פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין· רבי משה מרגלית
פרק ט · הלכה ט
מתני' מעושה. בחזקה:
בישראל כשר. אם אנסוהו בדין כגון כל הנך דכופין להוציא או שהיתה אסורה לו ואם אנסוהו שלא כדין פסול ופוסל בכהונה משום ריח הגט:
ובעכו"ם פסול. כדין פסול ופוסל מן הכהונה שלא כדין אפי' ריח גט אין בו:
ובעכו"ם חובטין. מי שחייב ליתן גט מן הדין ואין כח בדייני ישראל לכופו חובטין אותו ע"י עכו"ם שאומרי' לו עשה מה שישראל אומרים לך ונותן הגט על פי דייני ישראל:
גמ' שמואל אמר כו'. אם אנסוהו כדין כדפרישית במתני':
אין מעשין. כתובה בפ' יש מותרות ושם פירשתי:
ישראל שעישו במעשה עכו"ם. כלומר ע"י עכו"ם מתחילה שהם אנסוהו וציוו לישראל לכופו פסול:
ובאומר. כלומר אפילו באומר איני זן ומפרנס אותה שכדין הוא לכופו להוציא כדאמרי' בפרק המדיר אפילו הכי פסול הואיל ומתחילה ע"י עכו"ם הוא:
ועכו"ם שעישו במעשה ישראל. ע"י ישראל מתחילה שהן אנסוהו וציוו לעכו"ם לכופו כשר:
אפילו אינו זן ומפרנס. כלומר דלא מיתכשרא בעכו"ם שלא ע"פ ישראל אף על פי שהוא כדין:
מתני' אמרה כן. ממתניתין נמי שמענו דמתכשר בעכו"ם על פי ישראל ודוקא בכה"ג שהישראל מצווין לעכו"ם לכופו דקתני ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך ולא מה שאנו אומרים לך:
ר"י. מספקא ליה בהא דרבי חייה בר אשי ובעי מלפני ר' אבהו וכופין אם כופין להוציא בכה"ג:
ואדיין אית לי'. ועדיין את צריך למיבעי להאי בתמיה:
אם מפני ריח רע כופין. כדחשיב בפ' המדיר ואלו שכופין להוציא בעל פוליפוס כו' מפני חיי נפש לא כל שכן שכופין:
אתא רבי חזקיה. וקאמר בהדיא הכי משמיה דרבי יוחנן: