אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר· רבי משה מרגלית

פרק ז · הלכה ד

הלכה ג

מתני' חייבין עליה על ביאת מקדש. אם נטמא באותה טומאה ונכנס למקדש או אכל קדשים קודם שטהר מטומאתו חייב עליה כרת אם היה מזיד או קרבן עולה ויורד אם היה שוגג:

לא תהא זו קלה מן השרץ. שחייבין עליו על ביאת מקדש כדכתיב או בנבלת שרץ טמא. ומלתא דר"מ ליתא שהרי מגע ומשא של עצם כשעורה שהוא קל שאינו מטמא באהל הנזיר מגלח עליה כדתנן במתני' ורביעית דם שהיא חמור' שמטמא באהל אין הנזיר מגלח עליה:

אין דנין כאן מק"ו. שאין דנין ק"ו על דבר שהוא הלכה למשה מסיני שעצם כשעורה אינו כתוב בתורה אלא הלכה הוא ואין דנין ק"ו מהלכה והן הן דברי ר' אליעזר והן הן דברי רבי יהושע שאמר אלא כך אמרה הלכה:

גמ' תמן תנינן. בריש אהלות שנים טמאין במת כדמפרש ואזיל:

כיצד שני בני אדם. כלומר מהו שנים טמאים במת:

הנוגעין במת. אדם הנוגע במת טמא טומאת שבעה כדכתיב הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים לפי שהוא נעשה אב הטומאה שהמת אבי אבות הטומאה הוא:

ואדם הנוגע בו טמא טומאת ערב. דכתיב והנפש הנוגעת תטמא עד הערב לפי שהוא נעשה ולד הטומא' וכל ולד הטומאה אין בו אלא טומאת ערב והתם מפרש ואזיל כיצד שלשה כלים הנוגעים במת וכלים בכלים טמאין טומאת שבעה שהכלים הנוגעים במת הרי הן כמת עצמו דכתיב בחלל חרב או במת חרב הרי הוא כמת ולאו דוקא כלי מתכות אלא דהוא הדין לשאר כל הכלים והשלישי הנוגע בהן בין שהוא אדם בין שהן כלים טמאים טומאת ערב. כיצד ארבעה כלים הנוגעים במת ואדם בכלים וכלים באדם טמאין טומאת שבעה לפי שהכלים הנוגעים במת הרי הן כמת עצמו ואדם הנוגע בהן כנוגע במת עצמו ומטמא לבגדים טומאת שבעה כדדריש בספרי פ' חקת הרי הוא אומר וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם והתם וכל הנוגע בחלל כתיב ואפי' לא נגע אלא בכלי שנגע במת מטמא בגדים טומאת שבעה והרביעי הנוגע בהן בין אדם בין כלים טמאין טומאת ערב:

וכולהון תורה הן אצל תרומה. כל הני דקחשיב במתני' דטמאין טומאת שבעה ומטמאין להנוגע בהן טומאת ערב לא אמרו אלא אצל תרומה וה"ה קדשים דדוקא לתרומה וקדשים ולמנות בהן ראשון כו' הוי טומאתן מן התורה:

אבל על ביאת המקדש אינו חייב. כרת אלא על שני שנגע בראשון כלומר על הנגיעה שהיא שניה מן המת והיינו אדם השני שנגע בראשון שנגע במת שזה אדם השני הוא ראשון לטומאה מדין תורה לחייב נמי על ביאת מקדש כדכתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא קראו הכתוב לאדם השני הנוגע בראשון יטמא אבל הנוגע בכלים שנגעו באדם שנגע במת או הנוגע באדם שנגע בכלים שנגעו במת אע"פ שיש לזה דין ראשון לטומאה כדלעיל פטור הוא על ביאת המקדש מפני שהוא שלישי לנגיעה מן המת:

מה טעם. דכתיב ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה וגומר כי את מקדש ה' טמא הטעון חטוי חייב על ביאת המקדש כלומר דקרא הכי מתפרש איש אשר יטמא שמי שטעון חיטוי והוא אדם הנוגע במת והנוגע בו הוא דחייב על ביאת מקדש אבל אם נטמא במי שאין טעון חיטוי לא:

התיבון. על טעמיה דרבי יוחנן הרי אדם הנוגע בכלים הנוגעים במת דטעון חיטוי הוא שהרי הכלים הן כמת עצמו ואדם הנוגע בהן טעון חיטוי ולדידך דאמרת אינו חייב אלא על השני שנגע בראשון ואם כן שוב אין אדם הנוגע בזה שנגע בכלים שנגעו במת חייב על ביאת מקדש שהרי הוא שלישי לנגיעה ואמאי והא זה השלישי נגע בעי שטעון חיטוי הוא:

אמר רבי אבין בר חייה בטומאת איש באיש. מיירי קרא כדכתיב ואיש אשר יטמא ולא בטומאת איש בכלים:

מילתיה דרבי אבין בר חייה אינו חייב אלא על הראשון בלבד. כלומר דהש"ס מפרש להא דרבי אבין דלא תימא דאתא לפלוגי בין טומאת איש באיש ובין טומאת איש בכלים דטומאת איש בכלים אפילו השלישי לנגיעה חייב מפני שהוא נגע במי שטעון חיטוי ולפיכך קאמר דלא היא אלא למילתיה דרבי אבין נמי לעולם אינו חייב אלא על הנוגע בראשון ואפילו בטומאת איש בכלים דמאחר דגלי לן קרא שאילו אדם באדם אינו חייב אלא על הנוגע בראשון בלבד וכא והוא הדין הכא באיש בכלים אינו חייב אלא על הנוגע בראשון בלבד דתו לא מחלקינן דכל היכא שהוא שלישי לנגיעה פטור על ביאת מקדש אע"פ שנגע במי שהוא טעון חיטוי והא דקאמר לא בטומאת איש בכלים על משמעות הקרא קאי דלא איירי בהכי ולא צריך למעוטיה דאיש בכלים ממילא אימעוט הנוגע בו מדהוי שלישי לנגיעה:

אמר רבי יוסי והוא שטבל. רבי יוסי פליג דהא דהשלישי בנגיעה פטור על ביאת מקדש בשטבל דוקא ועל טומאת איש בכלים קאי שנגע באדם שנגע בכלים שנגעו במת דזה השלישי בנגיעה הוי ראשון לטומאה לענין תרומה וקדשים כדלעיל אלא דעל ביאת מקדש פטור הוא לרבי יוחנן וקאמר רבי יוסי דוקא בשטבל ולא העריב שמשו דמיהת קלישא ליה טומאתו אבל אם לא טבל הרי הוא בטומאתו כדרבי:

אמר רבי אילא הוא עצמו שנגע במת חייב. ה"פ לאו דרבי אילא קאמר דדוקא הנוגע במת הוא דחייב על ביאת מקדש אבל אדם הנוגע בו פטור דהא ליתא דהא טמא מן התורה הוא דכתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא ועוד דלפי זה לא שייכא הא דלקמיה אלא דה"ק הא דמחייב הטעון חיטוי לאדם הנוגע בו על ביאת מקדש דוקא אם הוא עצמו שנגע במת ולאפוקי אם הם כלים הנוגעים במת שוב אין אדם הנוגע בהן חייב על ביאת המקדש אע"פ שהוא שני לנגיעה ופליג על ר' יוחנן דמחייב לעולם להשני לנגיעה ואפילו הוא מחמת כלים כדלעיל:

אמרה ואמר טעמא. רבי אילא אמרה למילתיה והוא בעצמו פירש הטעם דכתיב ואיש אשר יטמא בטומאת איש הוא דמשתעי קרא דוקא אם איש נטמא במת מטמא לאדם הנוגע בו לחייבו על ביאת מקדש:

ופריך והוא שלישי. כלומר אם בטומאת איש נימא נמי אם נטמא באיש שנטמא בכלי שנגע במת דנמי טומאת איש היא דמאי שנא איש אשר נטמא במת הוא אב הטומאה ומאי שנא איש אשר נטמא בכלי שנטמא במת נמי אב הטומאה הוא ומעתה נרבה אפי שלישי לנגיעה דטומאת איש מיקריא:

כדאמר רבי אבון בר חייה. כלומר דמשני דרבי אילא נמי מדייק הכתוב כרבי אבון אבל לא כטעמיה דאלו רבי אבון לפרושי מילתיה דרבי יוחנן קאמר ולמעט השלישי לנגיעה אבל השנים הראשונים לעולם חייבין ואפי' נגע בכלים שנגעו במת כדפרישית לעיל ורבי אילא ה"ק דקרא לא איירי כלל בטומאת איש בכלים ואפי' הוא שני לנגיעה אלא בטומאת איש באיש דוקא דבזה השני נמי חייב אבל אם נגע בכלים שנגעו במת פטור:

תניי תמן. בתוספתא דכלים פליג על רבי אילא כלי שחציו מן החלמא גריס התם והכי איתא שם החלמא והגללים שטרפן זה בזה ועשה מהן כלים חלמא הוא טיט הדבוק בלובן ביצה מלשון אם יש טעם בריר חלמות והוא מקבל טומאה כדין כלי חרס והגללים אין מקבלין טומאה אם רוב מן הטמא טמא ואם רוב מן הטהור טהור מחצה על מחצה ר"א אומר שורפין עליו את התרומה ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו. ומדייק הש"ס טעמא מפני שחציו מן האדמה אבל אם היה כולו חייב ומנו חייב לא הנוגע הוא דחייב דודאי על הנוגע באלו כלים שנגעו במת קאמר דחייב על ביאת מקדש וקשיא על רבי אילא לאו שני שנגע בראשון הוא ע"י כלים ואפ"ה קתני דחייב:

תיפתר בשזרקו. אדם שזרק הכלים עצמן למקדש הוא דחייב:

אי בשזרקו בדא תניי. בת"כ בהאי פרשתא על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כיבוס בגדיו בארבעים וקס"ד דה"ק אם אדם טמא נכנס למקד' קודם שטבל חייב על גופו כרת ועל בגדיו שהכניסן עמו חייב מלקות דמשמע אבל המכניס את הבגדים לבדן פטור:

ומשני משום מכניס כלים טמאים במקדש. קאמר דחייב ועל כיבוס בגדיו מילתא אחריתא היא ולא בשנכנס הוא עם הבגדים מיירי אלא אם הכניס בגדים טמאים קאמר ולעולם בשזרקו:

אוף אנן תנינן הדא מסייע להדין תנייא קדמייא. נראה דעל רבי אילא קאי וקרי ליה תנייא קדמייא משום דרבי זריקא פליג עליה ורמי עליה מהאי ברייתא דפליגא עליה דרבי אילא וקאמר רבי אלעזר דאנן תנינן במתני' מסייע לרבי אילא דאדם הנוגע בכלים שנטמאו במת אינו חייב על ביאת מקדש וה"פ דהא תנינן כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה הוא דחייבין על ביאת מקדש:

ראשון שהנזיר מגלח עליו חייבין עליו על ביאת מקדש. חייב השני הנוגע בראשון על ביאת המקדש וכלומר דממתני' שמעינן דלעולם אינו חייב על ביאת מקדש אא"כ נגע בזה שהנזיר מגלח עליו אם נטמא כיוצא בו והיינו באדם הראשון שנגע במת שהנזיר מגלח ג"כ דוקא בשנטמא במת עצמו וכן אם נגע בזה שנטמא במת חייב על ביאת מקדש:

שני שאין הנזיר מגלח עליו. כלומר אבל אם הנגיעה הוא באדם השני מנגיעת המת והיינו אם נגע באדם שנגע בכלים שנטמאו במת שאע"פ שלענין דין תרומה וקדשים הרי הוא כמו הראשון שנגע במת אפ"ה זה הנוגע בו אינו חייב על ביאת מקדש שהרי אין הנזיר מגלח כשנגע שכלים שנטמאו במת כדקתני במתני'. וזהו דקרי ליה ברישא ראשון ובסיפא שני משום דבטומאת אדם באדם משכחת לה שנגע בראשון שנגע במת אבל בטומאת אדם בכלים לעולם זה הראשון שני לנגיעה הוא. וכללא דמתני' הכי מיתפרשא כל טומאה מן המת שיש בה גלוח נזיר דהיינו באדם שנטמא במת חייבין עליו על הנוגע בי על ביאת מקדש הואיל דמצינו בכיוצא בזה שהנזיר מגלח אם הוא עצמו נגע במת וכל טומא' שלא מצינו שהנזיר מגלח עליה והיינו אם ע"י כלים שנגעו שמת דלא משכחת בה גלוח נזיר אין הנוגע הזה חייב על ביאת המקדש והיינו כדרבי אילא:

ומשני רבי יוחנן. דהאי כללא דמתני' לא קאי אטומאת נגיעה כלל אלא לטומאות הפורשות מן המת נצרכה והיינו רביעית דם רובע עצמות שאין הנזיר מגלח וכו':

וחצי לוג עצמות. לאו דוקא אלא חצי קב:

הוינן סברי מימר מה פליגי. רבי יוחנן ורבי אילא לענין השני הבא מטומאת אדם בכלים אלא בקרבן אם נכנס למקדש בשוגג אבל במזיד ולמלקות לוקין אפילו על השלישי אפילו על הרביעי לנגיעה דעדיין ראשון לטומאה מקרי כשהנגיעות ע"י כלים שנטמאו במת הן וכדקתני במתני' דאהלות דלעיל:

ופליג על רבי ירמיה. שהרי שנינו כל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה ומשמע שאין חייבין עליה כלל לא קרבן ולא מלקות:

אמר רבי יוסי בר בון. דממתני' לא תיקשי מידי שהרי רבי ינאי ורבי יוחנן בעצמן פירשו דהאי כללא לענין טומאות הפורשות מן המת אמרו ולא לטומאת נגיעה דלא איתמר בהאי כללא:

סליק פירקא בס"ד

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה