אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי משה מרגלית

פרק ה · הלכה ו

הלכה ה

מתני' מיראה. מדאגת פורענות שלא תבא עליו:

וירא אלהים. ולא אוהב אלהים:

גמ' אימתי היה איוב. פליגתא דתנאי נמי בבבלי בתרא דף ט"ו:

אשר חכמים יגידו. ודריש לה לעיל פ"ק על ראובן ויהודה שהודו ולא בושו:

העמיד תייש אחד לנגדו. ובתוך כך יציל צאנו כך הקב"ה נתן איוב לענין שלא יקטרג על ישראל:

יסגירני אל. בכיון הסגירו ביד עויל:

ומגדולי פמליא. מגדולי שריו ויועציו:

הדא קוא דכאיב הירא וגו'. זה איוב דכתיב ביה איש תם וגו':

ולמה זה הבל תהבלו. כדאמר בבלי שם איזהו דור שכולו הבל הוי אומר זה דורן של שפוט השופטים:

שהיו נוטלים מעשר בגרנות. כלומר מקבלי שוחד להטות דין:

אהבת אתנן וגו'. פסוק הוא בהושע כלומר כדמצינו דגם הנביא היה מוכיח להם כן:

בימי מלכות שבא היה. ובא גם גדוד מכשדים עליו:

בימי מלכות כשדים. ובא גדוד גם משבא עליו:

מעולי גולה היה. וגר היה ורבי יוחנן קאמר דישראל מעלי' הי':

. לפום כן. הואיל דסבירא ליה לרבי יוחנן דישראל ממש היה לפיכך למד ממנו הלכות אבל לקמיה דצריך לקרוע מעומד כמו שעשה איוב:

תני ר"ח. דסבירא ליה כהני תנאי דלעיל דגוי היה:

תמן אמר. לעיל בריש הסוגיא:

ולא אבה וגו'. וכתיב ויהפוך ה' אלהי' את הקללה לברכה ודריש לה שהוא בעצמו בירכן על כרחו:

אין הוא הוא. אם אליהוא בלעם הוא כבר כסה עליו המקום ואתה מגלהו:

שביזה כל בתי עכומ"ז. שכיסו כל פני עכומ"ז בושה שראו שמסר עצמו על קדושת השם:

וכתב ספרו של איוב. דס"ל כמ"ד בבבלי התם דבימי משה היה ודריש לה מדכתיב הכא מי יתן איפוא ויכתבון מלי וכתיב התם ובמה יודע איפוא:

ומאן דלית הוא זותרן לית הוא כשר. בתמיה דדרשת הכי מדכתיב וירא אלהים:

אלא שהיה מוותר על קללתו. שהיו מקללין אותו ומעביר על מדותיו למחול להן:

סליק פירקא בס"ד

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה