אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי משה מרגלית

פרק ו · הלכה א

פרק ו

מתני' מי שקינא לה ונסתרה. אם לאחר שקינ' לה נסתרה:

אפי' שמע מן העוף הפורח. שנסתרה יוציא ויתן כתובה ור' אליעזר לטעמיה דאמר בריש פ"ק סתירה לא בעיא עדות ואפי' עבד ואפי' שפחה נאמנין דהיינו נמי כעוף הפורח דאיתקש' סתירה לטומאה דכלהו מהימני בה הילכך נאסרה עליו ואם אינו רוצה להשקותה יוציא ויתן כתובה:

משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה. נשים הטוות לאור הלבנה כלומר משום סתירה שאין בה שני עדים אינה נאסרת עליו ור' יהושע לטעמיה דאמר בפ' קמא משקה לה על פי שנים מיהו כשישאו ויתנו מוזרות בלבנה בהפריצותה מכוער הדבר ותצא דהא אפי' מיא תו לא בדקי לה כדדריש בבבלי פ"ק דף ו' וטהורה היא ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה והלכה כר' יהושע:

גמ' כל ההן פירקא. כל זה הפ' מייירי בשקנא לה ועל מה ששנינו לקמן אמר עד א' ראיתי שנטמאת כו' קאי וכן אכל הנך מתני' דלקמן כדאמר בסוף פירקין וכלומר דדוקא לאחר הקינוי הוא דעד א' מהימן כדאמרינן בבבלי ריש מכילתין מפני מה האמינה תורה עד אחד בסוטה שרגלים לדבר שהרי קינתנה ונסתרה:

אפילו לא נסתרה. וכדמפרש ר' זעירא לקמיה:

לא דר"ש בן לקיש פליג. כלומר דלא תאמר הא דקאמר אפי' לא נסתרה פליג אגירסא דמתני' שלפנינו דאפי' לא נסתרה כלל ושמע מעוף הפורח פריצות' בעלמא יוציא ויתן כתובה לר"א. אלא סבר כההן תנייה והוא מיקל כו'. אלא פרושי קמפרש למילתיה דר"א דסבר לה כוותיה דמיקל בעדי סתירה דלא בעיא עדות ממש והא דקאמר אפי' לא נסתרה בעידי סתירה קאמר אלא אפי' שמע הסתירה מעוף הפורח כדפרישית במתני':

אנן תנינן. במתני' מחלוקת דר"א ודר"י:

אית תניי. ואיכא דתני לה מתני' סתמא כדמפרש לקמיה:

לא על מה דר"א אמר ר' יושוע פליג. כלומר דהאי תנא דסתם במתני' לא דתימא דאדברי ר"א פליג לגמרי ולא גריס ליה במתני' וכן דפליג על דתני במתני' בשם ר' יהושע כי אם דסתם המתני' כדברי ר' יהושע אלא בגין דתנינן ר' יהושע כו'. כלומר דדברי יהושע לא גריס ליה במתני' אלא דסתם למתני' כדברי ר"א בלא מחלוקת דמיקל בעידי סתירה והיינו דבעי עלה ר' אבא בר מרי לקמיה:

תמן. בפ' החולץ אמרינן כל מקום כו' הל' כסתם והרי מחלוקת ר' אליעזר ור"י בפרק קמא:

והכא הוא אומר הכין. דסתם לן רבי כדברי ר"א בתמיה והא קי"ל ר' אליעזר ור' יהושע הלכה כר' יהושע:

אנן תנינן. במתני' מוצרות בלבנה:

אית תניי. דגריס מוזרות כגי' שלפנינו:

מצרן עמר. על הצמר מפרש דשייך כי האי לישנא פושטות הצמר לטוות:

שזרת כיתן. לשון משזר ששוזרות הפשתן:

מה נן קיימין. במאי עסקינן הא דקאמ' עד שישאו ויתנו בה כו' וממי שמעו הן:

אם כהן כו'. אם דמיירי שהן מדברות ביניהן ששמעו איזה לזות שפתים מזאת ולא יודעות ממי שמעו:

כעוף הפורח הוא. ומאי עדיפא מרישא:

ואם כהן כאיש השומע ויודע ממי יצא הדבר כך הן אומרות זאת לזאת אני שמעתי מפלוני:

כעד מפי עד הוא. ועדות מעליא בסוטה היא דהא קי"ל כל מקום דעד א' ועבד ושפחה נאמנין עד מפי עד נאמן ופשיטא דתצא:

אלא כו' תימליוסים. פירש הערוך יסוד ושורש כלומר שהן אומרת כמדומה ששמעתי מפלוני ופלוני כו' כדבר שאין לו עיקר ויסוד. ואפ"ה הואיל ואחר הקינוי הוא ויש רגלים לדבר תצא אפילו אין כאן דבר ברור:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה