פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין· רבי משה מרגלית
פרק ט · הלכה י
מתני' יצא שמה בעיר מקודשת. פנוי' שיצא עליה קול פלונית נתקדשה היום לפלוני ולא קול הברה בלבד אלא כגון שהיה נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ואומרים פלונית נתקדשה היום כדמפרש רבי יוחנן בגמ':
מגורשת ה"ז מגורשת. ארישא קאי האי איתתא שיצא עליה קול מקודשת וחיישינן ליה ואסרנוה לינשא כ"א לאותו האיש ואם חזר ויצא עליה קול מגורשת שגרשה אותו פלוני שיצא לה קול קידושין ממנו הרי זו מגורשת ומותרת לכל שהרי קול שחששנו לו מתחלה שוברו עמו:
ובלבד שלא יהא שם אמתלא. שלא יהא עם הקול של קדושין או של גרושין אמתלא טעם שהוא שובר את כח הקול:
זרק לה קידושיה כו'. וה"ה הכי נמי איפכא:
גמ' נרות דולקין. לא קול בעלמא אלא שראו נרות דולקין ושיחות בני אדם משיחין פלונית נתקדשה היום:
והא תנינן יצא כו' מגורשת הרי זה מגורשת אית לך מימר. גבי גירושין נמי נירות דולקין בתמיה ולשמחה מה זו עושה אלא לאו דסיחת בני אדם לחוד סגי והכא נמי בקידושין בסיחות בני אדם משיחין סגי:
נבדקה שם. בדקוהו אחר הקינ ממי יצא ונמצא שיצא מפי נשים או קטנים בטל הקול:
לא התירו בה. אמתניתין קאי לא התירו לסמוך בקול בקידושין או בגירושין אלא עד מפי עד בלבד שיאמר אני שמעתי מפלוני ופלוני מפלוני ואותו פ' הלך לי למדינת הים וליתי' דלישיילי' ובכגון זה הוי קיל מעליא לסמוך עליו: