פני משה על תלמוד ירושלמי ביצה· רבי משה מרגלית
פרק א · הלכה ז
מתני' אין מוציאין לא את הקטן וכו'. דמידי דלאו צורך אכילת נפש הן:
וב"ה מתירין. דמתוך שהותרה הוצאה לצורך אוכל נפש הותרה שלא לצורך וכגון שיש בו איזו צורך מצוה או צורך הנאה כגון מפתח ביתו לאפוקי הוצאות אבנים וכיוצא בזה דבהא מודו ב"ה דאסור:
גמ' הא גדול אסור. להוציאו שהרי יכול להלך ברגליו:
ר' בון אמר אפי' גדול מותר. ולאיזה דבר תנינן קטן משום שבא להודיעך כחן של ב"ש שמחמירין אף בקטן:
שמואל מיטען. היה מניח את עצמו לטוענו בכסא משכונה לשכונה. ערס לשון שורה הוא ודוגמתו פ"ק דגטין רבה בר אבוה מצריך מערסא לערסא משורת הבתים שבצד ר"ה לשורה שכנגדה:
נאמר. אפשר דהוה איסתניס ואין ללמוד לשאר בני אדם ממנו אמר ליה בריא וחזק הוה מיני ומינך:
אבנים שישבנו עלינו בנערותינו. ולא הרגשנו כלום עשו עמנו מלחמה בזקנותינו כלומר אח"כ הרגשנו בימי הזקנה את מה שהטרחנו בעצמנו בימי נערותינו וללמד דרך ארץ בא שצריך לשמור עצמו בימי הנערות ואף שאינו מרגיש בדבר מפני שסופו להיות מרגיש בימי הזקנה וכהאי דשמואל שאף שהיה בריא וחזק שימר עצמו להיות נטען ע"י בני אדם כדי להחזיק כחו לעת זקנתו וכהאי דלקמן והא דר' אבוהו:
על מסטוביתה. איצטבא החיצונה של בית המדרש דבר עולא לפי שהן צוננים ושל אבנים היתה שלא תצטננו עצמיכם:
טבלא ברייתא. דף החיצונה של בית המדרש דאסי ושל אבנים הי':
ר' אבהו. היה יורד לרחוץ עצמו בזה המרחץ של טבריה והיה מסתמך עצמו על תרין גוותיין הן נערים גדולים המשרתים אותו:
שרעין. והיה מטין ליפול לארץ וזקפון הוא שרעין והוא זקפן וא"ל מהו הכין אם כחך גדול כל כך מפני מה אתה מסתמך עלינו בהליכתך ואמר להן שימרתי כחי לעת זקנותי:
רב הונה לא נחת לבית וועדא. בי"ט שהיה תש כחו מלילך ברגליו:
רב קטינה שאל. וכי לא כך תני וכו' והיה לו להיות נטען בכסא ע"י בני אדם:
אפילו תלמיד חכם. ואינו חכם ממש אינו טועה בדבר זה ורב הונא טעי בתמיה אלא בודאי טעם היה לו בדבר שאיסטניס היה או כיוצא בזה:
מיעול. לעלות לבקר חולים בשבת:
מיעול מידרוש. לעלות ולדרוש בשבת והיה נטען ע"י בני האדם בסדינים:
את שאיל לה. אם יש היתר בדבר הזה:
אלא שמא יצרכו לו רבים. ג"כ מותר:
דילמא. מעשה וכו' שהורו לטלטל ולהביא פת לארכסקינס שר ומושל אחד בשבת שמא יצרכו לו הרבים:
תני וכו'. בתוספתא פ"ק וגריס שם יוצא אדם במפתח שבאצבעו לר"ה ואינו חושש:
אבל במפתח של כלים לא בדא. התירו:
ומפתחא דפלמנטרין בידיה. פלמנטרין היא כלי שעושין להניח בו חפצים ומטלטלין ועשוי כמין קינים קינים בהבדל דפין ומחיצות:
פילפלין הוה ליה בגווה. והרי זה כמפתח של אוכלין: