פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי משה מרגלית
פרק ד · הלכה י
מתני' שקידש. אחד מן האחין את אחותה אחר שנפלה זו לפניהן והוזקקה לכולן:
המתן. מלכנוס דקא פגעת באחות זקוקתו:
עד שיעשה כו'. שיכנוס את היבמה או יחלוץ לה ויעקור זיקתה מעליך:
מתה היבמה יכנוס. את אשתו. דאפי' כנסה ומתה מותר באחותה:
מת היבם. ואין כאן אח אלא זה שקידש אחותה:
ואשת אחיו בחליצה. אבל יבומי לא דאחות גרושתו היא וחליצה מיהת בעיא הואיל וזיקתה קודם לקידושי הגרושה היא:
גמ' לא אמרו כו'. לעיל ריש פרק ג' ושם פירשתי: