אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי משה מרגלית

פרק ג · הלכה ב

הלכה א

מתני' היה משקה ואחר כך מקריב. בבבלי פריך הא תנא לי' רישא והקטיר ומפרש דה"ק סדר מנחת סוטה הניף כו' ובהשקאה גופה פליגי בה ר"ש ורבנן:

ר"ש אומר כו'. טעמייהו מפרש בגמ':

גמ' מ"ט דרבנן ובאו בה. דכתיב בוהשקה קמא ובאו בה המים וגו' ובתריה כתיב ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות וגו' וקסברי האי קרא דוקא שמשקה קודם שהקריב:

ואחר ישקה. יקמץ הכהן וגו' והקטיר המזבחה ואחר ישקה את האשה וקסבר האי קרא דוקא כדמפרש ואזיל:

מה מקיים. ר"ש קרא דרבנן:

ובאו בה כו'. דצריך שתשתה כל המים ולא מקצתן ודייק מדכתיב המים כל המים ולא שתשתה קודם הקרבה:

ע"כ שלא בטיבתה. לומר דמערערין אותה לשתות אם נמחקה המגילה ואמרה איני שותה:

מודה כו'. דבדיעבד מודין זה לזה דאינו מעכב כי פליגי למצוה לכתחילה וקמ"ל דכמו דתנן במתניתין דר"ש מודה לרבנן בדיעבד כן רבנן מודים נמי לר"ש:

רבנן אמרי. השתא מפרש טעמייהו במאי פליגי דמר סבר והשקה קמא דוקא ומר סבר ואחר ישקה דוקא:

מנחה היא. דמשמע שהיא בודקת לפיכך צריכה שתשתה קודם ואחר הקרבה תבדוק אותה:

המים הן בודקין אותה גרסינן. מיד אחר ששתת כדיליף לקמיה לפיכך הקרבה קדמה:

מ"ט דרבנן. דאמרי דאחר הקרבה מיד נבדקת:

מנחת זכרון וגו'. כתיב שהיא מזכרת עונה לבדוק אותה מיד:

ובאו בה. המים המאררים למרים וצבתה וגו' דמשמע אחר שתיית המים תיכף נבדקת:

מלמד שהן מתחלחלין כו'. ולא לומר שתיכף בודקין אלא אחר הקרבה:

מלמד שכל עונות כו'. שעשתה מקודם:

רבנן אמרי כו'. השתא מפרש הסדר לתרווייהו דלרבנן כותב כו' אבל כ"ע מודים דמחיקה סמוך להשקייה בעינן כדכתיבי קראי וכתב את האלות האלה הכהן בספר ומחה אל מי המרים והשקה את האשה וגו':

כר"ש. אתייא דמשכחת לה אליביה דאחר הקרבה מערערין אותה:

אנן תנינן. במתני' לקמן אינה מספקת לשתות עד שפניה כו'. דמשמע תיכף אחר שתיית המים נבדקת:

אית תניי. בברייתא דתני לא היתה זזה משם עד כו':

כר"ש. כדאמרן דכבר מנחתה קרבה ואינה מספקת לשתות עד שהמים בודקין:

רבנן. דהמים אין בודקין עד שתקרב מנחתה ועכ"פ לא זזה משם עד שתיבדק:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה