אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי משה מרגלית

פרק טו · הלכה ג

הלכה ב

מתני' ב"ש אומרים תנשא ותטול כתובתה. על פיה:

מצינו שאין האחים נכנסים. לנחלת בעלה על פיה דרחמנא אמר על פי שנים עדים ולגבי נישואי דידה הוא דאקילו רבנן משום עיגונא:

מספר כתובתה. מנוסח הכתוב בשטר הכתובה כשתנשאי לאחר והרי היא נשאת:

גמ' בנות. שהן ניזונות מתנאי כתובה ואין ניזונות אלא לאחר מיתה:

מהו שיכנסו למזונות על פיה. מי אמרינן הואיל והיא שקלה כתובה תנאי כתובה ככתובה דמיא או דילמא שאני כתובה דמספר כתובתה נלמוד אבל מזונות הבנות דמיא לנחלת אחין שאין נכנסין על פיה. ולא איפשיטא:

ב"ש עבדין כתובה מדרש. שדורשין מלשון הכתוב בכתובה כדאמרי במתני':

ב"ה. לאחר שחזרו:

דרש הלל הזקן. היה ג"כ דורש לשון הדיוט שהנהיגו לכתוב בשטרות וכן אמר בבבלי ב"מ פ' המקבל דף ק"ד:

היו כותבין כו'. ולאחר קידושין היה חבירו חוטפה:

לכשתיכנסי לביתי. וקידושיהן על מנת כן היו ולא חלו הקידושין עד כניסתן לחופה:

מה הבני' כו'. ואין האב חייב במזונות בתו בחייו:

ר"מ עביד כתובה מדרש. לשון הדיוט הכתוב בשטר:

שמין אותה. כשהובירה שלא חרשה ולא זרעה וכגון בקבלנות שקיבלו ממנו למחצה ולשליש ולרביע:

כל קרבן שהיא חייב'. שהוא חייב בקרבן לידתה ומביא עליה קרבן עשיר אם הוא עשיר ואע"פ שאין לה כלום וכדאמרינן בנגעים פי"ד ואפילו קרבן חובה הבאה לה ממקום אחר שאכלה חלב וחיללה שבת:

פוטרה. ה"ג לה בת"כ פ' מצורע פרשה ד' לפיכך אם פטרה אינו חייב בה שכן היא כותבת לו כו' כלומר אם גירשה ונתן לה כתובתה ועדיין קרבנותיה עליה אינו חייב בהן שכך כותבת לו בשובר שנתנה לו על קבלת הכתובה התקבלתי כתובתי ואחראין די אית לי עלך מן קדמת דנא כל אחריות שהיה לי עליך מלפני היום הזה. וכן גי' רש"י ז"ל שם ובגמ' שם ובנדרים ובנזיר גי' אחרת והיא גי' התוספתא בכתובות:

מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה. שכל מה שכתוב בכתובה ודן נדוניא דהנעלת ליה כו' נפרעת ממנו כשנתאלמנה או נתגרשה הכל כדרך ב"ח שנפרע בכל הכתוב בשטר מלוה וכמו שאנו כותבין אחריות דנא קבלת עלי:

גובה את הכל. הבעל כשגובה מאבי הבת כל מה שכתוב בכתובה כאלו הלוהו:

לכפול. מקום שנהגו לשום מה שמכנסת לו כפליי' בדמיו מפני הכבוד וכותבים כפליי' בכתובה וכשיוצאת אינה נפרעת אלא החצי:

אינו גובה. החתן מחמיו ג"כ אלא המחצה:

ה"ג ר' לעזר הקפר עביד כתובה מדרש דר' לעזר אמר כו'. וכן הוא בכתובות שם דדורש נמי לשון המקרא ונתתי עשב בשדך לבהמתך:

שהוא כותב לו תשלמתה. שכמשיב לו העבוט לזמן מרובה שמין את המשכון וכותב לו בשטר יהיה לך כל תשלומין עלי ליפרע ממני דמי משכון זה שבא לידי ושנקנה לי מזה ואם משכנו יותר על חובו נמצא גובה שלא כדין:

מה הבנים יורשים מן המטלטלים. אף מן המטלטלים:

אף הבנות. שניזונות מתנאי כתובה גובין אפי' מן המטלטלין:

מתני'. ברייתא דלקמיה דדוקא מקרקע ולא ממטלטלי:

דתני. ברייתא זו הובאה בבבלי כתובות דף נ"א:

נפרעין מהן. מן היתומים:

הבנים מוציאים מהבנים. כגון שהחזיקו הגדולים בנכסי' הקטנים מוציאין מהן לחלוק בשוה:

והבנות. שאין שם אלא בנות מוציאות הקטנות מן הגדולות שהחזיקו בנכסים:

והבנים מן הבנות. בנכסים מרובין והחזיקו הבנות בנכסים:

והבנות מן הבנים. למזונות ולפרנסה:

ושאין כו' ואין הבנות מוציאין מן הבנים. למזונות והיינו כשמואל:

אמרין. אמרו שחזר בו רב הונא והודה לשמואל וכן מסיק בבבלי שם דהלכתא ממקרקעי ולא ממטלטלי:

אמרין. שהקשו בני הישיבה על הא דקאמר דמוציאין למזון הבנות מן היורשין ואפי' ממטלטלי:

יאות כתובה דבר תורה. בשלמא כתובת אשה שפיר דמוציאין מהיורשים דמן התורה היא וכמ"ד כתובה מדאורייתא:

ומזון הבנות. אלא דמזון הבנות מדבריהן הוא:

ומדבריהן עוקרין ד"ת. בתמיה וכי היאך מצו לעקור ולהוציא מירושה שהיא ד"ת:

אלא בכסף כתובת אימן פליגין. פלוגתייהו דר' ורשב"א אם מוציאין מיורשי כתובת בנין דכרין שהיא נמי מדבריהן:

וה"ג ואפי' תימר בכסף כתובת אימן פליגין וכסף כתובת אימן לאו קרקע היא וכן הוא בכתובות. כלו' דדחי לה הש"ס דאפי' תימא בכסף כתובת בנין דכרין הוא דפליגי אם מוציאין מהן לא אתיא שפיר דכסף כתובת אמן לאו קרקע היא בתמיה דהרי קי"ל דכתובת בנין דכרין אינה נגבית אלא ממקרקעי וא"כ מאי האי דקאמר רבי אחד נכסין שאין להן אחריות מוציאין למזון הבנות. ולא משני מידי:

היורד לנכסי אשתו. נכסי מלוג שאוכל הפירות והקרן שלה:

ה"ז זריז ונשכר. ואע"פ שנתן עיניו לגרשה הואיל ותלש הפירות קודם שגירשה ואיידי דלקמן נקט לה:

היורד לנכסי שבוין. ברייתא בבבלי פ' המפקיד דף ל"ח:

ושמע עליהן. ואפי' שמע שממשמשין ובאין:

ואילו הן נכסי שבוין. שאין מוציאין מידו הפירות שתלש כששמע עליהן שמתו:

אבל נכסי נטושין. שהנכסים נטושין:

שמעתי הוא שבוי' הוא נטושין. ובשתיהן אין מוציאין מידו:

אבל נכסי רטושין. שהנכסין רטושין וכדמפרש לה לקמיה שעזבום בעלי' מדעתם כדאמר התם דכתיב אם על בנים רוטשה וכשיצא בע"כ קרי לה נטישין כמו השביעית תשמטנה ונטשתה דאפקעתא דמלכא היא:

ואין ידוע איכן הלכו. דכיון דהיה לו לצוות הורידו קרובי לנכסי ולא צוה ש"מ לא ניחא ליה:

שמואל אמר שבוי כו'. כלומר טעמא דת"ק מפרש דמחלק בין שבוי לנטוש דלדידיה נטוש נמי יצא לדעת הוא ולפיכך מוציאין מידו וכדמפרש ואזיל:

תדע שעילה. מצא להבריח לזה הקרוב מנכסיו דהרי לדעת יצא ולא צוה כלום:

המטלטלין אין בהן משום נכסי רטושין. לאו דוקא אלא כלומר שאין בהן דין נכסי שבוין או רטושין דמחלק לעיל אלא לעולם אין מורידין קרוב להמטלטלין כ"א יהיו מופקדים ביד נאמן על פי בית דין וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' נחלות:

ממטלטלין הן. דכבצורות הן וכמטלטלין דמו וכדאמר שם דמעמידין אפוטרופוס וקוצר ובוצר ומוכר הפירות ומניח דמיהן עם שאר המטלטלין בבית דין דאין מורידין קרוב אלא לקרקעות כדי שלא יפסדו:

אילין דיקלייא. תמרים שבבבל דלא צריכין להתרכך עוד מהו:

וקאמר לא מסתברא כו'. כלומר דודאי מסתברא הוא דנעשין אותן כקמה כו' וכמטלטלין הן:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה