פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי משה מרגלית
פרק א · הלכה י
מתני' ואין באחיו גדול ממנו. שהי' מלך הרי מדה שמדד שנקבר אביו בגדולים בו במדה מדדו לו שנקבר הוא בגדולים:
מי לנו גדול מיוסף. מי לנו לענין כבוד קבורה לקבור בגדולים גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה שהוא גדול ואין בישראל גדול ממנו הרי מדה שמדד לקבור את יוסף ע"י גדול ובה מדדו לו שאין גדול בכבודו קבור ממשה שלא נתעסק בו אלא הקב"ה:
אלא על כל הצדיקים. שכבוד ה' יאספהו:
גמ' כבוד חי העולמים. המחנה כבד מאד קדריש:
איזוריהם התירו. מפני אבילות:
קישרי כתפיהון התירו. והלכו חלוצי כתף:
זקפו קומתן. מפניו לכבודו. ראו מה פרע להן. כדלקמן:
שבין איגרות. המן לאיגרות מרדכי:
כתיב ויקונן וגו'. איידי דדריש בענין גמילות חסד נקט לה הכא:
לא מסתברא דלא ללמד בני יהודה קינה גרסינן. כלומר לא היה לו לומר אלא ללמד קינה ומאי קשת דקאמר. א"נ דמתמה וכי מה צריך עכשיו לקשת כדמסיק:
מי היה. כלומר מי היו אז המתגרים בישראל דהמלחמה בפלשתים לא היתה נגד ישראל אלא לפגוע מדת הדין בשאול:
מ"ד ספר בראשית ניחא. דהוא ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים ורמוז שם כי במות הצדיקים השונאים באים ומתגרים כדאמר בב"ר למה פרשה זו סתומה לפי שנסתמו עיניהן מהצרו' כשמת יעקב:
חומש הפקודים. דכתיב ביה תמות נפשי מות ישרים:
מה מלחמה כו'. היכן רמוז זה וקאמר כדדרשינן ובני ישראל וגו':
הדא הוא דכתיב לעמרמי וגו'. ולעיל קחשיב להו ולמה הוזכרו אלא ללמד שחסרו מהן ארבע משפחות ובימי דוד חזרו כדלקמן:
שגמלו לצדיק חסד. ששם גמלו חסד והוי כאלו מת שם:
עמו. דכתיב ויקח משה את עצמו' יוסף עמו ודרוש עם נפשך את עבד על משה דבשביל שנתעסק בעצמות יוסף זכה שהקב"ה בכבודו נתעסק עמו כמשל אפרכוס הטוען באפיריון בן המלך ואע"פ שאומרים לו שאינו כבודו מפני שע"י כן המלך ג"כ יכבדו בנישואי בתו:
על כנפי שכינה. בכנף הוד לבושו:
אילו ואילו. ישראל היו אומרים שלום לפי שהנהיג' בתורתו ומלאכי השרת שכן דרכם להקדים לכל הצדיקי' בפטירתן ולומר להן שלום:
סליק פיקרא בס"ד