אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי משה מרגלית

פרק י · הלכה ח

הלכה ז

מתני' הפר נדרים. שאמרה תורה ואם ביום שמוע אישה יניא אותה:

כל היום. עד שתחשך שנאמר ביום שמעו והא דכתיב מיום אל יום צריכא דלא תימא ביממא אין בליליא לא קא משמע לן מיום אל יום דזמנין שיש לו זמן להפר מעת לעת כגון שנדרה בתחילת הלילה:

ויש בדבר להקל ולהחמיר. כלומר פעמים שיש להפרה זמן מרובה ופעמי' זמן מועט:

כיצד נדרה בלילי שבת. הא דנקט בלילי שבת לאשמועינן שמפירין נדרים בשבת ואפי' שלא לצורך השבת אבל החכם אינו מתיר בשבת אלא נדרים שהם לצורך השבת אע"פ שהיה לו פנאי מע"ש יכול להתיר לצורך השבת אבל שלא לצורך השבת לא מפני שיכול להמתין עד לאחר השבת:

נדרה עם חשיכה. שנדרה בשבת סמוך לחשיכה מיפר עד. שלא תחשך והיינו להחמיר שצריך להפר לה קודם שתחשך שאם לא הפר וחשיכה אינו יכול להפר ואין הפרת נדרים מעת לעת אלא אם כן נדרה מתחילת הלילה:

גמ' תני ר' יוסי בי רבי יהודה כו'. גירסת הדפוס משובשת ומוחלפת וה"ג כמו שהגהתי בכאן כפי גי' הבבלי דף ע"ו:

מה טעמא דרבנין. במתני' דאמרי הפרת נדרים כל היום בלבד:

ביום שמעו. כתיב דמשמע אותו היום בלבד:

מה טעמא דר' יוסי בר' יהודה. דאמר מעת לעת מיום אל יום כתיב דמשמע מאותה שעה ביום זה עד למחרת באותה שעה:

מה מקיים ר' יוסי בר' יודה טעמא דרבנן ביום שמעו ומשני תיפתר שנדרה בתחילת הלילה. וביום שמעו הוי נמי מעת לעת וכי תימא ביום שמעו למה לי הא ממילא ש"מ דאם נדרה מתחילת הלילה מפר לה מיום אל יום כל המעת לעת איצטריך דאי לא כתיב אלא מיום אל יום ה"א מחד משבתא לאידך חד בשבתא ליפר לה דמיום אל יום משמע אל יום שכמוהו להכי איצטריך ביום שמעו ביום אחד שלם מעת לעת. הכי מפרק לה בבבלי שם:

מה מקיימין רבנן טעמא דר' יוסי בר' יודה מיום אל יום ומשני תיפתר שנדרה בתחלת לילי שבת ונשתתק. בתוך מעת לעת ואינו יכול להפר ושוב חזר לדיבורו וכדמסיק לקמיה:

על דעתיה דר"י בר' יודה נותנין לו כ"ד שעות. כלומר בהפרת נדרים דעלמא ר' יוסי בר"י לקולא ורבנן לחומרא דלר' יוסי נותנין לו כ"ד שעות ולרבנן אין לו אלא אותו היום בלבד עד שתחשך אבל בנשתתק וחזר לדיבורו איפכא הוא לר"י בר' יודה לחומרא ולרבנן לקולא כדמפרש ואזיל:

על דעתיה דר"י בר' יודה מצטרפין לו כ"ד שעות. לומר אפי' אותן שעות שנשתתק ואינם ראוין להפרה מצטרפין לו לכ"ד שעות דהפרת נדרים אינם אלא בתוך מעת לעת:

על דעתיה דרבנן. דילפי מביום שמעו דמשמע יום הראוי לשמיעה שיפר בו לאפוקי שעות שאינן ראוין להפרה אינם בתוך המנין ולעולם הוא מפר עד שיחזור לדיבורו כלומר משעה שהוא חוזר לדיבורו מחשבינן ואם חזר לדיבורו לפני שקיעת החמה שעה אחת ולא הפר עוד אינו יכול להפר ואם לא חזר לדיבורו עד למחרת מיפר והולך למחר עד שתחשך ולהכי אתא מיום אל יום לרבנן לומר דזמנין משכחת לה שהוא מיפר מיום אל יום ביום המחרת שאותן השעות שנשתתק אינם מן המנין:

מופר לך במנחה. אם אמר לה כלשון הזה לא אמרינן דדעתו להקם עד המנחה ושוב אינו יכול להפר אלא מיפר הוא לעולם ובמנחה תחול הפרה קאמר וכן במוקם לך במנחה דעתו שתחול הקמה במנחה ומוקם לעולם:

מופר לך עד המנחה. לא אמרינן דדעתו היה שאינו מופר אלא עד המנחה ולאחר מכאן יקום אלא כאומר מופר ליך מן המנחה ולמעלה ומופר לעולם:

תמן תנינן. סוף פ' מי שהחשיך מפירין נדרים בשבת ונשאלין לנדרי' שהן לצורך השבת:

תני בין נדרים כו'. כלומר הא דקתני שהן לצורך השבת אנשאלין לחוד קאי אבל הפרת הנדרים של בעל לאשתו מיפר הוא אפילו נדרים שאין לצורך השבת מכיון שלאחר השבת שוב אינו יכול להפר:

ונשאלין. לחכם דוקא נדרים שהן לצורך השבת כגון שנדרה מאכילה או מתכשיטין מפני כבוד השבת הא שלא לצורך השבת לא מפני שהזקן יכול הוא להפר כלומר להתיר למחר ואין הזמן עובר לפיכך אין נשאלין שלא לצורך השבת:

וכרבי יוסי בר' יודה ור"א בר"ש דאמרי הפר נדרים מעת לעת אפי' נדרים שהן שלא לצורך השבת לא יפר גרסינן. והאי אפי' אהפרת נדרים דבעל לאשתו קאי כלומר אם נימא דהאי ברייתא לא אזלא אלייבייהו דלדידהו אפילו בהפרת נדרים נמי אסור שלא לצורך השבת כיון דיכול להפר למחר:

תיפתר דברי הכל הברייתא וכשנדרה בתחילת לילי שבת איירי דלאחר השבת שוב אינו יכול להפר אפי' לר' יוסי בר' יודה ולפיכך מפירין אפי' שלא לצורך השבת:

הבעל שאמר. לאשתו אין כאן נדר אין כאן שבועה בלשון התרת חכם או שהחכם אמר מופר ליך בטל ליך בלשון הפרה לא אמר כלום אלא זה כהלכתו וזה כהלכתו הבעל בלשון הפרה דוקא כלישנא דקרא את בריתי הפר משום דהפרת הבעל מכאן ולהבא הוא ובלא טעם והזקן אומר אין כאן נדר אין כאן שבועה משום דעוקר הנדר מעיקרא ע"י פתח וחרטה:

ראשונים. דורות הראשונים היו נשאלין שאלה זו מהו שישאל אדם על הקמתו. אתר שהקים לה אם יכול עוד להתירה ע"י שאלה שנשאל לחכם על הקמתו ויכול להפר לה בו ביום או לא ולא איפשיטא ובבבלי פשיט לה נשאלין על ההקם ואין נשאלין על ההפר:

היך עבידא. זו בעיא אחריתא היא כלומר איך הדין אם נדרה כו':

פשיטא שאינו מפר לה לענין הבעל. בלשון הפרה כמו הבעל דכהקם לה דמי כיון שלא הפר ביום שמעו ושוב אינו יכול להפר אלא מהו שיפר לה לענין הזקן כלומר שיתיר נדרה דרך התרת החכם ע"י פתח:

מה אנן קיימין. ומפרש הש"ס במאי עסקינן הבעיא זו אם בנדרים שבינו לבינה נדרי עצמו הן ומאי תיבעי ליה הא אין אדם מתיר נדרי עצמו ונדר שבינו לבינה כנדרי עצמו הן:

אלא כן אנן קיימין בנדרים שבינה לבין אחרים. שאינו יכול להפר ואם מתיר הוא בדרך התרת חכם:

ולא ר' יודה היא. כלומר דמתמה הש"ס ואכתי מאי קא מיבעיא ליה ואמאי לא יכול להתיר ולא ר' יהודה הוא דקאמר דאין אדם מתיר נדרי אשתו שבינה לבין אחרים ואע"פ שאין תועלת לו בהיתרה משום דאשתו כגופו כדתנן בפרק ב' דנגעים כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו רבי יהודה אומר אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים וכיון דיחידאה היא לא קי"ל כוותיה:

תני בשם ר' יודה. כלומר דמשני יש דתני בשם ר' יודה ור' חייא תני לה בשם חכמים והילכתא כוותייהו ואין יכול להתיר נדרי אשתו שבינה לבין אחרים:

מהו להתיר. החכם מהו שיתיר נדרים בלילה וקאמר דקל וחומר הוא ומה בהפרת הבעל שכתוב ביה ביום שמעו הרי הוא מיפר בלילה דהא לכ"ע אם נדרה בתחילת הלילה מיפר לה בלילה וביום המחרת כדכתיב מיום אל יום נדרי זקן שהוא מתיר ואין כתיב בהן ביום לא כ"ש דמתיר בלילה:

מהו להתיר ע"י תורגמן. אם אין הנודר יכול לפרוט הנדר אלא על ידי תורגמן:

נישמעינה מן הדא. דר' בא נעשה תורגמן לפני ר' יוחנן לאשה אחת שבאת לשאול על נדרה ולא היתה יכולה להבין סוריבטין א"נ סוריסטין לשון ארמי ש"מ שמתירין על ידי תורגמן:

והשואל צריך להיות עומד מן הדין. קרא דכתיב ועמדו שני האנשים וגו':

אין לי עומדין אלא נידונין. בעלי דינין:

ת"ל עמדו. הוי צריך למיכתב וכתיב ועמדו לרבות כל השואל שצריך להיות עומד:

איחר בעמידה כדי לומר אין כאן נדר. כלו' כפי זמן היתר הנדר והפתח שהתיר לו היה מתעכב בעמידה וללמדו נתכוין שאף הנשאל מותר בעמידה:

דקונתיה. שם המקום:

מישרי נדרא דגמליאל בר בריה. של גמליאל דקונתיה וא"ל לר' מנא לא תעביד לי כמו שעשית לזקיני אלא שב את ואני עומד דס"ל כמ"ד הנשאל יושב:

שלשה שיודעין לפתוח. יודעין למצוא פתח להתיר הנדר מתירין כזקן מומחה:

סברין. בני הישיבה מימר במקום שאין זקן מומחה הוא דמתירין ג' הדיוטות וקאמרי רבנן דקיסרין אפי' במקום שיש שם זקן מומחה:

אמרין. חסר כאן וכך היא הגירסא מצאתי בהר"ן אמרין קומי ר' יסא רב הונא שרי נדרין ר' זירא בעא קומי דר' יסא רב הונא ראשי המטות א"ל ואין לית רב הונא ראשי מטות מאן אינון ראשי מטות רב הונא ראש לראשי מטות כלו' שהיה מתמה על שרב הונא מתיר נדרים יחידי והא ראשי המטות כתיב וקס"ד דמומחה סמוך בעינן ורב הונא לא היה סמוך ולא נקיט רשותא מריש גלותא דאי לאו הכי מאי קא מתמה והשיב ר' יסא דלא בעינן סמוך אלא מומחה ורב הונא ראש לכל המומחין:

מהו למנות זקנים לדברים יחידים. כגון להתיר נדרי' לבד או להתיר בכורות לבד:

רב מניתיה רבי. רבי היה נותן רשות לרב להתיר נדרים ולראות כתמים ש"מ שנותנין רשות לדברים יחידים אע"פ שאין לו רשות בכל הדברים:

מן דדמך. משנפטר רבי ביקש רב מר' גמליאל בנו ליתן לו רשות להתיר מומי בכורות ולא רצה להוסיף לו:

ור' יוסי בר' בון אמר. לא כך היה המעשה אלא רבי נתן לו רשות לכל הדברים ובהיתר בכורות לא נתן לו להתיר אלא מומין שבגלוי כו' וכן משמע בבבלי סנהדרין דף ה' דאמר משום דרב בקיע במומי טפי ושרי מומי דלא ידעי אינשי והאי חששא לא הוי אלא במומין שבסתר:

אע"ג. ואפילו למ"ד שמותר למנות זקינים לדברים יחידים ודוקא שיהא ראוי זה לכל הדברים כהדא שריב"ל היה ממנה ונותן רשות לכל תלמידיו והיה מצטער על אחד שלא הי' יכול למנותו מפני שהיה לו גבן בעיניו והיה לו מום בעין:

ומני יתיה לדברים יחידים. כלומר והיה לו למנותו לדבר אחד מה שהוא ראוי לו כגון להתיר נדרים אלא הדא אמרה הראוי למנותו לדבר אחד צריך שיהא ראוי לכל הדברים:

אפילו לדבר אחד אינו ראוי. למנותו:

מהו למנות זקינים לימים. על זמן מה ולא כל הימים:

פייס. בקש מר' יודא הנשיא שיכתוב לו אגרת אחת של כבוד מפני שצריך אני לילך לחוצה לארץ בשביל פרנסתי:

שלוחינו וכיוצא בנו. וראוי לכל הדברים וזהו נתינת רשות:

עד שיגיע אצלינו. ניתן לו הרשות עד זמן שיחזור ש"מ ממנין לימים ידועים:

אכן כתב ליה. בזה הלשון כתב עליו הרי שלחנו לכם אדם גדול שאינו בוש לומר על הדבר לא שמעתיו מפני ששבח הוא לאדם גדול להיות מודה על האמת ולא יבוש בדבר:

מהו להתיר בפלינס. מין כתונת קטן בלשון יוני כלומר הא דתני לעיל אין נשאלין אלא עטופין מי בעינן דוקא עטיפת סודר וטלית או אפילו כעין עטיפת עראי סגי:

במקום שאין טלית. היה הדבר ואין ראייה מכאן:

בנדרים הקלים. שאין צריך כ"כ עיון לבקש פתח להתיר ובאלו אין צריך עטיפא:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה