פני משה על תלמוד ירושלמי בבא קמא· רבי משה מרגלית
פרק ד · הלכה ח
מתני' שור שהוא יוצא ליסקל. שנגמר דינו לסקילה:
ואם שחטו בשרו אסור. דכתיב ולא יאכל את בשרו ודרשינן מיתורא דאת בשרו דאע"ג דעבדיה כעין בשר ששחטו אם לאחר שנגמר דינו אסור:
מוקדש. ונ"מ דהמתהנה מיניה מעל:
גמ' כל הקודם בו זכה. דמשנגמר דינו הפקר הוא שכבר נתייאשו בעליו ממנו:
ייאוש טעות הוא. שאילו ידע שיזומו עדיו לא היה מתייאש והיאוש נעשה ע"פ עדי שקרים בטעות: