אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי משה מרגלית

פרק ו · הלכה ב

הלכה א

מתני' אני ראיתיה שנטמאת. באותה סתירה שהיא על פי שני עדים לר' יהושע או על פי עוף הפורח לרב. אליעזר:

לא היתה שותה. דעד אחד נאמן בה אף להפסידה כתובתה שרגלי' לדבר ולקמן במתני' יליף לה מקראי:

אף לפוסלה מכתובתה. שלא תשתה ולא תיטול כתובתה:

ויבמתה. אשת אחי בעלה:

ובת בעלה. מאשה אחרת:

הרי אלו נאמנות. לעדות זו אע"פ שהן פסולות לכל שאר עדות שהוא לרעתה שהן שונאות אותה כדאמרי' ביבמות פט"ו הכא התורה האמינה כל עדות שיש בה ומיהו לא לפוסלה מכתיבתה הואיל ושונאות אותה אלא שלא תשתה:

גמ' ועד אין בה. כתיב והיא לא נתפשה:

מכל מקום. דהואיל ועד אחד נאמן בה כדלקמן עד מכל מקים נאמן. וכר' ישמעאל. דיליף מהכא דעד א' נאמן:

כל מקום שנאמר בתורה עד סתם. ולא כתיב אחד הרי הוא בכלל שני עדים במשמע עד כו' כדדריש בבבלי פירקין דכתיב לא יקום עד אחד באיש וגו' מה ת"ל אחד זה בנה אב כל מקום שנאמר בתורה עד הרי כאן שנים עד שיפרט לך הכתוב אחד ואמר רחמנא תרי לית בה אלא חד והיא לא נתפסה אסורה:

אשכח. מצינו ברייתא אחריתא דפליגא דתני בשם רבי ישמעאל שני עדים בעינן גם בטומא' ולא דריש להא דלעיל:

מתני'. דקתני סתמא דעד א' נאמן אף לפוסלה מכתובתה:

משהודה ר"ע לר"ט. בברייתא דלקמיה:

איכן מצינו עד אחד בממון כלום. דהא כתיב לא יקום עד א' לכל עון וגו':

ואיכן מצינו עד אחד בא"א כלום. דהא אין דבר שבערוה פחות משנים ואפ"ה נאמן הכא לטמאותה מגזירת הכתוב וה"נ נאמן להפסידה מכתובתה:

חמותה שאמרה אני ראיתיה שניטמאת ובא א' ואמר ראיתיה שנטמאת גרסינן. כלומר מעתה דאמרת טעמא דנאמן עד אחד להפסידה מכתובתה הואיל וכשם שהוא נאמן בה לטמאותה שלא תשתה ולפיכך בעי ר' בון בכה"ג דבאת חמותה בתחילה והעידה עליה שנטמאת והיא אינה נאמנת עליה אלא שלא תשתה כדאמרינן במתני'. ואם אח"כ בא עוד אחד ואמר ראיתי' שנטמאת מאי אם נאמן עכשיו להפסידה כתובתה אי נימא הואיל ואין עדותו בא אלא להפסידה כתובתה דהרי כבר נראית שלא לשתות מעדות חמותה ואין מפסידין ממון ע"פ עד אחד או הואיל והאמינו התורה בה האמינו:

אם להשקותה. כלומר על השקאה שאנחנו עוסקין באשה זו שנסתרה בא להעיד שנטמאה ולא תשתה:

וכן ר' יוסי בעי כה"ג אם שמע מתחילה מעוף הפורח:

ממה כו'. ופשיט לה הש"ס מהאי דאמר ר' יוסי באיסורא וה"נ בממונא כדלקמן:

והתריתי בו אינו לוקה. בעדות אחד אבל אם אמר לו אחד מתחילה שהוא חלב ונאמן הוא דקי"ל עד א' נאמן באיסורין כדאמר בבבלי פ' המדיר דף ע"ב מדכתי' וספרה לה לעצמה:

והתרו בו שנים. שלא לאכול זה החלב ואכל לוקה:

ועיקר עדותו לא בעד א' הוא. בתמיה דהרי אין אנו יודעין שהוא חלב אלא על פי עד א' ואפ"ה אמרינן הואיל והאמינה התורה עד א' באיסורין כשנים הוא וה"נ הואיל והאמינה התורה עד א' בסוטה. הוי כשנים ומפסידה כתובתה:

ממה דר' יודה. וכן אנו יכולין לפשוט זה הבעיא ממה דא' ר"י בנזיר בכה"ג וכן מדר' מנא לקמן דחשיבא עדות א' במקום שהאמינו תורה והויא זונה על פיו למילקי בעלה כהן אם בא עליה אח"כ:

נזיר אתה. ששמעתי ממך שנדרת בנזירות א"נ שאביך הדיר אותך בנזיר בפני:

פלנית כהנת. אשת כהן:

והתריתי בו אינו לוקה. עליה משום זונה:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה