אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר· רבי משה מרגלית

פרק א · הלכה ב

הלכה א

מתני' מן החרצנים ומן הזגים. או או קתני כדמפרש בגמרא:

וכל דיקדוקי נזירות עליו. דהוי כאלו אמר הריני נזיר סתם ומשום דבעי למיתני סיפא דנזיר עולם ונזיר שמשון אין כל דקדוקי נזירות עליהם תנא הכא כל דקדוקי נזירות עליו:

מה בין נזיר עולם. מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני ואם נדר להיות נזיר עולם ה"ז נזיר עולם ומה בין נזיר עולם לנזיר שמשון נזיר עולם הכביד את שערו מיקל בתער מי"ב חדש לי"ב חדש דילפינן מאבשלום דגמרא גמירי לה שהיה נזיר עולם וכתיב ביה ויהי מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו וכתיב התם ימים תהיה גאולתו:

ומביא שלש בהמות. בשעה שמיקל מביא חטאת עולה ושלמים כדין נזיר טהור:

מביא קרבן טומאה. שתי תורים ואשם:

ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה. ואפילו לכתחילה מותר ליטמא דשמשון היה מטמא למתים והכי גמירי לה והא דקתני ואם נטמא דמשמע דיעבד אין לכתחלה לא משום דתני רישא גבי נזיר עולם ואם נטמא תני סיפא גבי נזיר שמשון נמי ואם נטמא:

גמ' כיני מתניתא. כן מיירי המתני' שאמר הרי נזיר באחד מהן או מן החרצנים וכו' ובהא אמרינן דהוי כאלו אמר הריני נזיר סתם ואסור בכלן:

אם אמר בכולן נזיר כרבי יהודה עד שיזכור ווין. ואם הזכיר בפיו לכלן תליא בפלוגתא דרבי יהודה ור"מ בפ"ה דשבועות גבי היו חמשה תובעין אותו פקדון ואמר שבועה שאין לך בידי ולא לך ולא לך חייב על כל אחד ואחד לרבי יהודה ודוקא עד שיאמר בווי"ן דקאי שבועה על כלן והכא נמי עד שיאמר מן החרצנים ומן הזגים ומן התגלחת ומן הטומאה אבל אם אמר בלא ווי"ן מן החרצנים מן הזגים וכו' דעתו היה לאסור עצמו באחד מהן מן החרצנים או מן הזגים וכו' דלא אמרינן במתני' שאסור בכלן אלא דוקא בשלא הזכיר אלא אחד מהן בהא אמרינן דעתו היה על נזירות ולא הוציא בפיו אלא אחד מהן כדין המקבל עליו נזירות מיין אסור בכלן אבל אם הוציא בפיו לכלן אמרינן דלא היה דעתו כ"א לאסור עצמו באחד מהן דאל"כ למה לו לחשוב לכלן ועד שיאמר בווי"ן דבכה"ג קאי הריני נזיר על כלן:

ברם רבי מאיר. אבל לר"מ דקאמר התם שבועה לא לך לא לך חייב על כל אחד ואחד וה"נ אפילו לא הזכיר ווי"ן אסור בכלן:

הריני נזיר ונזיר נזיר שתים. כדמפרש טעמא דהוה יכיל מימר הריני נזיר הריני נזיר בלא וי"ו ובהא אפשר לומר דלחזק דבריו נתכוין והוא לא אמר כן אלא הריני נזיר ונזיר הילכך נזיר שתים:

הריני נזיר. גי' הדפוס משובשת בכאן והגהתי כמו שהוא בתוספתא והכי מייתי לה בבבלי סוף פרקין והכי גרסינן הריני נזיר ואחת הרי זה נזיר שתים ועוד הרי שלש ושוב נזיר ארבע. דלא תימא ועוד כי הני ויהא נזיר ארבע וכן בשוב כי כלהו קאמר וליהוי נזיר שית קמ"ל דלא:

כהם. אם חזר ואמר הריני נזיר כהם נזיר שמנה ואם חזר ואמר כמותם נזיר שש עשרה וקמ"ל דלא אמרינן בהא דכמותם על הארבע הראשונות קאמר:

סומכוס אמר טטרגון. אם אמר הריני נזיר טטרגון ארבע אמר טריגון שלשה דיגון שתים:

הריני. אם אמר הריני לחוד הוי כמו יד לנזירות וכן הרי עלי יד לקרבן הוא:

ר' לעזר וכו'. לא עלה קאי אלא התם בנדרים בפ"ק על שאיני אוכל לך ושאיני טועם לך קאי וגרסינן לה שם עד כולכא דקנתא ושם פירשתי ואיידי דמיירי ביד לקרבן מייתי לה הכא:

לא נזרתי. אם אמר על איזה דבר אילו הייתי יודע שהוא כן לא נזרתי וכלומר אע"ג דאמר בלשון תמיה דמשמע מי לא נזרתי מותר דאין זה לשון קבלת נזירות אבל אם אמר אלו כן כבר הייתי נזיר לשון נזירות הוא ואסור:

הריני מיץ של ערלה. האומר הריני נזיר ממיץ פירות של ערלה לא אמר כלום דמכיון דבלאו הכי אסורין משום ערלה לא חל נזירות עלייהו:

חברייא אמרין מחלוקת. היא והא דקאמר הכא לא אמר כלום כר"ש היא כדמפרש ר"ז לקמן:

ור"ש פוטר. דאין איסור חל על איסור ואמר ר"ז בכולל נחלקו שכולל דברים המותרין עם דברים האסורין דרבנן סברי מגו דחיילא שבועה על דברים המותרים חיילא נמי על האיסורין ור"ש לית ליה איסור כולל:

אבל בפורט. במפרש דבר האיסור לבדו כ"ע מודיי שאין שבועות חלות על האיסורין דמושבע ועומד מהר סיני הוא ואין שבועה חלה על שבועה:

וכאן. נמי בכולל אנן קיימין שאמר הריני נזיר מיין ומן החרצנים וממין של ערלה ופלוגתא דר"ש ורבנן היא לרבנן חלה נזירות גם על פירות ערלה בכולל ולר"ש לא אמר כלום ואם אכלו למיץ של ערלה אינו חייב עליהן משום נזירות:

אמר רבי יודן. לא היא דלא דמיא להתם דבשבועות מיירי ואין שבועות חלין על האיסורין אבל הכא בנזירות דדין נדרים להו וקיי"ל נדרים חלין על האיסורין כדאמרינן פ"ב דנדרים:

מן הכא הכביד שערו. כמאן אזלא מתניתא דהכא דקתני בנזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער:

רבי. היא דס"ל לדידיה נזיר עולם מגלח אחת לי"ב חדש כדאמר ר' ירמיה משום ר' אימי וה"נ מתני' דקתני מיקל בתער אחת לי"ב חדש קאמר כדיליף לקמן מאבשלום:

דברי חכמים. אבל חכמים אמרי פעמים וכו' כדמפרש לה לקמן:

מתני'. דלקמן אמרה כן דפליגי בנזיר עולם ולר' מגלח אחת לי"ב חדש:

ה"ז נזיר עולם ומגלח אחת לל' יום. דס"ל נזירות הרבה קביל עליה:

אין זה מגלח אחת לשלשים יום. דנזירות אריכתא קביל עליה והוי נזיר עולם ומגלח אחת לי"ב חדש:

האומר הרי עלי נזירות. בהא אמרינן נזירות מרובה קביל עליה:

בסתם חלוקין. כדמפרש ואזיל וה"ג אם באומר מלא שערי כ"ע מודיי שמגלח לאחר שנים עשר חדש. דמשמע נזירות אריכתא כמלא שער ראשו קביל עליה:

אם באומר כמיניין שערות ראשי כ"ע מודיי שמגלח אחת לשלשים יום. דנזירות חלוקין הן:

אלא כן אנן קיימין. כי פליגי בהא באומר כשער ראשי סתם רבי אומר מלא ראשי קאמר ונזירות אריכתא הוי ודינו כמו בנזיר עולם ורבנן אמרי דהוי כאומר כמנין שער ראשי ועל נזירות חלוקות נתכוין:

וכאן למה. כלומר טעמייהו דרבנן מסיק למה אמרו כאן באומר סתם כשער ראשי דלנזירות הרבה נתכוין:

אין האיש נודר. מפני שאין האיש נודר בנזירות אלא לפי שאינו אלא כמזרז עצמו ולהתרחק מן האיסורין והילכך לא מחמרינן עליו ובנזירות של שלשים שלשים סגי ושמעינן מיהת דלרבי נזיר עולם מגלח אחת לי"ב חדש:

ועוד מן הדא. סייעתא דלא פליגי ר' ורבנן אלא באומר כשער ראשי אבל אם אמר כמנין אפילו רבי מודה דנזירות חלוקות הן:

אם אמר. הריני נזיר כמלקטי קיץ. כשמייבשין התאינים עושים הקייצין תילין תילין מתאנים לייבש א"נ שעושין שבילים הרבה בין הקציעות כדי שיהו מהלכין בנתיים ולא יהיו נדרכים ברגל וכן כשבילי השמיטה לפי שבשמיטה אין השדות זרועות וכל העם מרבין שבילין להלך בתוכן:

אין תימר רבי יהודה כרבנין. בתמיה וכלומר וכי מצית אמרת דרבי יהודה אדרבנן קאי דהא מדקאמר הוסיף רבי יהודה בזה שאפי' לא אמר כמנין אלא כמלקטי קיץ מגלח אחת לל' יום ש"מ דבמניין רבי מודה ולא פליג אלא בדלא אמר כמנין והיינו דקאמר הוסיף רבי יהודה אדברי רבי שאפי' לא אמר אלא כמלקטי קיץ נמי נזירות הרבה קביל עליה ומגלח אחת לשלשים יום דאי תימא דרבי פליג אפי' באומר כמנין וע"כ ר' יהודה אדרבנן קאי וא"כ מאי הוסיף הא ר' יהודה כרבנן גופייהו קאמר דלדידהו נמי אין חילוק ולעולם אמרינן נזירות חלוקות הן:

כר' הוא הוסיף רבי יודה. אלא ודאי אדברי ר' קאי ורבי לא פליג אלא בלא אמר כמניין והשתא שייך שפיר הוסיף ר' יהודה:

אבשלום נזיר עולם הוה. טעמא דר' מפר' דמוקמינן מתני' כוותיה ומיקל בתער דקאמר לי"ב חדש הוא כדאשכחן באבשלום שהיה נזיר עולם ומגלח אחת לי"ב חדש משום נזירות:

ויידא אמרה. השתא מהדר לפרש הא דאמרן לעיל לדברי רבנן נזיר עולם פעמים מגלח אחת לשלשים יום ופעמים שהוא מגלח אחת לי"ב חדש. ואיזה הוא ששמענו לרבנן כן:

הדא הוא דתנינן. לקמן בהלכה ד' הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה בודקין אותו אם אמר אחת גדולה נזרתי נזירות אחת קבלתי עלי אלא שנראית לי גדולה כמלא הבית נזיר שלשים יום ואם אמר סתם נזרתי ולא היה בלבי אלא כמו שידונו חכמים בלשוני רואין את הקופה כאלו מלאה חרדל ונזיר כל ימיו:

ותני עלה. בברייתא שהוא מגלח אחת לשלשים יום והיינו כרבנן דאי לרבי הא אמר נזיר עולם מגלח אחת לי"ב חדש ואע"ג דאמרינן לעיל באומר מלא שערי דאפי' רבנן מודו מגלח אחת לי"ב חדש שאני הכא שאומר סתם נזרתי ומניח לב"ד שידונו דעתו וכונתו ולפיכך רואין את הקופה כמלאה חרדל ונזיר עולם הוא דהוי אבל מ"מ אמרינן דנזירות חלוקות הן שקיבל עליו ולא נזירות אריכתא דכולי האי לא מחמרינן עליה ומגלח אחת לשלשים יום:

והא אמר. ומהא דאמרן לעיל אליבא דרבנן שמענו שנזיר עולם פעמים שהוא מגלח אחת לי"ב חדש באומר מלא שערי דהתם אמרינן מסתמא נזירות אריכתא קביל עלוי' לפי שאינו מסופק בדברי עצמו כמו הכא שאומר סתם נזרתי:

מנה ו' חדשים. ובעי הש"ס בהא דאמרינן דנזיר עולם מגלח אחת לי"ב חדש ואם מנה ו' חדשים ונטמא מהו אם אמרינן דלא הוי כנזירות מפורש ואינו סותר את הכל אלא מונה עוד ו' חדשים ומגלח או דאמרינן דדמי לסתם נזירות או לזמן מפורש וסותר את הקודמין וחוזר ומונה י"ב חדש ולא איפשיטא:

השלים נזירותיו. בעיא אחריתא היא ואנזיר דעלמא קאי אם השלים נזירותו ולא הספיק לגלח עד שנטמא מהו אם סותר הוא את הכל הואיל ועדיין לא גילח או דילמא כיון שכבר השלים וראוי הוא לגילוח אינו סותר:

ר' מנא בעי. הקשה על זה דמאי מספקא ליה הא מכיון שלא קידש שערו בדם הקרבן מי מתירו לגלח הרי אין לו לגלח עד שיביא קרבנותיו כדתנן לקמן פ"ו וא"כ עדיין אינו ראוי לגילוח הוא:

הריני נזיר לאחר כ' יום. אם קיבל עליו סתם נזירות לאחר עשרים יום ונזיר עולם מכבר כלומר ונזיר עולם מעכשיו מהו אם חיילא עליה נזירות עולם מהשתא או לא:

מאחר שיש בידו לגלח. מי אמרינן דמאחר שיש בידו לגלח בתוך נזירות עולם כדתנן מיקל בתער והוי כמי שיש להן הפסק וכיון דאפשר לאפסקינהו חל עליה נזירות עולם מיד ולאחר עשרים מונה נזירות של שלשים ומגלח או דילמא מאחר שאילו נטמא בתוך נזירות עולם ואין לו מהיכן לסתור דבנזירות עולם לא שייכא סתירה ואם כן הוי כמי שאין להן הפסק והכא כיון דאי אפשר ליה בלא הפסק לא חיילא עליה נזירות עולם עד שישלים נזירותו לאחר עשרים יום והדר הוי נזיר עולם ובהנך עשרים קמאי מותר ביין ובתגלחת וטומאה ולא איפשיטא:

הריני נזיר לאחר שלשים יום ונזיר שמשון מעכשיו. מהו מי אמרינן דחיילא עליה נזירות שמשון מיד ותו לא מצי למימני נזירות לאחר ל' יום דהא נזיר שמשון אי אפשר לו לגלח או דילמא מהאי טעמא אמרינן דלא חיילא עליה מיד נזירות שמשון ותדחה לסתם נזירות:

מסתברא שתדחה נזירות תורה. סתם נזירות שמפורש בתורה לנזירות שמשון שאינה תורה שהרי לא הוציא שמשון נזירות מפיו כדלקמן ואם כן אפילו חיילא עליה מיד נזירות שמשון מונה נזירות לאחר שלשים יום ומגלח:

נטמא אינו מביא קרבן טומאה. קתני במתני' גבי נזיר שמשון ודייק הש"ס לא אמרן אלא קרבן טומאה הוא שאינו מביא הא ללקות הוא לוקה:

מתני' דר' יודה. דס"ל אם אמר כנזיר שמשון חיילא עליה נזירות אלא שמטמא למתים לכתחילה והא דקאמר אם נטמא איידי דתני רישא הכי כדפרישית במתני':

שלא חלה מפיו עליו. הנזירות אלא מפי הדיבור נאמר לה על ידי המלאך כי נזיר אלהים וגו' ולא הוי מתפיס בדבר הנדור:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה