' מה להלן בלה"ק דכתי' וענו ואמרו דמיותר הוא וילפינן מלת הכפל בג"ש דכתיב להלן וענו הלוים ואמרו מה להלן כו':
עד כדון כר"ע דאמר לשונות ריבויין הן. בכ"מ שתמצא במקרא כפל הענין כמו הכא וענו ואמרו לרבות הוא:
כר"י. אלא לרבי ישמעאל דאמר בכ"מ לשונות כפולין הן ודברה תורה כלשון בני האדם מנלן דבלשון הקדש. פלוגתא דר"ע ור"י בפרקין דלעיל ובהרבה מקומות:
נאמר כאן נגישה. וילפינן נגישה נגישה מקרא גופיה דבמשה וכן בעגלה ערופה:
מה נגישה שנאמר להלן. היה הדיבור שם בל' הקודש:
לא מסתברא דלא ופקדו כו'. אקרא דייק דכתיב והיה כקרבכם וגו' ונגש הכהן וגו' ובסוף הפרשה והיה ככלות השוטרים וגו' ופקדו שרי צבאות בראש העם ולא מסתברא אלא איפכא דמקודם ופקדו שרי צבאות ואח"כ ונגש הכהן וכדמפרש ואזיל:
מאן די מתקון לון. לאחר שמתקן להן מערכות המלחמה ולפקוד שרי צבאות אז צריך שישמיע להן ולדבר מענייני מלחמה ולא מקודם שעדיין לא תיקן להם עיקר המערכות:
אין מקרא אמור על סדר. דאין מוקד' ומאוחר בתורה ובאמת מתחילה פקדו שרי צבאות:
בספר את אמר כו'. דשנינו בתוספתא פ"ז והובאה בבבלי ריש פרקין פעמיים מדבר עמם אחת בספר כשיצאו מארצם ואחת בערכי המלחמה והילכך קאמר דבספר שוטר שומע מפי כהן דהא דכתיב ודברו השוטרים וגו' הכהן אמר להן והשוטרים משמיעים להעם:
בכל לשון. דהכהן לבד צריך שיאמר בלה"ק והשוטרים משמיעים בכל לשון שהם מביני':
אבל בערכי מלחמ'. מה שהכהן אומר בערכי מלחמה אל ירך לבבכם וגו' הוא לבדו אומר ואין השוטרים משמיעים מפני שאין שהות כ"כ במלחמה לפי שעוסקין בסיפוק מים ומזון כו' ואין להם פנאי:
ואמור אף בערכי המלחמה כן. דהכהן מדבר ושוטר משמיע כמו בספר ומנא לך האי טעמא דאמרת מפני שמספקין כו':
התיב רבי חייה בר אדא. על דברי ר' חגיי לא מסתברא דלא כו' כלומר דאתה כמסתפק ושואל למה לא נאמר כן בערכי המלחמה טפי היה לך להקשות דע"כ הכי הוא דאל"כ לא מסתברא דלא היה צריך לכתוב בפסוק אלא כן מתחילה והיה ככלות השוטרים וגו' ואחר כך ונגש הכהן ודבר וגו' דהרי הכהן לבדו הוא מדבר בערכי המלחמה אחרי שכבר פסקו השוטרים מלהשמיע לעם דבריהן אלא ע"כ דגם בערכי המלחמה היו משמיעים דברי הכהן אל העם:
א"ל מכיון. דאמרי' לעיל אין מקרא על הסדר אין את יכול לשמוע מן המקרא כלום ולדייק למה לא נאמר כן במקרא ולפיכך שואל אני בלשון בעיא דנימא אף בערכי המלחמה כן: