פני משה על תלמוד ירושלמי בבא קמא· רבי משה מרגלית
פרק י · הלכה י
מתני' מוכין שהכובס מוציא. המלבן הצמר הוא מוציא מן הצמר דבר מועט על ידי שטיפה:
הרי אלו שלו. שאין בעה"ב מקפיד עליהן והמקפיד לא הוי קפידיה קפידא:
שהסורק מוציא. הסורק את הצמר והמנפצו מה שמוציא הוא הוי דבר חשוב ורגילין להקפיד:
הכובס נוטל שלשה חוטין. דרך אורגי בגדי צמר לארוג בסוף הבגד שלשה חוטין ממין אחר והכובס נוטלן ומשוה הבגד ומייפהו:
יותר מכאן. הוי מידי דחזי ליה ומקפיד עליה אכוליה והכל של בעל הבית:
ואם היה השחור ע"ג לבן. שהיו חוטים שחורין ארוגים בבגד לבן רשאי הכובס ליטול הכל לפי שהשחור בלבן מגנה אותו ביותר:
גמ' הוה קצר. כובס היה:
איסטדכין. מין מלבוש אחד. ובב"ר פרשה י"ט ויעשו להם חגורות חגורי חגורות אסטכיון גליון סדינים ופי' הערוך כולן מיני מלבושים של זכר הן:
מן חד עמר. של מין צמר אחד שלא יהא מעורב בו הרבה מיני צמר ויהיו הבריות אומרים מן שלנו הוא לבוש ומעורב בו מינים הרבה מכמה אנשים שנתנו לו לכבוס לפי שצריך אדם לצאת ידי הבריות כשם שצריך לצאת ידי המקום שלא יביא עצמו לידי חשד שיהיו חושדין בו: