פני משה על תלמוד ירושלמי בבא קמא· רבי משה מרגלית
פרק ד · הלכה ז
מתני' שור היתומין. שאין להן אפוטרופוס או שור אפוטרופוס של יתומין אלא שעל האפוטרופוס לשומרו:
הרי אלו חייבין מיתה. דז' שור כתיבי בפרשה חד לגופיה וו' לאתויי הני:
גמ' מאי טעמא דר' יודן. דפוטר באלו:
והועד בבעליו. כתיב ואין בעלים לאלו:
לענין נזקין. מאי אי פליג ר' יהודה גם בנזקין ופוטר לאלו שאין להם בעלים:
תני ר' הושעיה. דלענין נזקין ג"כ פליגי:
לכופר מה. אם המיתו את האדם מה סבירא ליה לר' יהודה:
הכל מודין בכופר שהוא חייב. ואפי' לר' יהודה דאם כופר יושת עליו כתי' בקרא אחרינא ואפי' אין לו בעלים הזוכה בהן משלם את הכופר:
כך הן חולקין בכופר. דעליו אדלעיל קאי:
היך עבדין עובדא. משום דר"מ ור' יהודה הלכה כר"י לפיכך שואלו מה אנן קי"ל בדעתיה דר' יהודה ופשיט ליה כר' הושעיה דלענין נזקין פוטר ר' יהודה ובכופר מחייב: