פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי משה מרגלית
פרק ד · הלכה ב
מתני' אמר בעלה איני משקה ושבעלה בעלה כו'. שהוא גרם לה שלא תשתה נוטלת כתובתה:
מתו בעליהן. של כל הסוטות הראויות לשתות ולא הספיקו להשקותן עד שמתו:
ב"ש אומרים. נוטלות כתובה. בבבלי מפרש טעמייהו דס"ל שטר העומד לגבות כגבוי דמי:
ולא שותות. דכתי' והביא האיש את אשתו. וב"ה אומרים לא שותות כו'. ובנוסחת הבבבלי או שותות כו' כלומר דמתוך שלא שותות לא נוטלות כתובה דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי ולנוסחא דהכא טפי בפשיטות הוא ולא צריך לפרש מתוך כו':
גמ' סוטה. אם רצה הבעל למחול על קינויו מוחל:
ובן סורר ומורה. אם רצו אביו ואמו למחול לו מוחלין:
וזקן ממרא. שהמרה על פי ב"ד אם רצו למחול מוחלין. וסיים שם בסנהדרין וכשבאתי אצל ר' יהודה בן בתירא לנציבין על שנים הודה לי על א' לא הודה לי על זקן ממרא לא הודה לי כדי שלא ירבו המחלוקת בישראל. וכן הוא בבבלי פירקין: