פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי משה מרגלית
פרק טז · הלכה ז
מתני' נימיתי לו וכן הדברי'. אמרתי לו כן הוא שכל חביריו חולקים עליו:
אתם יודעים כו' משובשת בגייסות. ואיני יכול לילך אצליכם להעיד מה ששמעתי אלא אמור להם אתה זה העדות משמי:
והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ומפי אשה. ובנוסחת הבבלי גריס מפי עבד ואין צריך להגיה כאן דנלמד משפחה:
גמ' מצאו כתוב בשטר כו'. ואינו מקוים:
מתני'. תניא כוותיה דר' ירמיה ות"כ דר' בון:
ע"פ עדי'. כתיב ולא ע"פ כתבן כדאמר נמי בבבלי מכלתין דף ל"א:
ולא ע"פ מתורגמן. כדתנן בפ"ק דמכות ע"פ עדים שלא תהא סנהדרין שומעים מפי המתורגמן:
ועכשיו אין משיאין עד מפי עד. בתמיה שהרי הוחזקו להיות משיאין ודכוותה על פי כתבן כו' משיאין הואיל והקילו בעדות אשה בעד מפי עד וכן ע"פ'כתבן וקרא בעדות אחרינא מיירי:
שהמלוה את חבירו בעדים כו'. כדתנן בשלהי בבא בתרא: