פני משה על תלמוד ירושלמי בבא קמא· רבי משה מרגלית
פרק י · הלכה יא
מתני' החייט ששייר מן החוט. שנתן לו הבעה"ב:
כדי לתפור בו. מפרש בגמרא כמה שיעור כדי תפירה:
ומטלית שהיא שלש על שלש. לאחר שהשוה החייט את תפירתו קוצע ממנה מטלית קטנה שיש בה שלש אצבעות על שלש אצבעות חייב להחזיר להבעלים:
במעצד. כלי שמחליק בו הנגר את פני הלוח ושפאין שהוא מוציא דקין הן ואין בעל הבית מקפיד עליהן:
ובכשיל. קרדום רחב ומפיל שפאין גסין:
אצל בעל הבית. שהוא שכיר יום ודרכו לעשות אצל בעל הבית:
אף הנסורת. דק דק היוצא מתחת המקדח שהוא דק מאד של בעל הבית הוא ורישא בקבלן שקיבל לבנות הבית בדמים קצובים:
גמ' תני ר' חייא מלא מחט. הוא שיעור כדי לתפור בו:
פתרין לה. לקמיה מפרש פתרין לה אהיכא קאי:
כפליים. כמלא מחט וחוץ למחט כמלא מחט:
מלא משיכת המחט. כדי שיכול לתחוב בבגד ולמשוך בתפירת מחט:
מה ופליג. אם דבי ר' חייא ודבי בר קפרא לפרושי מתני' קאמרי ופליגי אר' חייא ובר קפרא רבותיהם ולפי גירסת הספר ה"ק היאך פליגי דבי ר' ינאי על ר' חייא ובר קפרא רבותיהם וקאמר הש"ס דלא היא אלא שהן מפרשי' כל אחד לדברי רבם:
מה דתני ר' חייא כמלא מחט. מפרשין לה דה"ק כמלא שני מחטין לפי שמלא מחט אחת אינו ראוי לתפור ומה דתני בר קפרא מלא משיכת המחט שהוא מעט יותר ממלא מחט מפרשין לה שצריך כפלים כמשיכת מחט יותר ממלא מחט לפי שבמשיכה אחת שהיא יותר ממלא מחט עדיין אינו ראוי כל כך לתפור הלכך כפליים בעינן:
הדרן עלך הגוזל ומאכיל
סוף הספר