פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי משה מרגלית
פרק ט · הלכה ח
מתני' ר"ש אומר. לעיל קאי אהא דאמרי רבנן המושיב אשתו חנוונית או אפטרופא משביעה כל זמן שירצ' ואם כתב לה נדר ושבועה אין לי וליורשי עליך אין יורשין משביעין אותה ואתא ר"ש לאפלוגי דכל זמן שהיא תובעת כתובתה היורשין משביעין אותה ואפילו כתב לה נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי עליך ואם אינה תובעת כתובת' אין יורשין משביעין אותה על אפטרופא שבחיי בעלה ואפי' לא פטרה מן השבועה דלית ליה להא דר"א ומחלוקתו דאמר לעיל במתני' משביע' כל זמן שירצה ואין הלכה כר"ש:
גמ' כיני מתני' והנפרעת כו'. כלו' לאו דוקא כתובת אשה אלא כל הנפרע שלא בפניו לא נפרע אלא בשבועה כדאמרי' פ"ז דשבועות:
ונפרעין מאדם שלא בפניו. בתמיה והתם קאי וכן איתא להא בשבועות שם ועל שאר הנפרעין שלא בפניו הוא דמקשה דלכתובת אשה איכא טעמא מפני מזונות או מפני חינה כדלעיל:
בשער שהרבית אוכלת בו. וזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו:
וב"ד גובין רבית. בתמיה:
תיפתר שערב לו מן העכו"ם. שלוה מן העכו"ם ברבי' וכגון שקיבל עליו לדון בדייני ישראל ולא קיבל עליו שלא ליקח רבית כדלעיל:
כהדא אלכסא. שם אמורא וכן הוא בריש פרק אע"פ א"ר אלכסא בשם חזקיה כו' ומבבל היה ואמר לרבי מנא אנן נוהגין יותר בטוב מכם שאנחנו כותבין פסק דין להתובע ואם בא הנתבע מוטב ואם לאו אנו מחליטין הנכסים שלא בפניו:
אמר ליה. רבי מנא אף אנן עבדין כן לאחר ששולחין אחריו ג' פתקאות להזמינו לדין ואם בא כו':
הגע עצמך דהוה. הנתבע במקום רחוק ואי אפשר להמתין או להוציא הוצאות כ"כ:
אנן משלחין כו'. כלו' שנותנין לו זמן ג' פעמים ל' יום ואם בא מוטב ואם לאו מחליטין הנכסי' שלא בפניו:
והוא שעמד בדין וברח. שאז מחליטין שלא בפניו אבל אם ברח קודם שעמד בדין אין מחליטין אלא מכריזין:
אשכחת אמר. מצינו אנו למדים חנן ור"ש אמרו דבר אחד חנן בריש פ' שני דייני גזירות מי שהלך למדינ' הים ואשתו תובע' מזונות דקאמר התם אין צריכה שבועה למזונו' ולא תשבע אלא לבסוף כשתבא לגבות כתובתה וכן ר"ש במתני' דאמר כל זמן שאינה תובעת כתובתה אין משביעין אותה. ובבבלי לא מסיק הכי אליבא דר"ש אלא כדפרישית במתני':