אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי משה מרגלית

פרק ד · הלכה א

פרק ד

מתני' ארוסה. שקינא לה ארוס:

ושומרת יבם. שקינא לה יבם:

לא שותות. דמעטינהו קרא:

ולא נוטלת כתוב'. שהיא גרמה לאסור עצמה עליו שנסתרה אחר קינוי דמקינוי ואיסור לא אימעוט כדמפרש בגמרא:

תחת אישה. ביושבת תחתיו הכתוב מדבר:

נתינה. מן הגבעונים ואסורים לבא בקהל:

לא שותות. דלא נאמרה פרשה אלא בראוי' לקיימה כדדריש בספרי כי תשטה אשתו בראוי' לאישות הכתוב מדבר פרט לאלמנה לכ"ג כו':

ולא נוטלת כתובה. ואע"ג דשאר אלמנה לכ"ג לא קנסוה רבנן בכתובה כדאמרינן בפ' אלמנה ניזונת זו אין לה שסתירתה גרמה לה:

גמ' וישקינה. כלומר דפריך מאי חזית לומר דאימעוט ארוסה ושומרת יבם משתיה ולא מקינוי דהא מדאמרת ולא נוטלת כתובה ש"מ דמקנא לה כדפרישית במתני' וע"כ תחת אישה לאו דוקא א"כ וישקינה נמי:

גזירת הכתיב היא. גבי אשקיי' דכתיב והביא האיש את אשתו מדתנא בה קרא ולא כתב והביא האיש אותה אל הכהן ש"מ דוקא אשתו ממש בעינן:

ולא יקנא לה. ונימא ה"נ בקינוי:

וקנא את אשתו. את ריבוי הוא ואפי' מקצת אשתו ולקמן פריך עלה:

מתניתא דב"ש. לשון שאילה הוא אם מתני' אתיא נמי כב"ש או לא דב"ש אמרי לקמן גבי מתו בעליהן נוטלות כתובה ולא שותות ובמתני' משמע דכל היכי דלא שותה לא נוטלת כתובה:

אמר ר' יוסי. אפי' כב"ש אתייא דשאני תמן דטעמייהו דב"ש אומרים נוטלת כתובה מפני שהיא אומרת הביאו לי בעלי כו' ואין העיכוב ממנה:

ברם הכא יודעת היית כו'. כלומר שלא תוכל לברר הספק דהרי אינה שותה ולמה הכניסה עצמה לספק המריבה הזה להסתתר:

בשביל לפוסלה מכתובתה. כלומר שהיא עצמה גרמה בשביל סתירתה להפסיד כתובתה:

ר' יודה בעי. על הא דאמרי' לעיל דאימעוט משתיה ולא מקינוי:

כמה. דאמרינן בקינוי אשתו ואפילו מקצת אשתו כן נימא נמי תחת אישך דכתיב בהשקא' ואפי' מקצת אישך ולא משני מידי:

היך עבודה. מילתא באפי נפשה היא ולאו אדר' יודה קאי אלא דמפרש ה"ד דין ארוסה ושומרת יבם דאמרי' לא שותות היינו דוקא בעוד' ארוסה ושומרת יבם אבל אם קינא לה בעודה ארוסה וכנסה ונסתרה אח"כ משקה אותה על קינויו שקינה לה בעודה ארוסה וכן בשומרת יבם וכן אמרי' בבבלי דף כ"ה אין מקנין לארוסה להשקותה כשהיא ארוסה אבל מקנין לארוסה להשקותה כשהיא נשואה. וידע בה. שבא עליה אח"כ מלשון ואיש לא ידעה:

תצא בכתובתה. הואיל והוא גרם לה שלא תשתה לא הפסידה כתובתה כדאמרי' לקמן ושבעלה בא עליה בדרך נוטלת כתובה ולא שותה וקמ"ל דגם בארוסה הדין כן דלא תימא הואיל וקדמה הקינוי לנישואין הפסידה כתובה:

ואם לאו כו'. כדין כל הסוטות:

משקה אותה. היבם על קינויו של אחיו שהרי כנסה:

ונפלה לפני אחיו השני. שלא נפלה לו אלא מחמת אחיו הראשון. דעדיין זיקת אחיו הראשון עליה ואיהו לא קינא לה:

וכנסה. דהויא לה כאשתו ואם מת ונפלה לפני יבם אחר וכנסה כו' משקה השני על קינוי של הראשון:

תמן תנינין לקמן הלכה ג':

ונקתה ונזרעה זרע. בראוי' לזרע הקפיד הכתוב:

הרי אלמנה לכ"ג. והה"ד כל הפסולין דחשיב במתני' דראוי' לזרע ואפ"ה לא שותות:

שנייא היא. התם דכתיב ולא יחלל זרעו דזרע חלל מיקרי ולאו זרע מעליא והה"ד לשאר פסולין דילפינן מינה:

ופריך תמן תנינן. בסוף פרק ז' דיבמות ממזר פוסל בתרומה ומאכיל כיצד כו' כדמפרש התם דאלמא זרע פסול מיקרי זרע והכא הוא אומר הכין דלאו זרע הוא:

תמן וזרע אין לה. כתיב בבת כהן החוזרת לבית אביה אם אין לה זרע מבעלה ישראל:

מ"מ. אפי' זרע פסול כדדריש התם אין לה עיין לה:

אבל הכא זרע כשר לא זרע פסול גרסי'. ונזרעה זרע משמע דוקא הראוי לזרע כשר פרט לאלמנה לכ"ג כו':

ור' יוסי בר' בון. קאמר דהיינו טעמא דפסולות אינן שותות דכלום המים המרים באין אלא להתירה לביתה:

וזו כיון שנסתרה. כלומר לאחר סתירה עוד אומרים לו הוצא דאסורה עולמית עליו ואינה ראויה לקיימה אי נמי כיון שאסורה גרסינן:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה