פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי משה מרגלית
פרק ה · הלכה ו
מתני' מיראה. מדאגת פורענות שלא תבא עליו:
וירא אלהים. ולא אוהב אלהים:
גמ' אימתי היה איוב. פליגתא דתנאי נמי בבבלי בתרא דף ט"ו:
אשר חכמים יגידו. ודריש לה לעיל פ"ק על ראובן ויהודה שהודו ולא בושו:
העמיד תייש אחד לנגדו. ובתוך כך יציל צאנו כך הקב"ה נתן איוב לענין שלא יקטרג על ישראל:
יסגירני אל. בכיון הסגירו ביד עויל:
ומגדולי פמליא. מגדולי שריו ויועציו:
הדא קוא דכאיב הירא וגו'. זה איוב דכתיב ביה איש תם וגו':
ולמה זה הבל תהבלו. כדאמר בבלי שם איזהו דור שכולו הבל הוי אומר זה דורן של שפוט השופטים:
שהיו נוטלים מעשר בגרנות. כלומר מקבלי שוחד להטות דין:
אהבת אתנן וגו'. פסוק הוא בהושע כלומר כדמצינו דגם הנביא היה מוכיח להם כן:
בימי מלכות שבא היה. ובא גם גדוד מכשדים עליו:
בימי מלכות כשדים. ובא גדוד גם משבא עליו:
מעולי גולה היה. וגר היה ורבי יוחנן קאמר דישראל מעלי' הי':
. לפום כן. הואיל דסבירא ליה לרבי יוחנן דישראל ממש היה לפיכך למד ממנו הלכות אבל לקמיה דצריך לקרוע מעומד כמו שעשה איוב:
תני ר"ח. דסבירא ליה כהני תנאי דלעיל דגוי היה:
תמן אמר. לעיל בריש הסוגיא:
ולא אבה וגו'. וכתיב ויהפוך ה' אלהי' את הקללה לברכה ודריש לה שהוא בעצמו בירכן על כרחו:
אין הוא הוא. אם אליהוא בלעם הוא כבר כסה עליו המקום ואתה מגלהו:
שביזה כל בתי עכומ"ז. שכיסו כל פני עכומ"ז בושה שראו שמסר עצמו על קדושת השם:
וכתב ספרו של איוב. דס"ל כמ"ד בבבלי התם דבימי משה היה ודריש לה מדכתיב הכא מי יתן איפוא ויכתבון מלי וכתיב התם ובמה יודע איפוא:
ומאן דלית הוא זותרן לית הוא כשר. בתמיה דדרשת הכי מדכתיב וירא אלהים:
אלא שהיה מוותר על קללתו. שהיו מקללין אותו ומעביר על מדותיו למחול להן:
סליק פירקא בס"ד