פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי משה מרגלית
פרק ד · הלכה ג
מתני' מעוברת חבירו. שמת או שגירש' והניחה מעוברת או מניקה ואסרוה חכמים להנשא עד שיהא הולד בן שתי שנים והלך זה ונשאה קודם הזמן וקינא לה ונסתרה:
לא שותה. שהרי אינה ראויה לקיימה דס"ל לר"מ הנושא מעוברת חבירו כו' יוציא ולא יחזיר עולמית כדאמר בגמ' ואין הלכה כר"מ:
יכול הוא להפרישה. עד כ"ד חודש ולהחזירה הילכך ראוי' לאישות קרינא בה:
איילונית. דוכרניתא דלא ילדה וממעי אמה היא כך ואין לה סימני אשה לא דדים ולא שערות וקולה עבה:
ושאינה ראוי' לילד. ששתת כוס עיקרין ואסורות לקיימן למי שאין. לו בנים:
יכול הוא לישא לו אשה אחרת. ויהיה מותר לקיים את זאת הילכך ראוי' לאישות הוא ובגמ' מפרש פלוגתייהו:
גמ' אל תשג גבול עולם. למעוברת חבירו קדריש דגבול ראשונים הוא:
ובשדה יתומי' אל תבוא. למינקת חבירו דהטעם משום ולד הוא שמא יתעכר החלב כדאיתא בבבלי פ' החולץ דף מ"ב:
ובכל הדברים ר"מ קונס. בעי' היא אם בכל מקום ששמענו לר"מ דא' בעלמא לכתחילה לא משום גזירת חכמים ואם עברה על גזירת חכמים אם קניס לה ר"מ נמי כדהכא:
נשמעינ'. לזה מן הדא דתנן פ' מצות חליצה בחליצת קטנה דכשירה לר"מ בדיעבד וכדפרישית שם לפי גירסא דהאי תלמודא:
סתם. ולא בשמיה דר' יוחנן:
דר"מ היא. הא דקתני דוקא בדיעבד כשירה דס"ל אין חולצין כו' לכתחילה אבל לרבנן אפי' לכתחילה וה"נ גזירה דרבנן בעלמא היא כמפורש שם דהוקשה אשה לאיש אסמכתא בעלמא היא לר"מ וש"מ דלא קניס ר"מ בשארי דברים דאמרי בהו דלכתחילה לא:
תני מניקה כו'. ברייתא הובאה בבבלי כתובות דף ס':
ר' יונתן בן יוסי אומר כו'. דהן הן מחלוקתן של ב"ש וב"ה:
אם כדברי האומר. הכרעת עצמו הוא דלדברי האומר כ"ד כו' כדמפרש טעמא לפי שאין החלב נעכר אלא לאחר ג' חדשים דאז הוכ' עוברה משום דעיקר חשש במינקת חבירו שמא תתעבר ותצטרך לגמול את בנה וזה אינו אביו שיקנה לו ביצים וחלב:
מה. מה זה דחידש ר' ירמיה אם נימא דפליג על ר' יעקב דלאו ר"ל הורה ליה אלא רבי חנינא:
תרין עובדין הוון. לא פליג אלא שני המעשים והשאלות אמת הן:
חד כו'. וקמ"ל דר' חנינא נמי הורה הלכה למעשה הכי:
וצם כל ההוא יומא. על שהורה להתיר קודם כ"ד חדש:
בארבלי. שם מקום:
ואפי' מת התינוק. דלא פלוג רבנן. אבל בבבלי שם מסיק והלכתא מת מותר גמלתו אסור:
מודים חכמים לר"א במתני' באיילונית כו':
שאם היה לו אשה ובנים. או אשה או בנים בשעת קינוי דאז מותר לקיימן:
שהיא שותה. דלא פליגי אלא כשאין לו ולא ס"ל טעמא דר"א מפני שיכול לישא אשה אחרת:
כבר נראית לשתות. בשעת קינוי ושותת ואע"ג דאין לו עכשיו:
לא היה לו אשה ובנים ונולדו לו בין קינוי לסתירה גרסינן:
כבר נראית שלא לשתות. אע"פ דיש לו בשעת סתירה דהכל הולך אחר שעת הקינוי: